יישום הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן, שהחל החודש, מקרטע על רקע מחלוקת גוברת והולכת בין השמרנים לבין המתונים בטהרן. 
כמו בכל 26 שנות כהונתו המנהיג העליון עלי חמנאי מנסה לתמרן בין הצדדים. איראן צריכה לפרק כ־10,000 סרכזות (צנטריפוגות) בשני המתקנים להעשרת אורניום. עד כה פורקו רק כמה מאות, לפני שחמנאי הורה להפסיק את המהלך. הוא ממתין לפרסום דוח ביניים שעתידה לפרסם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בחודש הבא. הדוח יקבע אם נמצאו ראיות לכך שאיראן עסקה בעבר בפיתוח תוכנית גרעין צבאית, כפי שהיא נחשדת.
 
המפסידה הגדולה מהעיכוב בפירוק הסרכזות היא לא אחרת מאשר איראן עצמה. כל עוד לא תשלים את פירוקן ותבצע שורה של פעולות נוספות, העיצומים שהושתו עליה לא יוסרו. לחמנאי, בניגוד לנשיא חסן רוחאני, שכל עתידו הפוליטי תלוי בהסרת הסנקציות ובשיפור כלכלתה של המדינה, דבר אינו בוער. 

חמנאי נתון ללחץ כפול: מצד השמרנים הקיצוניים ומצד משמרות המהפכה. הקיצוניים חוששים שהסרת העיצומים וטיפוח קשרי הסחר עם המערב יחדירו למדינה גם ערכים, רעיונות ותרבות מערביים. ואילו במשמרות המהפכה חוששים שקשרי הסחר יפגעו באחיזה שיש להם ולמקורביהם על כלכלת איראן.
יחידות המודיעין של משמרות המהפכה עצרו בשבועות האחרונים כמה אנשי עסקים, בהם אזרח איראני־אמריקאי, המנהלים קשרים עם חברות ומשקיעים במערב, המצפים לעשות עסקים עם הרפובליקה האסלאמית ברגע שיוסרו העיצומים. כמו במאבקים על אזורי שליטה וכסף בין כנופיות, הוזהרו אנשי העסקים לבל יעזו לבצע פעולות שיפגעו בחברות הכלכליות של משמרות המהפכה.
 
"באיראן מתנהל מאבק בין הממסד הדתי־שמרני בהנהגת חמנאי למתונים בראשות רוחאני סביב פתיחת השוק האיראני בעקבות הסכם הגרעין", מאבחן רז צימט, חוקר במרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת ת"א ובפורום לחשיבה אזורית. "התפיסה הבסיסית של השמרנים, ובראשם המנהיג העליון, גורסת כי המערב, ובעיקר ארה"ב, חותר להביא לשינוי משטר באיראן באמצעות חדירה פוליטית, כלכלית ותרבותית. חמנאי הדגיש בכמה הזדמנויות כי הסכנה המרכזית הניצבת בפני איראן היא ניסיון מצד המערב לנצל את ההסכם כדי להגביר את נוכחותו הכלכלית והתרבותית באיראן. במכתבו של חמנאי לרוחאני בחודש שעבר הוא הדגיש כי על הנשיא למנוע חדירה של מוצרי צריכה אמריקאיים לשוק האיראני".
 
לכן, מוסיף צימט, "פתיחת השוק האיראני לחברות מערביות עלולה לערער את שליטת משמרות המהפכה בכלכלה, ובטווח הרחוק יותר גם לחזק את המגזר הפרטי על חשבון משמרות המהפכה וגופים סמי־ממשלתיים אחרים, כגון קרנות הסיוע למיניהן, ששולטות בחלקים ניכרים מהכלכלה האיראנית. במשמרות המהפכה מודעים לכך היטב, ויש להניח שהם יפעלו כמיטב יכולתם כדי למנוע פגיעה באינטרסים הכלכליים שלהם כתוצאה מחדירה מערבית לאיראן. הם יכולים לנצל לשם כך את ההתנגדות האידיאולוגית של הממסד הדתי־שמרני, שבראשו המנהיג העליון, לחדירה המערבית לתוך איראן, או להשתמש בעוצמתם הפוליטית והביטחונית כדי לבלום ניסיונות של ממשל רוחאני לפגוע במעמדם הכלכלי".
 
