אם שמים לרגע בצד את המיאוס מהתנהלותו של נתניהו, פתאום מבינים שיש משהו בדבריו של רן ברץ. מדוע הוא קרא לאובמה אנטישמי? כי כך מתבטאים בפייסבוק, והוא בסך הכל דיבר בשפה של הרשתות החברתיות. ואכן, מה כבר קרה? הרי ראש הממשלה הזהיר ממצביעים ערבים, שר הביטחון קרא לשר החוץ האמריקאי אובססיבי ומשיחי, זהבה גלאון קראה לעיתונאי חתיכת טינופת, אחמד טיבי פרסם תמונה של דוקר פלסטיני והציגו כקדוש, ומירי רגב… באמת שקצרה היריעה. אז למה שדווקא ברץ יהיה שונה? מה ההיגיון?
הבעיה שלנו היא שאיבדנו את הגבולות. לא מדובר רק בגבולותיה המוגדרים של מדינתנו, אלא בגבולות ההתנהגות, הנורמות. הם נפרצו מכל עבר, וכבר מזמן אי אפשר להאשים בכך אדם אחד או מגזר מסוים. אבל הגרועים מכל הם נבחרי הציבור, שאמורים להוות איזושהי דוגמה.
חנין זועבי למשל מספקת דוגמאות עדכניות לתופעה הזאת כמעט מדי יום. היא ממשיכה להסתובב בעולם ולהשוות בין ליל הבדולח לבין שתיקת הישראלים נוכח האלימות כלפי פלסטינים, בשעה שנוער פלסטיני אחוז טירוף דוקר פה אנשים ברחובות. הרי בין חופש הביטוי לבין התנהגותה אין דבר וחצי דבר. במדינה עם גבולות, גברת כזאת הייתה צריכה להחליט מזמן אם היא רוצה לחתור נגד המדינה או להיות חברת כנסת. פשוט מאוד.
אבל זה לא רק היא, וזה גם לא רק מוטי יוגב ששלח D9 לבית המשפט העליון. יש פה נורמה באושה. למה כולם צורחים עד לב השמיים בוועדות הכנסת, למשל? למה לא עובר יום בלי שחבר כנסת אחד לפחות יצרח על חבר כנסת אחר שהוא שקרן? ומיהו השקרן האמיתי בכל אחד מהמקרים - זה שמאשים או זה שמואשם?
נבחרי הציבור הישראלים, ללא הבדל דת, גזע ומין, מתחרים בפרובוקציות במקום בדוגמה אישית, בלייקים במקום במעשים. אף אחד לא שם גבול, וכך המגמה ממשיכה להתרחב כבר שנים. הם הבינו שהכללים מטורללים, ואין להם שום בעיה להצהיר שהם מזדעזעים מהתנהגות הציבור ולהמשיך בהתנהלות הפרועה היומיומית שלהם במקביל. גם הם בסך הכל מדברים בשפה של רשתות חברתיות, מה כבר קרה?
זה בדיוק מה שקרה. המקרה של רן ברץ מראה על חוסר גבולות. אדם בתפקיד רשמי לא יכול להתבטא ככה, אבל ברץ הוא ממש לא היחיד. הלייקים לאמירות משתלחות הם הדבר היחיד שמניע דוברי מפלגות, פוליטיקאים וגם עיתונאים. יש כאלה שעדיין שומרים על כללי התנהגות, על היצמדות לעובדות, אבל אף אחד אינו שם גבול למתפרעים, והם הולכים ומתרבים. למה לא, בעצם, אם אין מחיר?
אז זהו, שיש מחיר - האווירה שכולנו חיים בה. למדנו את הדמוקרטיה מהאמריקאים, אבל שלא כמוהם, לא השכלנו לשרטט את הגבול. ״לא נקבל התבטאויות כאלה על נשיא ארצות הברית, נקודה״, אמר ג׳ו ביידן על ברץ. אצל האמריקאים אין פסיכופתיה בחסות הדמוקרטיה. האם זה פוגע בחופש הביטוי? לא. זה פוגע רק בחופש להיות מופרע על חשבון הציבור. אם הם לא מבינים לבד שצריכים להיות גבולות, דרוש קוד אתי ברור להתנהגות של חבר כנסת, ומי שלא מסוגל לעמוד בו - שיתבטא כמה שהוא רוצה, אבל שיתכבד ויעשה זאת על חשבונו.