האופוזיציה רצתה לפגוע בממשלה, אך הזיקה לציבור הרחב

בפרלמנט אנו עוסקים בניתוחי אקטואליה, מדברים לזמן קצוב ורק לאחר קבלת רשות מיושב הראש. מפעם לפעם אנו מצרפים אורח לסעודה, וכבר היו אצלנו שמעון פרס, בנימין נתניהו, אהוד ברק, אהוד אולמרט, אביגדור ליברמן, יואב גלנט, איילת שקד, צחי הנגבי, יוסי חכמי (שדיבר על אמנות) ורבים אחרים. יצחק נבון היה הדמות המכובדת, הכי מוערכת וסמכותית בינינו והוא מונה לנשיא הכבוד של הפרלמנט. 
 

נבון לא היה משפטן, אך היה לו כבוד עצום למערכת המשפטית והוא נהג בה בחרדת קודש. הוא היה חסר סובלנות כלפי חברים אחרים בפרלמנט שמתחו ביקורת על בית המשפט העליון. מאידך, הוא היה דמוקרט ומחוקק בנשמתו, שעסק בצדק חברתי, בצמצום פערים, בכבוד האדם ובחירותו, במניעת הסתה ובזכויות אדם הרבה לפני שערכים אלו עברו בחקיקה של הכנסת. הוא עמד בראש מפעל ביעור הבערות ופעל להדרת הגזענות, אך בעיקר נודע בחתירתו הבלתי נלאית לשלום. טביעות אצבעותיו הערכיות יוותרו לנצח במפת מידותיה הטובות של מדינת ישראל.
 

כשכיהן כנשיא ידע היטב מהם גבולות הגזרה המותרים להתערבותו בחיים הפוליטיים. אף ששורשיו היו במפא"י ההיסטורית, רקם נבון מערכת יחסים מכובדת ותקינה עם ממשלת הליכוד, שבמהלך כהונתה נבחר לנשיא, ובעיקר עם ראש הממשלה דאז, מנחם בגין. כשחבריו בכנסת הציעו לו להרחיב את החוק בעניין סמכויות הנשיא, על מנת לאפשר לו מרחב פעולה חוקי נוסף, הוא סירב בתוקף.

נבון. צילום: ראובן קסטרו
 

גולת הכותרת המשפטית של תקופת כהונתו כנשיא המדינה, הייתה כשכפה על הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית לעניין סברה ושתילה במהלך מלחמת לבנון הראשונה. בגין וממשלתו לא התלהבו מהרעיון. נבון, שנושא טוהר הנשק בער בעצמותיו, יצא אל הציבור מעל ראשה של הממשלה והציג את עמדתו. באותו זמן אף הופצו שמועות שאם הממשלה לא תיענה לתביעתו הוא יתפטר מכהונתו. הלחץ והאיומים עשו את שלהם, הוועדה קמה והתוצאות ידועות. 
 

אני חסיד קטן של ועדות חקירה ממלכתיות, אבל נבון חשב אחרת. הוא האמין בוועדות חקירה ובצדק שהן יכולות לעשות, והלך עם אמונתו לאורך כל הדרך, וסופו שניצח. צר לי כי עלי לסיים במשפט לא מקורי, אך מתחייב על פי הרגשתי האישית: חבר, עוד לא עבר שבוע וכבר אתה חסר. 
 

האיוולת של איילת
 

שרת המשפטים איילת שקד יזמה וקידמה תיקון לחוק העמותות, שעל פיו עמותות שמקבלות תרומות ממדינות זרות תהיינה חייבות לפרסם זאת בכל מסמך ונציגיהן יענדו תג זיהוי בכנסת. יודעי דבר אומרים שמדובר בעיקר, ואולי אך ורק, בעמותות המזוהות עם המרכז והשמאל הפוליטי.
 

שקיפות היא עיקרון חיוני בחיים הציבוריים, ולא בכדי נאמר שאור השמש הוא המחטא הטוב ביותר - ובלבד שהוא חל על כולם. אם יש זכות לציבור לדעת מי מממן עמותה פלונית, יש לו גם זכות לדעת מי מממן עמותה פלמונית. ובעניין זה אין הבדל בין מדינה שעוזרת לפעילות עמותה לבין גבירים בעלי הון שמסייעים לעמותות אחרות, לשניהם עלולים להיות אינטרסים הנחזים כלא כשרים. 
 

