תוכנית "ישראל עולה כיתה", שאותה מוביל שר החינוך בנט, מצהירה על פיתוח כושר החשיבה והלימוד העצמי. אך הוצאת נושא אחד, שעד היום נכלל בבחינת הבגרות בהיסטוריה, מעוררת תרעומת בקרב אנשי חינוך רבים: השואה.



בהתאם לתוכנית החדשה, תלמידי כיתה י"א, שעד היום נבחנו על השואה כחלק מבחינת הבגרות, ילמדו את הנושא, יכתבו עבודת חקר, ויעברו הערכה חלופית שתתבצע על ידי בית הספר. לטענת רכזי מקצוע ומורים, הוצאת נושא השואה מבחינת הבגרות מהווה מסר שלילי לגבי חשיבות השואה, ותוביל לכך שתלמידים יסיימו את שנות הלימוד ללא ידע מעמיק בנושא כה משמעותי בתולדות עם ישראל.



נהוג להסביר את הצורך בלימוד שואה בחשש שהיא תישכח, בעיקר מול תופעת הכחשת השואה שהולכת וגדלה. למעשה, אנו רואים שלא רק שהשואה לא נשכחת, אלא שנוכחותה בחיי היהודים בישראל ובעולם רק הולכת וגוברת, וכיום היא אחד המרכיבים המשמעותיים בכינון הזהות היהודית החדשה. ועם זאת, למרבה הצער, אצל רובנו "זיכרון השואה" נשאר בתחום הרגשי והחווייתי, ואינו מבוסס על ידע ועל לימוד מעמיק. מעט תלמידים יודעים את ההיסטוריה של השואה. תופעת הכחשת השואה אינה האיום המיידי, אלא דווקא הנתונים האלה, של "זיכרון מוגזם" וזול של השואה, שמסתיר לא פעם רדידות מדאיגה.



במאמר "נגד מיסטיפיקציה – השואה כתופעה היסטורית" תיאר פרופ' יהודה באואר את הפרדוקס שנוצר בניסיון ללמוד על השואה. מצד אחד, מכיוון שמדובר באירוע חסר תקדים, קיצוני ולא רציונלי לכאורה, צריך ללמדו במנותק מכל אירוע היסטורי אחר. הבעיה היא שלימוד כזה יהפוך את השואה לאירוע שהוא כביכול מיסטי, מעל החיים עצמם, כזה שאינו רלוונטי עבור בני אדם ושלא ניתן להפיק ממנו לקחים היסטוריים. מצד אחר, טען באואר, אם לומדים על השואה רק בצורה היסטורית "קרה" של אירועים, מספרים ותאריכים, מאבדים את הדגש על ייחודיותה של השואה בהיסטוריה האנושית, את המורכבויות האתיות והנפשיות שבה ואת המשמעות הקיומית הנובעת מעצם התרחשותה. גם לימוד שהוא אקדמי בלבד של השואה גורם לסוג של מיסטיפיקציה במובן שהשואה הופכת להיות אירוע רחוק ומעומעם, חסר משמעות ומסר.



לפיכך, את השואה צריך ללמוד בשתי הדרכים, ורק כך להגיע אל הבנה משמעותית ורחבה שתיתן לשואה מקום בריאליה ההיסטורית ותדגיש את ייחודה הנורא. רק הוראה משולבת תוכל להעניק לתלמידינו כלים להתמודד בעתיד עם האתגרים הרבים שיעמדו לפתחנו לאחר מות אחרוני הניצולים.



"החרגת" נושא השואה במערכת החינוך סותרת את המגמה הברורה באקדמיה דווקא לשלבו בהקשר היסטורי כללי יותר של חקר הג'נוסייד. לא ניתן לטעון שהשואה ייחודית ללא השוואתה למקרים אחרים וללא הבנת התנאים ההיסטוריים שאפשרו את התרחשותה. התוכנית הנוכחית תוציא את תלמידינו קירחים מכאן ומכאן: ללא ידע היסטורי וללא תובנות אנושיות, משום שתפתח לפניהם רק זווית צרה מתוך המנעד הרחב של שאלות העומק שהשואה מציפה אותנו בהן.



הכותבת היא ראש מכון "עמיטל" להוראת השואה במכללה האקדמית הרצוג