כמעט כל חיי הבוגרים נהגתי לצטט את וודי אלן שציטט את גראוצ'ו מרקס שאמר שאינו רוצה להיות חבר במועדון שיהיה מוכן לקבל מישהו כמוהו כחבר. היו בזה אחוזים לא שווים של פוזה, של אמת, של מיזנתרופיה, של בדידות ושל יכולת לעניין ולבדר את עצמי. היו לי עדיין כמה חברים שאיתם התראיתי על בסיס עונתי משתנה. היו לי קולגות בעיתונות. הנייד טרטר דרישות. היו מסעדות מעטות שנהגתי לאכול בהן ושבעליהן היו ידידים שנתנו לי מרחב נשימה. אחר כך עברנו למיין.
אני אוהד קטן מאוד - אם לא גרוע מזאת - של רשתות חברתיות. מסרב להתקרב לפייסבוק. לא רוצה חברים באדיבות צוקרברג. לא כותב פוסטים נוקבים ואינני מכיר את הרשתות האחרות. לטוויטר הגעתי בוקר חורפי אחד ברגע של רחמים עצמיים. זה היה הבוקר שבו הבנתי שלא נשאר לי עם מי לדבר. אינני מעיד חלילה על הקרובים אלי, על משפחתי. אני מדבר על מעגלים גדולים יותר. יום אחד התעוררתי והבנתי שנשארתי לבד. חברים שהיו בחוג קטן ואינטימי לא היו יותר. לא שהיינו כל הזמן יחד. הם היו במרחק טלפון, מייל או נסיעה במכונית עד שלא.
משהו בטוויטר נראה לי פחות מעיק, משתפך, גמלוני, רב־מלל ובכייני. התרשמתי שאנשים אינטליגנטים, בעלי אינטלקט ממוצע ומעלה, ידענים בתחומם ומעניינים בהשקפת עולמם, המציאו פינג פונג מילולי יעיל, זריז וברוח טובה. כמי שדיבתו יצאה על כך שאינו מסוגל לומר את אשר על לבו בפחות מ־3,000 מילה, חשבתי שמגבלה אכזרית של 140 תווים היא אתגר ראוי. רק אני ידעתי כמה שיוועתי להגיד משהו במשפט אחד, מקסימום שניים.
אינני יודע כיצד הגעתי לפיד המסוים הזה, אך אני מוקף באנשים שמוכנים להקשיב, להגיב בתבונה, להצחיק, לחלוק את אשר בלבם, לא להסכים ואפילו להתנצח, אבל בדרך ארץ. את הטרולים הבודדים המשוטטים בכל, אני חוסם לפי הצורך. בסך הכל היו מעטים, וכל ילד יכול לזהות אותם. בעיקר גיליתי שטוויטר הוא המענה לאנשים כמוני, שבחירתם הגיאוגרפית אינה עדות לניתוק ממולדתם. אני מעדיף להתעדכן על הקורה בישראל בטוויטר יותר מאשר מבאתרי חדשות. אני מקבל את האמת לאחר שקילפו ממנה את המגמתיות ואת הדברור. לפעמים אני שוכח שאני כאן ובני שיחי שם, עד כדי כך זה אינטימי, זריז, אישי וקולח. זה ביתי הרחק מהבית.
החלטתי שאסור לי להצביע בבחירות בישראל מכיוון שאיני חי בה כדי לשאת בתוצאות הפתק שהטלתי. אבל מותר לי להביע את דעתי בכל דבר ועניין בטוויטר. אף אחד אינו טוען נגדי שדעתי אינה לגיטימית מכיוון שאיני חי בתל אביב. ולפעמים אני שותק. שזה מנהג יפה וראוי אם שואלים אותי. הרי לפניכם הפעמים שבהן העדפתי לא לשתוק ולצייץ.