עם זאת, מוסיף צימט, "אין משמעות הדבר בהכרח שהשמרנים אינם מוכנים לשיתוף פעולה כלכלי בין איראן למערב לאחר הסכם הגרעין. אך מאחר שהם מייחסים חשיבות רבה להיבט האידיאולוגי (הגנה על ערכי המהפכה), הם סבורים שפתיחת השוק האיראני צריכה להיעשות באופן זהיר שלא יוביל לחדירה תרבותית מערבית או להשפעה גוברת של תרבות הצריכה המערבית בכלל, והאמריקאית בפרט".

ג'ונתן פולארד
 
בעוד כשבוע ייצא ג'ונתן פולארד לחופשי. ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר בארה"ב קצבה את עונשו ממאסר עולם ל־30 שנים, ואפשרה לו להשתחרר. זה לא יהיה חופש מוחלט - חלות עליו מגבלות. בין השאר נאסר עליו לעזוב את גבולות ארה"ב לחמש שנים, ובכך נמנע ממנו לעלות לישראל. כמו כן, הוא מנוע מלשוחח על כל מה שקשור לעבודתו בתקופה שקדמה למעצרו כמנתח מידע ביחידת מודיעין (המרכז נגד טרור) של הצי, שממנה גנב מאות אלפי מסמכים והעבירם לישראל.
 
אין עדיין כל ערובה לכך שגם לאחר חמש שנים יורשה פולארד לעזוב את ארה"ב. הכל תלוי בהתנהגותו. ולכן, למוד ניסיון מטעויות העבר ובהנחיית עורכי דינו, הוא מצווה להוריד פרופיל עם שחרורו ולהיעלם מעין הציבור. אפי להב, יו"ר הוועד הציבורי לשחרור פולארד, שלח השבוע מכתב לחברי הכנסת שמשמעותו: אל תארגנו לו מסיבות שחרור והימנעו מפסטיבלים. "בשלב זה יונתן ורעייתו זקוקים מאוד לשקט, לשלווה ולחזרה מהירה ככל האפשר לאלמוניות יחסית, שתאפשר להם לשקם את חייהם ולהתמודד עם אתגרים לא פשוטים הניצבים בפניהם במצב החדש", נאמר במכתב. 
 
חבל שההנחיה להורדת פרופיל לא הנחתה מראשית מאסרו את הוועד הציבורי, את הח"כים ואת השרים שביקרו אותו בבית הכלא וערכו לכבודו "צרמוניות" שרק הזיקו לעניינו. זו גם דעתו של רפי איתן, שהיה ראש "הלשכה לקשרי מדע" - לק"ם - היחידה הסודית במשרד הביטחון שגייסה ב־1984 את פולארד והפעילה אותו במשך כשנה וחצי, עד למעצרו. "הביקורים בכלא וכל ההתנהלות שלנו רק פגעו בו", אמר איתן ל"מעריב־סופהשבוע" בשיחה לקראת שחרורו הצפוי של פולארד. "בדיונים שהתקיימו אז בנושא אמרתי שטוב לא ייצא מזה".
 
למען הדיוק, יש לומר שיותר משהמודיעין הישראלי איתר וגייס אותו, פולארד התנדב מרצונו והתגייס בהתלהבות למודיעין הישראלי. מבחרותו היה פולארד "פריק" של מודיעין. כשהיה נער בן 16 ושהה במחנה קיץ במכון ויצמן, ביקש להיות מרגל בשליחות ישראל. בבית ספרו במדינת אינדיאנה, ואחר כך באוניברסיטאות שבהן למד, התפאר באוזני חבריו כי הוא "קולונל" בצבא הישראלי, וכי המוסד "מכשיר" אותו להיות מרגל בממשל האמריקאי. 
פולארד ניסה להתגייס לסוכנות הביון המרכזית (CIA), אך נדחה לאחר שלא נמצא מתאים. בשל נתק ומידור בקהילת המודיעין האמריקאית, ה־CIA לא העביר את המידע הלאה, וכך התקבל פולארד לעבודה ביחידת המודיעין של הצי במדינת מרילנד.
 
