תזמון זה הכל בחיים. ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא מחמיצן סדרתי של מועדים. שנתיים הוא נאבק, ללא כל סיכוי, במאמציו של נשיא ארה"ב ברק אובמה להגיע להסכם על תוכנית הגרעין של איראן.
לנתניהו היו כמה תחנות יציאה, שהיו משפרות את יחסי ישראל עם הממשל, אך הוא לא ניצל אותן. האובססיה המשיחית שלו נגד ההסכם, כל הסכם, בלי להציע חלופה של ממש, רק האיצה את נחישות אובמה להשיג הסכם, כמעט בכל מחיר. בכך תרם נתניהו לגיבוש הסכם שאינו מיטבי.
לאחר שההסכם היה לעובדה מוגמרת, שוב השתבש חוש התזמון של נתניהו. לפני ארבעה חודשים הציע לו הממשל להתחיל בשיחות מואצות על חבילת סיוע ביטחוני חדשה כפיצוי להסכם, כדי לשמר את יתרונה האיכותי של ישראל. אך בניגוד לדעת יועציו ולמערכת הביטחון שהמליצו לו להיענות להצעת הממשל האמריקאי, נתניהו דחה אותה. הוא חשש להצטייר כמי שמוכר את תפיסת עולמו כלפי הגרעין האיראני תמורת כסף.
רק כעת, בביקורו בארה"ב, באיחור מיותר של ארבעה חודשים, ביקש ראש הממשלה מה שהכל ידעו שהוא יבקש – להגדיל את הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל, העומד על 3.1 מיליארד דולר לשנה. ישראל קיוותה כי לאחר הפגישה בין הנשיא לראש הממשלה תתפרסם הודעה על נכונות, לפחות עקרונית, של הממשל להגדיל את הסיוע. זה לא קרה. בהודעה המשותפת רק נאמר שצוותים של שתי המדינות יתחילו בקרוב בשיחות על הנושא.
אין ספק כי אם היה נתניהו נענה להצעה לנהל את השיחות ביולי, מיד לאחר שהושג הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן, כושר המיקוח של ישראל להשיג סיוע מוגדל היה טוב יותר. בוודאי שאם היה נמנע מלהתעמת ראש בראש עם הנשיא ומתעלם מעצת ידידו, המיליארדר שלדון אדלסון, לנאום נגד ההסכם בקונגרס במרץ, הייתה כבר ישראל נהנית מהסכם ביטחוני משופר. מן הסתם היו בכיסה של ישראל כבר עתה עוד שניים־שלושה מיליארד דולר. אך נתניהו שוב טעה בשיקול הדעת, ונתן לזמן לחמוק ממנו.
ישראל מקווה שבשיחות בין הצוותים יושג הסכם לעשר שנים, על סיוע צבאי בסך ארבעה מיליארד דולר לשנה לפחות. לא יהיה קל להשיג זאת. בחינת בקשותיה של ישראל תימשך חודשים ארוכים. הכסף, גם בארה"ב, לא צומח על העצים. מה עוד שהאמריקאים יבדקו מקרוב מה ישראל עושה בעצמה כדי לממן מכיסה את צורכי הביטחון שלה.
מבחינה זו, החלטת הרמטכ"ל לצמצם ב־6% את מספר משרתי הקבע, בעיקר במטות וביחידות העורפיות או הפחות דרושות - היא ניסיון לאותת בעניין זה לממשל, כמו גם להוכיח לציבור בארץ שהצבא מתייעל וקשור לצורכי המשק והחברה. מטרת הקיצוצים בצה"ל היא לנצל את הכספים שייחסכו כדי לחזק את מוכנות הצבא, באמצעות הגברת האימונים של זרוע היבשה; לתגבר את הכוחות השומרים על מערך הגבולות; ולחזק את יכולות הסייבר והמודיעין.
חלק מהחלטות הרמטכ"ל טעונות את אישור הדרג המדיני, וצפוי לו עדיין מיקוח קשה מול שר הביטחון, שספק אם יסכים לכך שגלי צה"ל תהפוך לתחנת רדיו אזרחית, ומול שרי הבית היהודי, שלא יאהבו את ההחלטה לקצץ ברבנות הצבאית.
אך כלפי חוץ לפחות יוכלו צה"ל והממשלה לומר לאמריקאים: הנה תרומתנו לשיפור היכולות שלנו במציאות המשתנה של המזרח התיכון. עכשיו תורכם לעזור לנו. בכמה תסתכם העזרה, זו כבר שאלה אחרת