כדי להחליט מה לעשות כדי לגבור על הטרור האקראי, לכאורה, יש לבחון תחילה מספר דברים. ראשית האם הטרור הוא אכן אקראי, ללא יד מכוונת.
אני לא בטוח בכך, אך אניח לצורך הדיון הזה כי אכן כך. על בסיס הנחה זאת אשאל את עצמי את השאלה הבאה: מה מניע מחבל או מחבלת, צעירים, לסכן את חייהם ולפגע? לגבי מחבלים צעירים מאוד ולגבי המחבלות, כנראה הבתולות המובטחות בגן העדן אינן משפיעות. יש כאן מניע אחר, נוסף, הנדרש כדי להביא לכך שצעיר או צעירה, שטופי כעס על אשר קורה לדעתם באל־אקצה, יסכנו את חייהם ויהפכו לשהידים. אני מעריך כי המניע הוא הגאווה והכבוד שהשהידים ירכשו בעת שיבצעו את הפיגועים.
גאווה להם, אם ייוותרו בחיים, ולמשפחותיהם, אם יצליחו המפגעים להרוג בפיגוע. גאווה ויוקרה משיגים כאשר יש כיסוי תקשורתי אינטנסיבי לכל פעולה. אכן, התקשורת הישראלית "מקיר לקיר” נותנת למפגעים גמול מקווה ומשמעותי לפעולותיהם. אני מניח שהמפגעים ומשפחותיהם צמודים היום, ויהיו צמודים בעתיד, לעיתונים, למסכי הטלוויזיה ולמסכי התקשורת האלקטרונית, בחי או בדיעבד, והם בולעים כל מילה, כל אינטונציה.
הם חוגגים כאשר התקשורת שלנו והדוברים בה מייללים או לחלופין תוקפים איש את רעהו. הם רווים נחת במיוחד כשהם שומעים על מריבות בהנהגה הישראלית, ואפילו כאשר ראשי האופוזיציה תוקפים את ממשלת ישראל. התקשורת חוזרת ולועסת כל אירוע מאות פעמים ביממה. בעת האירוע ומיד אחריו, בסיכום ביניים חצי יומי ויומי, וגם בסביבות חצות. פוליטיקאים חוזרים ולועסים כל אירוע ומגדילים את הנזק שנגרם. הנזק פועל בשני כיוונים: עידוד מחבלים לפגע והרתעת ישראלים מלצאת לקניות ולבילויים. כלומר יש כאן גם נזק כלכלי. שאלה נוספת היא מי הם רוב המבצעים. נדמה לי שרוב המחבלים מגיעים מיהודה ושומרון, ומיעוטם משטחים שבתוך הקו הירוק. חלק גדול מהמפגעים מגיע מירושלים המאוחדת, משכונות במזרחה של העיר.
על כן אני מציע לעשות את הדברים הבאים: להטיל צנזורה על אמצעי התקשורת, כדי לא לתת למפגעים סיפוק ותגמול מעודד על פעילותם וכדי לא להקפיא את הפעילות הכלכלית בישראל. בעת הזאת הדמוקרטיה חשובה, אבל שלום אזרחי ישראל ורווחתם חשובים יותר. כמו כן הייתי מטיל, ללא דיחוי, סגר על מקומות מועדים, הן בתוך הקו הירוק והן מחוץ לו, שבעטיו לא יוכלו אנשים בגיל צעיר מ־35 להיכנס לתוככי השטחים שבתוך הקו הירוק. לגבי הרשות הפלסטינית, אני ממליץ על המשך התיאום הביטחוני,
שהוא חיוני לפת"ח ולנו. בזכות התיאום הביטחוני נמנעים פיגועי חמאס בישראל מחד, ופת"ח נשאר בשלטון ביהודה ושומרון מאידך. אבו מאזן יודע כי אם ייכון שלום, ישתלט חמאס על יהודה ושומרון, והוא אישית ייפול. הוא אינו רוצה בכך. לכן התיאום הביטחוני, שעשוי לקבל משנה חשיבות אם המצב ימשיך להידרדר, חיוני לשני הצדדים. אבו מאזן, שאינו מהווה פרטנר לשלום, מהווה פרטנר לתיאום ביטחוני החשוב עכשיו יותר מאי פעם. אני מצפה מכל פטריוט ישראלי – בין שהוא יהודי, מוסלמי או נוצרי, ובין שהוא שמאלן, ימני או מרכזי – שישכח כעת את המפלג ויתייצב מאחורי המלכד, נגד הטרור.
אני חוזר על הספק שמקנן בי לגבי ההנחה שהפיגועים הם אקראיים וללא יד מכוונת. לכן אני מציע להכין את המערכת למבצע חומת מגן 2, שיהיה שונה מחומת מגן 1 במאפייניו, בהתאם לתנאי הזירה והכוחות. ניתן לשלב במבצע הזה אמצעים אלקטרוניים שימנעו מהרשתות החברתיות ביהודה ושומרון לשדר את תוצאות הפיגועים, ובגין הסגר שיוטל, ימנעו מאנשי תקשורת ואזרחים פלסטינים לגשת למקום האירועים ולצלם אותם בטלפון הנייד ודומיו. “במלחמה כמו במלחמה", ואז מיד לא תהיה מלחמה.
הכותב הוא תא"ל במיל', חבר מועצת הביטחון לישראל