כאילו נפל הגורל על עושי שלום לשלם עליו תמיד בחייהם,


כאילו חרם הוטל על פורצי הדרך לשלום שלא יעזו לעשות,


כאילו הנאבק לסוף המלחמה חייב ליפול בקרב על ביטולה,


כאילו תמיד זה המבחן, שההולך בראש נותן את חייו על אמונתו,


אם כן או לא, אחרי רצח האיש שהוליך לשלום, רק ניצחון השלום יהיה מספיק,


וגם לא רוצח אחד עשה את הרצח ולא הוא מעצמו המציא את התביעה לרצח


ולא הוא לבדו רדף אחרי יצחק רבין, ולא הוא לבדו ירה בו ברדתו


ממדרגות עצרת השלום, לא על דעת עצמו שלף אקדח ורצח,


יותר מדי אנשים הכינו אותו לעשות את מה שהם זממו


ותמיד נמצא אחד שמקבל ברצינות את שליחות חוסמי השלום,


והוא רק פוסע את הפסיעה האחרונה בדרך שרבים מדי נדחקו בה


משולהבים בצעקות, בכרזות, באלימות, בגסות ובבוז לכל פריצת הדרך לשלום,


אבל אין דרך אחרת, אלא רק הדרך לשלום, המוביל נרצח אבל עם גדול בא


אחריו והופך את מותו לקריאת גיוס כללית, לגייס את הכל ואת כולם


לעשיית השלום, וממש כמו שהיום בא תמיד לאחר הלילה ואי אפשר לעצור,


כך גם השלום בוא יבוא ושום רוצח אחד ולא כל חבריו לעולם לא יוכלו לעצור.



סע לשלום ההולך בראש, צר וכואב מותך בחצי הדרך, יום השלום השלם יישא את שמך ועם שלם הולך ובא בדרך שפתחת לפניו.