כן, הכל נכון: “אין לנו פרטנר”, “אבו מאזן חלש”, “ראו מה קורה מסביב”, “דאע”ש”, “העולם צבוע” ועוד. אז מה? מה הקשר בין כל אלה לבין שריפת תינוק בעריסתו יחד עם בני משפחתו? מה הקשר לזעזוע העמוק שעבר עלי באצטדיון “בלומפילד” לשמע האמירה “חבל שהיטלר לא סיים את העבודה”, שהופנתה לעבר שחקנים ואוהדי הקבוצה היריבה? מה הקשר למעצר שווא של אשת חברי הטוב, רק כי היא ממוצא אתיופי? מה הקשר לרציחתה השפלה של שירה בנקי ז”ל, נערה שטרם הספיקה לחיות? מה הקשר לכך שיהודים דוקרים אחרים רק בשל חזותם, בין שהם יהודים ובין שהם ערבים? יש קשר – קשר השתיקה. קשר ההכחשה, קשר ההלבנה וקשר ההאשמה.
חלפו 20 שנה מאז נרצח רב־אלוף יצחק רבין, האיש שתכנן וניצח (הפסיד?) את מלחמת ששת הימים. אז בטח שהוא אשם – הרי זה הניצחון שהביא למותו. כן, ההיסטוריה הישראלית המשוכתבת הצליחה כביד אמן להפוך את הקורבן לאשם, ומדובר בכל התחומים: נשים שנאנסו ומוצאות עצמן מושפלות עד עפר, נערים ונערות מהקהילה הלהט”בית הנרצחים ומוקעים רק בשל נטייתם המינית, אוהדי כדורגל שרחמנא ליצלן נרדפים ונחבלים קשות רק בשל אהדתם, ישראלים יוצאי רוסיה המושפלים רק בשל מבטאם וישראלים יוצאי אתיופיה המוצאים מחוץ לקהלים רבים רק בשל צבעם. ובמכלול הזה, רק מובן מאליו שערבים, שמאלנים ונתינים זרים מוגדרים על ידי אלפי פורעים ומסיתים כבוגדים שדינם, לטעמם ולדעתם, כדינו של כל בוגד. ואת דינו של רבין כבר גזרו, כידוע.
לפני מספר שבועות העלתה קרן ברל כצנלסון לאוויר את דוח השנאה הדינמי, המציג בעוצמה מהדהדת את רמת השנאה בחברה הישראלית ואת גלי הזיהום הגזעניים הנוכחים ברשתות החברתיות ובמדיה הדיגיטלית. דוח השנאה נועד להציב בפנינו מראה ולאמוד את מידת "הזיהום" של השיח האלים והגזעני, הן באופן ספונטני והן כתגובה לאמירות של מנהיגים ושל מובילי דעת קהל. ההשלכות של השיח ההולך ומחריף באות לידי ביטוי בהדרה ובקיטוב חברתי, בדה־לגיטימציה ובאלימות ההולכת ומתגברת כלפי מגזרים רבים. ולפי נתוניו חלה עלייה מדאיגה של 300% בקריאות לאלימות פיזית. כ־10,200 גולשים קראו לרצוח, להרוג או לשרוף. מתחילת החודש ישנה עלייה דרמטית בהסתה ובאמירות גזעניות כלפי ערבים, שמאלנים ונבחרי ציבור. מחצית מכלל שיחות השנאה ברשת הן נגד ערבים, כשליש מהאלימות המילולית ברשת הופנתה כלפי הממשלה ומנהיגיה.
ממצאי הדוח הם אות קין על מצחה של החברה הישראלית. עולה ממנו מגמה ברורה וחד־משמעית: החברה הישראלית מתקדמת בצעדי ענק להיותה חברה בדלנית, בעלת סממנים הגובלים בפשיזם, ואין קול קורא שמנסה לעצור זאת. ההיסטוריה הלא רחוקה מלמדת אותנו שהמעבר מחברה חופשית ודמוקרטית לחברה קיצונית ורודפת נעשה במהלכים מהירים מאוד.
אין חשבון נפש! מנהיגינו לא למדו מניסיוננו המר כעם נרדף, לא מניסיוננו כאומה שראש ממשלתה נרצח ולא מניסיונם של אחרים. אוזלת היד הנוראית וחוסר האונים של מובילי דעת הקהל למיגור תופעות אלו ולהוקעתן מקיר לקיר מהווים נורת אזהרה, האמורה להזהיר מפני חורבנו של המפעל הציוני. זהו צו קריאה לאומי.
בפועל, נכון להיום אין במדינת ישראל מי שיכול לגדום את היד המבצעת – היד הפושעת – היד שרוצחת עדה, מין, דת, נפש ודרך חיים שונות משל האחר. היגאל עמירים החדשים כבר מסתובבים בקרבנו בהמוניהם, הם כבר לא מתחבאים ולא מסתתרים, הם לא רק מדברים, הם פועלים: תג מחיר, להב"ה ואחרים כבר הוכיחו שלא מדובר בטרור של בודדים, אלא בהתארגנות אנטי־דמוקרטית בעלת סממנים פשיסטיים ואידיאולוגיה עיוורת, ובמיוחד שוטמת ושונאת.
לא נותר זמן - עִצרו בטרם חורבן!
הכותב הוא יו"ר קרן ברל כצנלסון