עלה בדעתי שאילו חליתי והייתי רוצה לצלם את עצמי נפרד מחברי, הייתי צריך לשכור שחקנים * מעולם לא התבדחתי עם רופאי. מקסימום הגבתי ברוח שטות למורפיום * התעוררתי ואני יודע שזה יישאר ההישג הגדול ביותר שלי היום * הייתי נותן הרבה כדי להיות זבוב בחדר שבו ידברו ילדי עלי * נהגתי לגחך כשאמי אמרה שהיא מסתפקת בספל יוגורט וגרנולה. חלפו השנים והנה אני אמי * מחכה לתור לפסיכולוג במכונית ותוהה על מה אייבב היום וכיצד אכסה באסה כה מסיבית בשעה * זה נשמע כמו שיר של ניל יאנג אבל אני הולך לחפש גבר להתחתן איתו. נדמה לי שאהיה רעיה נהדרת * מה מצייצים יום אחרי שהיה צריך להרדים את החתול שהיה איתנו 18 שנה ויום לפני שנעמי נכנסת לניתוח בהרדמה מלאה? כנראה מחכים לבומבה השלישית לפנים * האם אני יודע היכן הורי כרגע? לצערי, כן. כולל גוש וחלקה * רק אנשים מרושעים לא יאמינו לי אם אומר שלמרות החול והחולירע הייתי רוצה לשבת בערב החג במרפסת של סבתא חנה ולאכול עוף שחום ותפוחי אדמה מהתנור במאפייה * היום התברר לי שחלפו יותר משלוש שנים מאז קיבלתי גרין קארד, מה שעושה אותי זכאי מיידית לאזרחות אמריקאית. לא אקפוץ מאושר אבל אשמח להצביע בבחירות * הלכתי לראות המלצות חדשות עבורי באמזון ומצאתי אלבומים חדשים של ELO ושל ג'ודי קולינס. מזמן לא נעלבתי כל כך
**
בטיסה אתמול ישבה לידי בחורה שמדי פעם הוציאה את לשונה והסירה איתה פירורי כריך מהסוודר שלה. הכי קרוב לזיקית אנושית שראיתי בחיי * גם בימים כתיקונם אינני חובב טיסות מושבע. עלייתו של תחביב נעיצת מטוסי נוסעים עמוסי אדם במטרות קרקעיות מגובה של 10 ק"מ, תגרום לי לרתיעה מובנת * כפי שאני עושה לעתים עניתי לנהג המונית ששמע אותי בטלפון, שדיברתי טורקית. הוא אמר שזה נשמע מאוד דומה לעברית * אוכל זה לא הכל, אבל בפעם הבאה שמישהו ידבר איתכם על אוכל טוב בקובה אנא קראו לו שקרן מתועב ותורידו לו כאפה בשמי * נער הייתי ואכלתי אך לא כה רע * לוקח לישראלי הממוצע להתרגל לומר מילים עם TH באנגלית כ־20 שנה ועוד עשר עד שנהג מונית בניו יורק מבין לאן הוא רוצה בלי לומר את היעד פעמיים * כל עוד יישאר מוסד הנישואים על כנו יהיה צריך להוציא זבל
**
האם אתה עכשיו או היית חבר במרצ? האם אתה מכיר אנשים החברים במרצ? אם אתה מכיר אנשים כאלה המלצתנו לך היא שתאמר לנו מי הם ולא ננקוט נגדך כל פעולה * יכול להיות שהתיקון לתקנון פרס ספיר לסופרים רק למי שחי בארץ טעמו עמו, אבל הוא מלווה בצליל המרושע של קלגסי תרבות המתחילים לעשות סדר * אם יש דיבור על התארגנות חתרנית ופיזית יותר מלהגיב בחומרה ובמילים קשות למירי רגב - אתם יודעים איפה להשיג אותי. שמי המחתרתי: רון זהבי. עם כל הכבוד לעמוס עוז, הדחף שלו לספר כיצד בעט בראשו של הזאטוט נתניהו הסיג את האינטרס של השמאל בארבעה מנדטים. איזה דביל בועט בראש של ילד? * אחרי שרוחאני סיים את נאומו רציתי לרוץ אליו לפודיום, להניח את ראשי על הגלאבייה היפה ולהגיד "באבא!" * חודש לפני כולם הבהיר אבו מאזן כיצד הוא מתכוון לציין 20 שנה לרצח רבין
**
ביום שהושעה בריאן וויליאמס לחצי שנה בגלל גוזמאות לוחמניות נהרג בוב סיימון, מופת לכתב צבאי, בתאונת דרכים בניו יורק. החיים מחלקים לימונים * מיד אהבתי כיצד העיתונות הישראלית מובילה את הדיווח על אסונות אפוקליפטיים בעולם עם “לישראלים שלום", “צביקה קפיץ נעדר" ו"לענת אבד הנייד"
