השבוע ערכתי ראיון עם חבר הכנסת ינון מגל. בעבר עבדתי לצדו בחדשות ערוץ עשר. כקולגה אהבתי אותו מאוד וחשבתי, כמו שאר חברי במקום, שהוא אחלה גבר שבעולם: חייכן, מקצועי ומדבר לעניין. אחד כזה שטופחים לו השכם בהפסקת הקפה ומעריצים בסתר מאחורי הגב.
 
אחרי שעבר לפוליטיקה נדמה היה לי שהשתנה מאוד. הדעות שהביע, שלא תמיד היו קלות לעיכול ועימותי אולפן תכופים, עיצבו לו תדמית תקשורתית, שגרמה לי לתהות לאן נעלם אותו בחור מהעבר. 
 
אבל באחרונה, ככל שאני מאזין לו יותר בעימותיו הרושפים, כך אני נסחף להסכים עם חלק מדעותיו שמובאות בשפה רהוטה וברורה, ואני מתחיל לחזור בי מהשיפוט הנוקשה שגזרתי עליו.
 

כך למשל ביום ראשון, בזמן שהתכתש על מסך הטלוויזיה, מצאתי את עצמי מהנהן בהסכמה לא מעט, והרגשתי שלראשונה, בטירוף הפוליטי ביטחוני שנחת עלינו, מישהו מצליח ליצור כאן היגיון. אפילו אם לא השתגעתי על הסגנון.
 
צפיתי גם בפעיל הימין יהודה גליק מתדיין עם עמית סגל ואמנון אברמוביץ', ונבהלתי מעצמי עוד יותר. 
 
לפני חמש עשרה שנים, אז בערוץ עשר הניסיוני, עשיתי כתבה חצי היתולית על נאמני הר הבית. ממרומי גיל עשרים ושש הם נראו לי מוזרים, על גבול הקוריוז.

היום, גליק נשמע לי קוהרנטי ואפילו לוגי. אני עדיין מתנגד לעלייה המסיבית להר הבית ולאמונה הבלתי מתפשרת שהוא מתנהל במסגרתה, אבל בין הדברים שאמר, היו כמה רעיונות שנשמעו לי מתקבלים על הדעת. בעיקר במה שנוגע לחוסר הסובלנות של הצד השני וההתייחסות לכך.
 
במהלך השבוע סיימתי להכין הכנתי שבמרכזה אדם רוסו - ירושלמי צעיר שנדקר לפני עשור במצעד הגאווה בירושלים בידי ישי שליסל. אחרי האירוע גיבש רוסו תפיסת עולם ימנית והיום הוא פעיל בתנועת 'זהות' של משה פייגלין. כששטח מולי את דעותיו החדות בנוגע לזכויות הפלסטינים, נדהמתי. לא מהרעיונות אלא בגלל שהרגשתי שחלק מהרעיונות שלו מקובלים עלי. רעיונות שבימים עברו היו מרוחקים מאוד ממה שהייתי מוכן לקבל.
 
כשסיכמתי לעצמי את כל התובנות האלו, אצתי בבהלה למראה שבחדר השינה שלי. הבטתי בדאגה באדם שהפכתי להיות. משמשתי את הלחי והסנטר ושחררתי אנחת רווחה. בפנים דבר לא השתנה. אני נראה אותו הדבר. 
 
אחרי מחשבה נוספת אני חושב שגם בדעותיי הפוליטיות הבסיסיות אני עדיין נמצא באותה נקודה. אבל אין ספק שרעיונות לוחמניים, שפעם נחשבו מוקצים ציבורית, כבר הצליחו לחלחל אפילו אל תוך תפיסת העולם שלי.
 
הפתרונות שהנ”ל מציעים פשוטים וברורים. הדוברים רהוטים, שנונים וחדורי התלהבות מדבקת. זאת בלי קשר לאפשרות היישום שלאותם רעיונות בשטח. הימין החדש רחוק שנות אור מהמפד”ל - הוא מדויק ואפקטיבי, ובעידן שבו ילדים פלסטינים מתנהלים בטכניקות דאע"שיות והשנאה מעמיקה, מה שפעם היה איזוטרי, מתחיל להישמע אפילו לי, כאפשרות שניתן להקשיב לה בכובד ראש.