במהלך מסיבה בניו יורק פגש את סטיבן סטרן, איש עסקים יהודי־אמריקאי, והתוודה על רצונו לעבוד למען ישראל. סטרן הכיר לו את אל"מ אביאם סלע, טייס בחיל האוויר, ששלוש שנים קודם לכן השתתף בהפצצת הכור בעיראק ושחזו לו עתיד מזהיר ופיקוד על החיל. סלע היה אז בשנת לימודים באוניברסיטת קולומביה, אך כמקובל באותן שנים בקרב אנשי צבא בכירים ומדענים אזרחיים ששהו בחוץ לארץ, היה מצוי בקשר עם הלק"ם ועם השב"כ.
סלע דיווח לממונים עליו על המגע שיצר עם פולארד ועל נכונותו לרגל עבור ישראל. הוא התבקש להמשיך בקשר עם פולארד. בשל מעורבותו בפרשה, נאלץ מאוחר יותר לפרוש מחיל האוויר, והקריירה המבטיחה שלו נקטעה. עד היום הוא מנוע כניסה לארה"ב, שמבקשת לחקור אותו ומן הסתם גם להעמידו לדין.
איתן, שאישר את מבצע הגיוס של פולארד, נפגש עמו בפריז (יחד עם סלע ונציג הלק"ם בניו יורק, יוסי יגור) ופיקח מקרוב על הפעלתו. פולארד נסע לפריז יחד עם ארוסתו (לימים אשתו), אן הנדרסון. סלע ואיתן עודדו את פולארד לרכוש לה טבעת יהלומים יקרה, ושילמו עבורה. זו גם הייתה הטבעת שבעזרתה "התארס" פולארד למודיעין הישראלי. פולארד היה למפעיליו "מכרה זהב" מודיעיני בזכות נגישותו לחומר הסודי ביותר במאגרי מידע של כל קהילת המודיעין האמריקאית.
 
פולארד העביר לישראל מאות אלפי מסמכים על צבאות של מדינות ערב, על אש"ף, על מתקנים צבאיים מדעיים ואסטרטגיים, על תוכנית הגרעין של פקיסטן ועל נשק כימי וביולוגי בסוריה, בלוב, בעיראק ועוד. המסמכים כללו גם תצלומים מלווייני ריגול אמריקאיים ברחבי המזרח התיכון. לישראל לא היה אז לוויין ריגול משלה; הראשון, "אופק 1", שוגר לחלל רק ב־1988. 
 
העברת המסמכים התבצעה בתחנה לשטיפת מכוניות בוושינגטון, שאליה הגיע פולארד בימי שישי. בהמתינו בתור הוא פתח, בתמימות לכאורה, את מכסה הבגאז' שלו. איש הקשר הגיע, אסף את המסמכים ונסע איתם לדירה שכורה בבעלות הרולד כ"ץ, שכיהן כיועץ משפטי במשרד הביטחון. את הדירה, שבה הותקנו מכונות צילום גדולות, הפעילה אירית ארב, מזכירת נציג הלק"ם בוושינגטון. החומר צולם והושב לפולארד, שהחזירו למשרדו בימי שני.

פולארד לא ביקש לקבל כסף עבור עבודתו, אך איתן התעקש על כך. תמורת החומר שהעביר הבטיח לו איתן תמורה כספית של 200 אלף דולר, במנות קצובות לעשר שנים. לשם כך הורה איתן לפתוח לפולארד חשבון בנק בשווייץ. כמו כן הראה איתן לפולארד דרכון ישראלי שהוצא עבורו בשם "דני כהן", שהיה אמור להימסר לו בעתיד. השם "כהן" לא נבחר במקרה. פולארד הביע את הערצתו למרגל הישראלי אלי כהן, שנתלה בדמשק ב־1965. הדרכון הופקד למשמרת בכספת במשרדי הלק"ם בתל אביב. 
 
פולארד התנדב לעבוד למען ישראל מסיבות רבות. בגלל הריגוש שבעבודה החשאית, בשל היותו "חולה ריגול" ורצונו העז להיות מרגל, בגלל "ציונות" והערצתו לישראל, אך גם בשל חמדנות ובצע כסף. והחמדנות הזאת, שלה הייתה שותפה גם רעייתו אן, היא שבסופו של דבר הפילה אותו. כשבני הזוג, שצרכו מעת לעת סמים, כולל קוקאין, ראו כי טוב, עד כמה קל להוציא את המסמכים ממחשבי המודיעין האמריקאי, תאבונם גבר. לטענת המודיעין האמריקאי, שלא נבחנה במהלך משפטם, בדרבונה של אן, שעבדה במשרד יחסי ציבור, הדפיס פולארד גם מסמכים שאותם הם קיוו למכור לנציגים של דרום אפריקה, אוסטרליה וטייוואן.
 