**
גם אני לא אפגוש את נתניהו בביקורו בחודש מרץ באמריקה משום שזה הזמן שבו אני עסוק בספירת גללי היחמורים מטעם המועצה האזורית. הנאום ארך 45 דקות, דיברו עליו 24 שעות והוא המיט נזק לדורות. אדוני ראש הממשלה, יד על הלב, היה שווה את המולת האלוהים ולסטור לנשיא קבל עם ועולם? * לא ברור כיצד מדינה ממזרית ושוברת מוסכמות כישראל הסכימה לחיות תחת העול הרודני של אוויטה וחואן פרון מודרניים העושים ככל העולה על רוחם באין מפריע * קשה להתעלם מהתבונה המגולמת בהחלטת נתניהו וריבלין לא לפגוש את עוכר ישראל ג'ימי קרטר. האיש אחראי רק להסכם השלום הקריטי והתקף ביותר לישראל* השאלה המרתקת היא כמה ממשלות יצליח נתניהו לדחוס במה שנשאר מהקדנציה השנייה של אובמה המסתיימת בינואר 2017 * ביום שבו יישא נתניהו נאום מכונן, מרגש, נוקט עמדה אמיצה ומסמן את הטעון תיקון ויפצח בשיר, אחבוש כיפה, אתפקד לליכוד ואעבור לגור בהתנחלות. מילה * האדמה החרוכה שיותיר אחריו נתניהו תחייב מנהיג מסדר הגודל המשותף של בן־גוריון, רוזוולט וצ'רצ'יל ולא יוצא במחנה ומגנט למקרר * אם אתה רוצה להפציץ תפציץ - אל תדבר. מנהיגים מסדר הגודל של קנדי לקחו משככי כאבים נרקוטיים. לנתניהו לא כואב כלום. הוא מקור לכאבים * משגע אותי שנתניהו מבוגר ממני בחמש שנים בלבד והספיק לעשות כל כך הרבה רע * אני יודע שקשה לראות את התמונה מסיר השעועית המבעבע, אבל לא ברור שנתניהו בשל להליך הדחה מסודר בעוון התרופפות קשר עם המציאות? שווה בדיקה לא? * זה ניחוש בלבד: אילו היה נתניהו גבר, מביט במראה ורואה קרחת ומוותר כאולמרט לפניו על ההלוואה והחיסכון, זה היה יוצק מעט פלטינה בחוט השדרה שלו. רק מי שהוא לא פחות מגאון יכול לגרום לגרמניה לשוב לקחת אחריות לשואה ב־2015. מדובר באינטלקט נדיר וחד־פעמי ובסכנת נפשות לסביבתו
**
מתי החל חיים כהן להיראות כמו ריצ'י אפריל? * ידעתי שרונאל פישר מוכשר אבל לא ידעתי שיפיל מדינה * יש מצב שרונאל פישר רצח את קנדי? * לא בטוח שזה אינטרס ישראלי מובהק שאיל שני פותח מסעדה באוסטריה * אם יש מקום שבו לא הייתי רוצה למות בו מאש כוחותינו זה “הבראסרי". זה פתטי * תגיד, זה לא מיברג שוכב עם הפנים באגס בנדיקט? חשבתי שהוא ירד
**
האירוע הגזעני של ג'ודי ניר מוזס וגו' תופס הבוקר תאוצה לא אופיינית לתחילת השבוע האמריקאי. כך זה כבשמדינה שלמה משמיצה נשיא של מעצמה ידידותית * למתבונן מבחוץ ישראל קיץ 2015 נראית כחתונת דמים בין מקארתי באמריקה, סטלין ברוסיה, פינושה בצ'ילה, נאצר במצרים, דה־גול בצרפת ופרון בארגנטינה * 40% קליעה מהשדה בעזה? * ג'ודי ניר וגו' יכולה לצייץ משהו מעליב על לארי הוגן מושל מרילנד. יש לו סרטן בלוטות הלימפה * חברים, לא נעים לומר אבל אתם מתחילים להיראות כמו צאן לטבח * האג תהיה וודסטוק של הצדק * לעתים רחוקות אני מרשה לעצמי פורקן כזה: אני כה שמח שאני כאן ולא שם, וכי האידיוט שממשיך לצרוח "זאב! זאב!" הוא שלכם ולא שלי * אם תצעק מספיק פעמים "שואה!" יהיה מי שיחשוב שזה רעיון טוב * יש מצב שישראלים שראו כמעט הכל יפסיקו להגיב עם צירוף המילים הסתמי, המשתאה והלא נהיר “לא ייאמן!". מה נותר לכם עדיין לא להאמין? * מנהיג שנבחר דמוקרטית מתנהל כדיקטטור במדינה שוויתרה על זכות הדיבור שלה ואופוזיציה שרוצה לממשלה. זה מה שנקרא עסק אבוד
