לפני כשבוע נפל לי האסימון. נפגשתי בחתונה עם מנכ"ל משרד ממשלתי. שאלתי אותו בדרך אגב אם הוא עוקב אחר הפוסטים האחרונים שהתפרסמו בפייסבוק בנוגע למהומות, ותשובתו הייתה מפתיעה: "אין לי פייסבוק", אמר בנימה מסוימת של גאווה, "אין לי זמן לזה".
אז הבנתי מדוע ההסברה הישראלית הדיגיטלית כל כך גרועה. היא גרועה כי מקבלי ההחלטות חושבים שמדובר באזור אזוטרי, של ילדים, ואנשים רציניים לא מתקרבים ל"פייסבוק הזה".
כמדינה שנמצאת תחת מתקפה תקשורתית, שבה כל אירוע הופך להזדמנות נוספת לניגוח אנטי־ישראלי, משרד החוץ הישראלי לא יכול להרשות לעצמו להיות מופתע בכל אירוע ביטחוני נוסף שמתפרץ ומשתלט על סדר היום. האתגר הוא לצפות את המשברים הללו מראש. צה"ל, לעומת זאת, הבין ופעל. צה"ל הקים מערכת דיגיטלית חיה ובועטת המגיבה בזמן אמת על אירועים שונים – כי הסברה בלי דיגיטל היא היום כמו עיתון בלי תמונות.
שיטת התעמולה הפלסטינית ברשת מוכרת לכולם. הפלסטינים השכילו מזמן להשתמש בצילום האירועים כדי להציג את הסיפור באופן חד־צדדי. הם מומחים בהפצת שקרים ברשת באמצעות הצבת צלמים בצמוד לחיילי צה"ל, והפריים יהיה מורכב תמיד מפלסטיני "מסכן" העומד מול חיילים חמושים בנשקים.
כדי להשפיע על הסיקור צריך ליצור לחץ על אמצעי התקשורת המסורתיים באמצעות יצירת באז פרו־ישראלי ברשת, שממנו יהיה להם קשה להתעלם. דוגמה לכך אפשר לראות במקרה של הכותרת המעוותת של ה־BBC ששונתה בעקבות לחץ שנוצר מבאז של ביקורת פרו־ישראלית בטוויטר.
כלל חשוב ברשת הוא שמספר גדול של פרסומים מנצח, ובסופו של דבר קובע את הנרטיב. לשם כך עלינו לייצר פרסומים רבים יותר מאלה שמייצר כיום הצד השני - כמות עצומה של חומרים ברשת.
הלחימה הדיגיטלית מתבססת על שלושה דברים – מהירות, אמינות ושפה נכונה. יש חשיבות אינסופית למהירות ולעדכונים בזמן אמת ברשתות החברתיות, ולצורך כך יש להכין תוכנית מקיפה להסברה ברשתות החברתיות עבור מדינת ישראל.
הכותב הוא מנהל מחלקת דיגיטל במשרד רימון - כהן - שינקמן