בניגוד לטענות שהושמעו במרוצת השנים, איתן והלק"ם הכינו לפולארד תוכנית מילוט. נקבעו לו מילות צופן ומספרי טלפון לחירום. הבעיה היא שפולארד לא מילא את ההוראות. לאחר שאנשי הריגול הנגדי ואבטחת מידע בצי וב־FBI חשדו בו, הוזמן פולארד לחקירה, שבסיומה שוחרר לביתו. זה היה חלון ההימלטות שלו. על פי התוכנית, היה עליו לעלות לאוטובוס לקנדה. אך הוא לא עשה זאת. במכוניתו הוא הסתיר מזוודה עמוסת מסמכים שאותם רצה למכור לנציגי מדינות נוספות, ובני הזוג פולארד לא רצו להשאירה מאחור. עד שהחליטו מה לעשות, חלפו שעות יקרות מפז. בפרק זמן זה הציב ה־FBI מעקב על הפולארדים. בני הזוג נלחצו, נכנסו עם כלבם למכונית ומיהרו להימלט למתחם שגרירות ישראל בוושינגטון. אנשי ה־FBI נסעו בעקבותיהם.
 
קצין הביטחון בשגרירות מיהר לדווח לאיתן על ההתפתחות וביקש לקבל הנחיות. איתן מודה כי הוא זה שנתן את ההוראה: "תוציאו אותם". "לא הייתה לנו ברירה אחרת. הישארותם בשגרירות רק הייתה מסבכת את המצב", הוא מסביר, "עד היום אני לא מבין את השיקולים שלו, מדוע הוא לא ביצע את הנחיות המילוט. אם היה עושה זאת, הוא לא היה נעצר ולא היה יושב בכלא". הודאת איתן גם מתקנת עוול שנעשה לאלי רובינשטיין, אז מספר 2 בשגרירות וכיום המשנה לנשיאת בית המשפט העליון. במשך שנים הואשם רובינשטיין בתקשורת שלא בצדק כמי שנתן את ההוראה. 


פולארד. "ישב 20 שנה יותר מדי". צילום: רויטרס
אך עדיין, לפי איתן, פולארד יכול היה לרצות עונש מאסר קצר יותר: "הוא ישב 20 שנים יותר מדי". לדבריו, "הושגה מאחורי הקלעים הבנה בין שתי המדינות שפולארד ירצה עשר שנים". אך אז קרו כמה דברים. פולארד התראיין לעיתונאי וולף בליצר והרגיז את הרשויות; ראש השב"כ אברהם שלום מונה לעמוד בראש צוות (עם עו"ד רם כספי), שאמור היה לחשוף בפני ארה"ב את מכלול מעשיו של פולארד ולהחזיר להם את כל המסמכים שגנב. שלום, שהיה נתון אז בעיצומה של פרשת קו 300 ובמערכת של הונאה, טיוח ושקרים כלפי הדרג המדיני ופקודיו, לא יכול היה כנראה להשתחרר מההרגל. הוא ניסה להונות גם את האמריקאים, ונתפס בקלקלתו; סיבה נוספת הייתה המסע הציבורי שהחל להתנהל למענו בישראל; וכמו כן, שר ההגנה קספר וויינברגר הגיש לבית המשפט תצהיר שקבע כי פולארד הוא המרגל שגרם לנזק חמור ביותר לביטחון הלאומי האמריקאי. ההבנות בוטלו, ועל פולארד נגזר מאסר עולם. 
 
אך יש סיבה אחת נוספת לעונש החמור. ה־FBI וגורמים נוספים במודיעין האמריקאי חושדים שפולארד לא היה המרגל היחיד שהפעילה ישראל בארה"ב באותן שנים. אם מביאים בחשבון את הרקורד של ישראל, שמשנות ה־50 ריגלה, אספה וגנבה מידע בארה"ב - לפני ובמקביל לפולארד הפעיל הלק"ם גם את המפיק הישראלי ארנון מילצ'ן - מדובר באפשרות סבירה בהחלט. 
 
בכל מקרה, שאלתי את איתן אם הוא מצטער על מה שקרה. "מובן שחבל לי על מה שקרה לפולארד", השיב איתן, אך מיהר להדגיש כי פעל "ברשות ובסמכות". במילים אחרות, ראשי הממשלה (יצחק שמיר ושמעון פרס) ושרי הביטחון (משה ארנס ויצחק רבין) בתקופת ההפעלה אישרו את הפעלתו של פולארד, וכל ארגוני הביון וראשיהם - מוסד, אמ"ן ושב"כ - נהנו מתוצרי הפעלתו.