תקציב ההפתעות של המדינה עבר ללא אופוזיציה ממשית

כחלון השלים אתמול משימה כמעט בלתי אפשרית, וחצי שנה לאחר מינויו כשר האוצר השלים את העברת התקציב הדו־שנתי. בתחילת הדרך מעטים בלבד האמינו שיצליח. 
 

קשה להאמין, אבל עד אתמול התנהלנו ללא תקציב מאושר לשנת 2015. שרת האוצר בפועל הייתה החשבת הכללית. "שר אוצר זה 80% פוליטיקה ו־20% כלכלה", אמרו לי אתמול בסביבת כחלון. אני בוחר לשנות את הרכב האחוזים ולציין שאצל כחלון 90% מההצלחה היא פוליטיקה, 5% אינטואיציה בריאה ו־5% נוספים כלכלה נטו.
 

כחלון הוא עילוי פוליטי. הוא יכול לכנות את הרצוג "בוז'י" ואת נתניהו "ביבי" ולהרגיש בנוח בשני המקרים. הוא גם יודע לדאוג יפה למקורביו. הדבר בולט במיוחד בחיפה עיר מגוריו, שאותה פינק באמצעות המשרד להגנת הסביבה ובהשקעות ישירות. מצד שני, הוא נזהר שלא ללכלך את ידיו בסוגיות שנויות במחלוקת כמו מפת חלוקת הטבות המס (שאותה הפיל על גפני), הרפורמה בחברת החשמל וכמובן מתווה הגז.
 

בנאום התקציב בכנסת הוא מנה את רשימת ההישגים, שכללו כמה אי דיוקים: העלאת שכר החיילים (נכון), הבטחת דמי אבטלה לעצמאים (לא נכון), החזרת קצבאות הילדים (נכון), כמיליארד שקל לדיור ציבורי (לא נכון) ו־5.3 מיליארד שקל ליישום המלצות דוח אלאלוף (תלוי איך סופרים).
 

"בנינו לראשונה תקציב רב־שנתי. הימים שבהם הרמטכ"ל והקצינים היו צריכים לחזר אחרי הפתחים נגמרו. יש תקציב לחמש שנים והצבא משוחרר מהנטל הזה", הוסיף שר האוצר, ושוב לא דייק. דוח ברודט אמור היה להבטיח שקט תעשייתי לעשר שנים. בפועל, לאחר כשש שנים הוא חוסל. אין שום סיבה שזה לא יהיה גורלו של מתווה כחלון־יעלון לתקציב הביטחון.
 

חוץ מזה, תקציב הביטחון ל־2016 (56.1 מיליארד שקל) נמוך מזה שהיה ב־2015 (57 מיליארד שקל). מישהו כאן התבלבל? תקציב הביטחון נמוך יותר? ובכן, שלוות הנפש שבה חתם יעלון על ההסכם, כאילו זה עתה חתם על הסכם שלום עם הפלסטינים, מוכיחה שהכל בסדר: בתוך כמה שבועות יגיע האוצר לוועדת הכספים, ועד אמצע 2016 הוא יתנפח ב־3 מיליארד שקל. סביר להניח שעד סוף 2016 יתווספו לו עוד 3 מיליארד שקל, והכל בשם ההתייעלות והחיסכון בהוצאות. רק נקווה שבמהלך 2016 לא יפרוץ עימות נוסף או צורך פתאומי בהצטיידות, שכן תידרש תוספת לתוספת.
 

אבל כדאי לא להתבלבל. ההסכם על תקציב הביטחון סביר, הוגן למשרתי הקבע (בעיקר לקבוצת הנגדים), מעודד התייעלות, ושם סוף למסע ההשמצות התקשורתי הבלתי פוסק נגד צה"ל. עם כניסתו לאוצר הבטיח כחלון ליעלון לשים קץ להדלפות כנגד משרד הביטחון, ועמד בהתחייבותו. 
 

בשורה התחתונה, תקציב 2015/16 עבר ללא אופוזיציה ממשית, כי כחלון לא חילק רובים. כיצד אפשר לתקוף הוספת 600 מיליון שקל לקשישים חסרי פנסיה? מי יעז לבקר את הגדלת השכר לחיילי החובה? למי יהיה האומץ לתקוף את העלאת שכר המינימום ל־5,300 שקל? מי יבקר את היוזמה של כחלון להגברת התחרות בין הבנקים, היוזמות לבנייה מואצת (גם דרך מחיר למשתכן), חוק הקורנפלקס או חיבור מפעלי תעשייה לגז? ואסור גם לשכוח את הפחתת המע"מ ב־1%.
 

גם הנואם הדגול יאיר לפיד התבטל בתפקידו כאופוזיציונר. למעט ביקורת רפה על תקציבי ההתנחלויות הוא חיקה את נתניהו בנאום השתיקה באו"ם. כשר אוצר לשעבר הוא ידע שאין לו תחמושת מול כחלון. שנית, ייתכן שהוא עדיין מפנטז על שיתוף פעולה פוליטי עתידי עם כולנו.
 