ולא רק זאת: זכות הציבור לדעת גם מי מממן פוליטיקאים ובכמה כסף, שכן עלולה להיווצר הנחה סבירה שבעל הון יצפה לקבל תמורה מפוליטיקאי שאותו מימן. 
 

שקד. צילום: פלאש 90

אלא שהצעת החוק של שרת המשפטים, לכאורה באה לתייג ואולי אף להשפיל ולהכתים. חוק העמותות הקיים עונה על דרישות השקיפות, כשכל עמותה חייבת לדווח לרשם העמותות על כל תרומה שהיא מקבלת ושערכה הכספי עולה על 20 אלף שקל. הדיווח הזה פתוח לציבור ומופיע באתר האינטרנט של רשם העמותות. לכן אין סיבה אמיתית לציון העובדה בדף הלוגו ועל דש הבגד.  
 

על פי רשם העמותות רק עמותות בודדות נהנות ממימון זר, מבין עשרות אלפי עמותות שפועלות בארץ. לעתים מדינות זרות מעניקות כספים לפעילויות תרבותיות - למוזיאונים, לתיאטראות ולתזמורות - ולפעילויות חברתיות. אישור הצעת חוק זו יפגע בתרומות וברצון לסייע. הצעת החוק של שקד נחזית כלא תמימה ולא נראה שמטרתה להגן על הציבור, אלא שהיא תולדה של נקמנות ומוטב שתרד מסדר היום.
 

טובה תחת טובה 
 

"חזקת הגיל הרך" היא הכי המאה ה־19. האופוזיציה החיוורת בכנסת רצתה לתקוע אצבע בעין של הממשלה אך במקום זה היא פגעה בציבור הרחב. 

במאה ה־19, כשהחלוקה בין המגדרים הייתה כביכול מובנת מאליה ועל פיה תפקידן העיקרי של הנשים היה לטפל בילדים ובבעל ולתחזק את הבית, התגבשה הדוקטרינה המשפטית של "חזקת הגיל הרך". לפי החוק, בעת גירושים הילדים עד גיל 6 יישארו עם האם וזאת בשל טובת הילד. 
 

הדוקטרינה המיושנת הזו העניקה יתרון מובהק לאם על האב. יכול להיות שבמאה ה־19 ואפילו במחצית הראשונה של המאה ה־20, ההנחה הזו הייתה נכונה חלקית. אולם מאז המהפכה שהובילה לשוויון מגדרי, אין כל בסיס להנחה הזו. ומי מאיתנו לא מכיר בסביבתו הקרובה זוגות פרודים שעדיף היה שהילדים הרכים יישארו במשמורת אצל אביהם.
 

בשנים האחרונות הגירושים הפכו המוניים והנתונים מראים שאחד מכל שלושה זוגות עתיד להיפרד. לכן בעיית חזקת הגיל הרך הפכה לחריפה ומוקצנת יותר, והיא נוגעת בציבור רחב.

ב־2005 מינתה שרת המשפטים דאז, ציפי לבני, ועדה מקצועית בראשות הסוציולוג, הפרופ' דן שניט, שהתבקשה לבחון את האחריות ההורית בגירושים. שש שנים מאוחר יותר הגישה הוועדה את המלצותיה הסופיות, שבהן ביטול חזקת הגיל הרך והענקת מעמד שווה להורים בעת הפרידה, כשטובת הילד תכריע לגופו של עניין וללא חזקות מוקדמות. זו המלצה חכמה, חשובה, הוגנת, צודקת ומתבקשת. 

חבר הכנסת יואב קיש מהליכוד והשרה גילה גמליאל הניחו על שולחן הכנסת הצעת חוק ברוח המלצות ועדת שניט, והממשלה אימצה את התיקונים. אין מדובר במחלוקת פוליטית או אידיאולוגית, שכן טובת הילד להורים ממחנה השמאל לא פחות חשובה עבור הורים מצד ימין של המפה הפוליטית. אך ראשי האופוזיציה באיוולתם זיהו הזדמנות רגעית להביס את הממשלה, והפילו את הצעת החוק. זה ההישג "המדהים" של האופוזיציה בממשלה הנוכחית. 

גם לאופוזיציה צריכה להיות תבונה ויכולת להבחין מתי ובאילו נושאים יש להפיל הצעות חוק קואליציוניות. במקרה הזה האופוזיציה הביסה לא את הקואליציה אלא את הציבור בכלל ואת הילדים בפרט. אפילו פירוס מצביא אפירוס היה בז לניצחון הנלעג הזה של האופוזיציה.

[email protected]