**
שני חפצים חדים מפרידים בין הילרי קלינטון לבית הלבן: קליע רובה והפין של בעלה * טועה מי שמאמין שמערכת הבחירות הארוכה תעבור ללא דיון אנטומי נרחב בעקמומיות פינו של ביל * החלטה אמיצה, מכובדת ועניינית של ג'ו ביידן לא לרוץ. משאיר את המגרש לקלינטון. לא מפלג את המפלגה ובעיקר מכיר במגבלותיו, בעדיפויותיו ובצרכיו. כבוד * "הניו יורקר" הצטרף הרגע למיטיבי הלכת בטקסט הקובע שברגע המבחן הגדול שלו בחר ג'ו ביידן בדיגניטי על פני שאפתנות. כמה נדיר, כמה זר * קלינטון נשאלת על היעדר מידע מודיעיני בבנגזי ועל הפקרת דיפלומטים למותם. מדוע שוועדת כנסת לא תחקור את נתניהו מה ידע וכיצד התכונן לפרץ האלימות
**
אסור להחמיץ את מאמרו האפוקליפטי (שוב) של ארי שביט היום. לא תיאמן יכולתו של האיש הזה לארוז את המובן מאליו, את הידוע מראש ואת הבלתי נמנע כדעה מקורית * אינני בטוח בפרטים אבל אני חושד שאחרי קריאת הדעה של ארי שביט הבוקר לקיתי באירוע מוחי. שבתי להכרה אחרי שעתיים עם כאב ראש נורא וחולשה בצד ימין * חולה על “הארץ". למעלה כתבה במלאות שנה לצוק איתן, ומתחתיה השאלה הדוחקת מאיפה נכנסו לחיינו המונחים בולבול, זין, זרג ופין. בית בושת עיתונאי * בעבר תהיתי כיצד נכנס “הארץ" לניתוח לשינוי מין טרם שהחליט אם הוא רוצה להיות קייטלין או ברוס ג'נר. כעת הגיעה התשובה עם ריבית על תהייתי: שניהם * עשרה ימים בלי “הארץ": החצ'קונים נעלמים, הפסוריאזיס בנסיגה, סוכר מתחת למאה, זקפות ספונטניות, המעי הרגיז נרגע, רוח סתיו והעורך לא נראה כמו גולום * התחקיר שאף עיתון לא יפרסם: תיעוד מלא ומפורט של מעשיו ודבריו של נתניהו בשבועות ובחודשים שקדמו לרצח רבין. למה לא? הפרטים יחייבו מעשים
**
בימים של קשיים כלכליים אני נזכר כיצד הדפתי בבוז לפני כשנתיים הזמנה להשתתף ב"אח הגדול VIP" כולל טיסה במחלקת עסקים לישראל. לעזאזל האנינות הענייה * יכול להיות שנקלעתי לטוויטר של גיל הזהב? זה כמו טניס מתחת למים * בחלומי התקשרו מערוץ 10 והציעו לי להחליף את קירשנבאום לצד לונדון. בחלומי השבתי בסגנון "לכי לכי יא שרמוטה" * התעוררתי והטחתי ראשי בקיר עד זוב דם. ארבע הופעות של סיינפלד בישראל? מין קומבאיה חובק כל לימים קשים? כי האיש לא יכול להצחיק מועדון סטנד־אפ לקומיקאים בניו יורק
**
לא ברור מה יש לאמריקאים שהם מציינים את יום הזיכרון לחלליהם בחגיגיות השמורה בישראל ליום העצמאות * דפוקים האמריקאים: היום 11/9 ואין צפירות, בתי העינוגים והמסעדות פתוחים, הטלוויזיה משדרת הבלים, טוני בנט לא שר שירים נוגים ברדיו. דקה דומייה * קמנו לגשם שוטף ולקרירות נעימה שיימשכו ימים. הזכיר לי מדוע בחרנו בקצה העולם: לצפות במנוסתו של הקיץ על נפשו * קראו לי גריזלי מיברג * קוראים לזה התחממות גלובלית וזה הפיהוק הכי גורלי שפיהקתם בחייכם * הפרסומת לסיאליס נשגבת מבינתי. בסוף טובלים בני הזוג הכשירים למין אתלטי בשתי אמבטיות נפרדות. אני קצת חלוד אבל הרעיון הוא אמבטיה אחת, לא? * חדשות הסופר: מג ראיין נטושה ומרוששת; ליאם ניסן מכורסם מסרטן?; לג'ין וויילדר חודשים ספורים; דוריס דיי מחפשת קבר; קירסטי אלי, ניתוח קוסמטי כושל * רק לאומה מגוחכת כאמריקה יש פנאי נפשי לציין את יום הולדתו של בו, הכלב הנשיאותי * להזמין את טראמפ ל"סטרדיי נייט לייב" זה כמו להזמין את ברוך מרזל ל"ארץ נהדרת" ולהניח לו לספר בדיחות
**
יאיר לפיד לא הבין את הפתגם. את עץ החירות לא משקים בשתן של פטריוטים * תפיסתו המיתית של יאיר לפיד את עצמו, את עתידו ואת ייעודו כמנהיג לאומי היא אחד המפגנים המזעזעים של יוהרה ושל טעם רע