כחלון עשה את שלו. קשה להאמין שגם ב־2017 יצליח להשיג תשואה גבוהה כל כך עבור עשרת המנדטים שלו. בכל מועד בחירות שלא יהיה, הוא יגיע עם רשימת הישגים לא מבוטלת תחת הכותרת: הבטחתי - קיימתי.
 

לאחר שעמד במשימה, הוא יכול להרשות לעצמו להדק את חגורת הבטיחות ולטוס בשבוע הבא לפגישות בניו יורק. הוא יתראה עם מנכ"ל נאסד"ק, עם משקיעים במפעל הבונדס ועם קבוצת הייטקיסטים ישראלים שהשתקעו בתפוח הגדול. האם ייתכן שכחלון תופס את מקומו של לפיד גם בתפקיד שר החוץ האלטרנטיבי?
 

הבנקים סגרו אתמול עוד רבעון מוצלח - אחד הטובים שהיו מתחילת 2015 ובשנים האחרונות (למעט הבנק הבינלאומי, שאת תוצאותיו אפשר לכנות "תאונת עבודה", ודוחות מאכזבים בדיסקונט). חמשת הבנקים הגדולים (הפועלים, לאומי, דיסקונט, מזרחי והבינלאומי) סגרו את הרבעון השלישי ברווח של 2.076 מיליארד שקל, גידול של 3.5% לעומת 2014, ורווחי הפועלים ולאומי ברבעון הם 72% מהרווח במערכת הבנקאית כולה. מתחילת השנה הרוויחו חמשת הגדולים 6.813 מיליארד שקל, עלייה של 24% לעומת 2014. 
 

העובדה שהבנקים מחויבים בפרסום הדוחות עד היום ה־20 של חודש סיום הרבעון גורמת לצפיפות פיננסית בלתי נסבלת. יש להם כל כך הרבה פעילויות המשולבות זו בזו, וזה מקשה. הפועלים חייב להמתין בפרסום תוצאותיו עד לפרסום של ישראכרט. דיסקונט המתין בעבר לתוצאות של הבנק הבינלאומי, עזריאלי ממתין ללאומי קארד. בעבר, גם בנק לאומי נאלץ להמתין לדוחות החברה לישראל. הלחץ עלול לגרור טעויות מביכות, כפי שהיו בעבר בלאומי (עם דוחות החברה לישראל) והשבוע בבנק הפועלים (ששיגר שבוע לפני הפרסום הרשמי את טיוטת הדוחות לאנליסטים).
 

הבנקים הרוויחו יפה למרות הריבית האפסית שמכה ללא רחם והבורסה המקרטעת שמורידה את הכנסות המימון. ההוראות הרגולטוריות האינסופיות (בעיקר בתחום העמלות) בקושי מדגדגות אותם, והבנקים הגדולים הציגו תשואות דו־ספרתיות על ההון (קצת יותר מ־10%).
 

הדוחות הכספיים מושפעים מאלפי פריטים, אבל אפשר להתמקד בשלושה מאפיינים: השינויים בעתודות המס בעקבות המע"מ והפחתת מס החברות, פירות ראשונים של מהלכי ההתייעלות, והמשך הרומן הסוער עם האשראי הצרכני על חשבון צמצום באשראי העסקי לרכישות ממונפות.
 

הפועלים, שבניהול ציון קינן, ממשיך להוביל עם הרווח הרבעוני הגבוה ביותר (802 מיליון שקל) והרווח הגדול ביותר מתחילת השנה (2.5 מיליארד שקל). תשואה של 10.4% על הון של כ־30 מיליארד שקל היא הישג של ממש. לאומי, שבניהול רקפת רוסק־עמינח, נפרד סופית מאחזקותיו הריאליות, ובראשן החברה לישראל. הבנק מתאושש בהדרגה מפרשת ניו יורק ורושם רווח רבעוני סביר של 636 מיליון שקל, המשקף תשואה של 10.4% על ההון (בדיוק כמו הפועלים).
 

דיסקונט, שבניהול לילך אשר־טופילסקי, מצטרף לבנק הבינלאומי כאכזבת הרבעון: רווח של 168 מיליון שקל בלבד, המשקף תשואה אפסית (במונחים בנקאיים) של 5.2%. הירידה בהכנסות המימון וגידול באשראי הבעייתי פגעו בדיסקונט במיוחד. לכך יש להוסיף את ירידת שווי אחזקותיו בבנק הבינלאומי (הרישום נעשה על פי השווי בבורסה) ופסק הדין שניתן לטובת גד זאבי בגין ההשקעה בבזק, שהעלים 34 מיליון שקל מרווחיו. לצד זה, ברכות להנהלה על פתרון המחלוקות בסוגיית שעון הנוכחות. הבנק ממשיך ביישום האסטרטגיה של מכירת אחזקותיו הבינלאומיות וצמיחה בפעילות בנקאית מקומית.
 

