פחות מחודש ימים אחרי שיצחק רבין הגיש את כתב האמנתו לנשיא ארצות הברית, הזדעזעה אמריקה מרצח מרטין לותר קינג. ההתנקשות הפוליטית במנהיג האפרו־האמריקאים עוררה גל של מהומות בוושינגטון ולוס אנג’לס, בניו יורק ובדטרויט, שזעזעו את השגריר החדש.
לימים יספר על כך בספרו “פנקס שירות”: “מנקודת התצפית של שגריר חדש וחסר ניסיון, נראו הדברים בחומרה, עד כדי דיכאון: כאילו וושינגטון, שחנויותיה נבזזות ועולות באש, ברחובותיה מתרוצצות חבורות של פורעים, וכוחות צבא ומשטרה גדולים שומרים על הבית הלבן, מתפוררת וכורעת תחת נטל השנאה והיריבות בין הגזעים”.
אף שגריר זר בישראל לא התרשם כך למחרת ההתנקשות הנפשעת ביצחק רבין. הרחוב הישראלי בוכה, אבל הוא נושא את כאבו הגדול על נפול אחד מטובי בניו בשקט ובכבוד ואינו נגרר אחר כרזות המנסות לכרוך את מעשהו של הצעיר המטורף לסגנון דבריהם של ראשי האופוזיציה. אם נכונה ההנחה שהמטורף פועל כתוצאה משלהוב יצרים, הרי גם האשמתם של ראשי האופוזיציה באחריות לרצח עלולה להניע מטורף אחר לפעולת נקם.
שנים התגאתה ישראל בשוני שלה מן המדינות ומן העמים הסובבים אותה. אצלנו לא אירע רצח פוליטי של ראש ממשלה. למען האמת ההיסטורית, פעם קרה שהמטורף השליך רימון אל שולחן הממשלה בכנסת, שכתוצאה ממנו נפצעו דוד בן גוריון ומשה חיים שפירא, אבל לא אירעו אצלנו רציחות כמו במדינות ערב, החל מהמלך עבדאללה מירדן, וכלה באנואר סאדאת ממצרים ובבאשיר ג’ומייל מלבנון.
בכל מדינות ערב הוחלפו שליטים תוך לחיצה על ההדק של האקדח או הרובה. בעבר התפארנו בעולם כולו שאצלנו השליטים מתחלפים בקלפי ולא בכדור, עד שבא סטודנט למשפטים שדעתו נשתבשה עליו, ושלל מישראל את ייחודיותה בעולם שסביבה. גם מי שביקש להשתלב במרחב ולהתבולל בו, לא העלה על דעתו שזו הדרך להידמות למדינות שסביבנו, ועל ניסיון מתועב זה לביטול הייחוד היהודי־דמוקרטי במעבר שסביבנו, לא נסלח לעולם.