אלוף שמועתי

התברר כי צעיר ערבי (23) מג'לג'וליה הצטרף בדרך מקורית ביותר לדאע"ש: הוא טס בגלשן רחיפה או בטרקטורון מרחף מדרום רמת הגולן לסוריה, שם כנראה נאסף בידי אנשי קשר.
 

לבריגדות הבינלאומיות של דאע"ש מצטרפים  מתנדבים אסלמיסטיים קיצוניים מכל העולם. הם עושים זאת בכלי רכב מעיראק, מירדן או מטורקיה. הם מגיעים בספינות או במטוסים לטורקיה או לעיראק. אך זו כנראה הפעם הראשונה ש"המדינה האסלאמית" קלטה לשורותיה צנחן־רחפן.
 

תצפתניות של צה"ל זיהו בשבת ב־17:30 את הגולש חוצה את הגבול. צה"ל, ובמיוחד פיקוד צפון ויחידות המודיעין, נכנסו לכוננות. לא היה ברור מיהו הגולש. האם נסחף בטעות? האם נחת בשלום על הקרקע, באזור המחורץ בוואדיות ובנחלים תלולים? האם הוא פצוע? האם הוא בחיים? ואם כן, האם נתפס ונפל בשבי אחד מארגוני המורדים?
 

למאמץ הוכנסו כוחות משטרה ושב"כ כדי לבדוק את כל כיווני החקירה. אתמול לפנות בוקר הצליח השב"כ להבין שמדובר בצעיר מכפר בשרון ולזהותו. הנחת העבודה של כוחות הביטחון היא שהוא תיאם את המבצע שלו מראש עם אנשי דאע"ש. מאוחר יותר אתמול דווח שמשפחתו קיבלה שיחת טלפון מאלמוני שמסר לה שבנה הגיע בשלום ליעדו.
 

מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, לפני ארבע שנים וחצי, שגבתה רבע מיליון קורבנות בנפש, הצטרפו לדאע"ש או לארגון המורדים ג'בהת א־נוסרה (אל־קאעידה), הנלחמים במשטרו של אסד, כ־40 ערבים ישראלים. חלקם חזרו לישראל או נעצרו בטורקיה, הוסגרו לישראל והועמדו לדין. ההצטרפות לדאע"ש, ככל שהיא מדאיגה, גם את הנהגתם של ערביי ישראל ובעיקר את המשפחות, היא תופעה שולית. מכמיליון וחצי ערביי ישראל זהו שיעור נמוך ביותר. הוא בוודאי קטן יחסית לשיעורם באוכלוסייה מצעירים יהודים קיצוניים או מוסתים שביצעו מעשי לינץ' על רקע גל הטרור הפלסטיני האחרון או שצועקים "מוות לערבים" ומפיצים רעל ושטנה גזעניים ברשתות החברתיות. 
 

הצעירים הערבים שמצטרפים לארגוני הג'יהאד באים משולי החברה ונשטפים באש שנאה והסתה הזמינה ברשתות החברתיות של ארגוני הג'יהאד העולמי, חמאס או הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בראשות השייח' ראאד סלאח. גם בעמדה שנוקטים ערביי ישראל בכל הקשור לטרור הם ראויים להערכה. שלושה מהם היו מעורבים בפיגועי טרור או בניסיונות לפיגועים. שניים מהם – הצעיר מאום אל־פחם והצעיר מפזורת חורה שבנגב - הם בנים למשפחות פלסטיניות מהגדה ומעזה. השלישית, צעירה מנצרת, ניסתה לבצע פיגוע דקירה על רקע אהבה נכזבת.
 

מה שצריך להדאיג יותר במקרה של הגלשן היא כיצד הפכה ישראל למדינת שמועות. במשך קרוב ל־12 שעות הופצו ברשתות החברתיות שמועות, חלקן התחזו לידיעות בדוקות שתיארו מציאות הזויה. פעם, בעידן טרום־טכנולוגיה תקשורתית זמינה ומיידית, לפני 40 שנה, דיברו על "רב סרן שמועתי" שסיפר וכו'. כיום הוא עלה לדרגת אלוף. האם מישהו יפיק מכך לקחים? ספק רב. מן הסתם זה יקרה שוב בתקרית הבאה, ויהיה אופייה אשר יהיה.
 

תקרית הגלשן גם מדגימה עד כמה כל אירוע קטן, מקומי במהותו, יכול להפוך לאירוע אסטרטגי שעלול לצאת מכלל שליטה ולסבך את ישראל. צה"ל נערך באווירת אי ודאות, ומכאן לא היה מרחק רב ועד אולי פעולה בסוריה.
 

מאז פרוץ מלחמת האזרחים מצליחה ישראל במדיניות נבונה ושקולה לא להיגרר למלחמה; להישאר מחוצה לה, למעט כמה תקיפות אוויריות המיוחסות לחיל האוויר ותגובות באש אריטילרית על ירי לעבר הגולן. תקרית הגלשן מצביעה גם עד כמה המצב נזיל והפכפך. 
 

על מרבית רצועת הגבול בגולן חולש ארגון ג'בהת א־נוסרה. בדרום, במשולש הגבולות עם ירדן וסוריה, יש ריכוז לא גדול של ארגונים קטנים שנשבעו אמונים לדאע"ש, ולא מן הנמנע שהם שאספו את הצעיר מג'לג'וליה. בשמי סוריה פועל בקדחתנות חיל האוויר הרוסי. אומנם הושגו הבנות בין ישראל לרוסיה לצמצום אפשרות של חיכוך צבאי, אך זו סכנה שעדיין קיימת. ואם נוסיף לתסבוכת את הגבול עם מצרים, שבקרבתו פועל מחוז סיני של "המדינה האסלאמית", ואת המרד הפלסטיני בגדה, בירושלים ובתחומי הקו הירוק, שאין סימנים שהוא דועך, וכן את הנפיצות מול חמאס בעזה, הרי שמצבה הביטחוני של ישראל אינו מרנין במיוחד. הביטוי "חיים על לוע הר געש" נכון מתמיד.