בנק המזרחי, שבניהול אלדד פרשר, ממשיך לראות ברכה בהתמקדותו באשראי הצרכני בכלל ובתחום המשכנתאות בפרט. השורה התחתונה של הרווח מותירה אותנו פעורי פה: רווח של 316 מיליון שקל - כמעט פי שניים מרווחי דיסקונט. הרווח משקף את התשואה על ההון הגבוהה ביותר מבין הבנקים - 11.5%.
 

הבנק הבינלאומי, שבניהול סמדר ברבר־צדיק, ספג טיל פיננסי, וכמו דיסקונט נאלץ להחזיר לזאבי 37 מיליון שקל בגין עסקת בזק. מדובר בסכום עתק במונחים של בנק כזה. הוצאות תוכנית פרישה ביובנק גררו את הבנק לרווח מאכזב של 86 מיליון שקל, ותשואה עלובה של 5%. ועדיין, כל זה אינו מפריע להנהלה לפנק את בעלי המניות עם דיבידנד במזומן של 70 מיליון שקל, המשקף את תשואת הדיבידנד הגבוהה במערכת.
 

המושג "קרן השקעות לסיוע למפעלים קטנים ובינוניים" הפכה בשנה האחרונה לבון טון של מקבלי ההחלטות. משרד האוצר יוזם קרן מימון לעסקים אלה ומוכן להקצות 600 מיליון שקל מתקציבו. משרד הכלכלה זינק קדימה ובאמצעות רן קיוויתי, מנהל הסוכנות לעסקים קטנים, פרסם בתחילת 2015 מכרז להקמת שתי קרנות שישקיעו במישרין בעסקים הקטנים. במשרד הכלכלה הבינו שהעסקים הקטנים הם ממנועי הצמיחה החשובים ביותר במשק.
 

15 גופים שונים הביעו עניין ראשוני, ולאחר סינון נותרו 12. בין השאר מדובר בקבוצת פנינסולה בשיתוף קבוצת מיטב דש (שותפה בחברה), קבוצת תמיר פישמן, קבוצת איילון ויונל כהן (השותף בשתי החברות), קרן השפע בהשתתפות שלמה נס, אלחנן נועם ואייל גבאי, קבוצת קדמה ועוד.
 

אבל כמו בריקוד טנגו, המכרז מתקדם בעצלתיים: צעד קדימה ושניים אחורה. בשוק ההון מדווחים על סרבנות תמוהה מצד גופים מוסדיים מובילים להיכנס למשחק. עשרות פניות למשקיעים המוסדיים הושבו ריקם.
 

וזה לא שמשרד הכלכלה לא הלך לקראת המשתתפים. במטרה לגייס לשתי קרנות 450 מיליון שקל לקרן, הוחלט שהמדינה תשקיע עד 25% מהון הקרן (120 מיליון שקל). עוד סוכם שבמקרה של הפסדים תפרוס המדינה הגנה ראשונה למשקיעים החיצוניים. זאת ועוד: את התשואה (צמוד+2%) תעביר הקרן בשנתיים הראשונות למשקיעים. מנכ"ל פסגות חגי בדש החליט שההשקעה לא מתאימה ושהוא מעדיף שלא להשקיע במישרין, אלא להעניק מימון. אחרים טוענים שהם פשוט לא מעוניינים לעשות עסקים עם המדינה.
 

"יש כאן עודף רגולציה והיעדר פרגון. בעבר הגבילו אותנו בדמי ניהול. אין לנו סיבה לעשות עסקים עם רשויות שאינן מהססות לשנות רטרואקטיבית את תנאי ההשקעה, כמו במתווה הגז", אומר מנהל בגוף מוסדי אחר.
 

איילון ומיטב דש יעדיפו להשקיע רק אצל בעלי העניין ולא בקבוצות אחרות. יהודה בן אסייג, יו"ר מנורה מבטחים, אמר לי שהוא בוחן בחיוב אך עדיין לא החליט. גם אלטשולר שחם עדיין בתמונת ההשקעה. אבל כל האחרים בחוץ. לא רק פסגות - גם אקסלנס, ילין לפידות, עמיתים וחברות ביטוח כמו מגדל, כלל, הפניקס, ביטוח ישיר והראל לא ישתתפו.
 

החרמת המכרז על ידי גופים מוסדיים מהותית. היא מקטינה את האפשרות לתחרות, מקטינה את מקורות ההון שיוזרמו לקרן והופכת את המכרז ללא שוויוני. במשרד הכלכלה ערים לבעייתיות במכרז וביצעו מקצה שיפורים, אבל זה לא מספיק. במצב שנוצר אפשר להמר שהזוכים יהיו קבוצות המורכבות מחברת פנינסולה והקבוצה של יונל כהן. המועד האחרון להגשת הצעות הוא 7 בדצמבר.
 

רן קיוויתי, שיזם את המכרז, אומר לי שהם עם היד על הדופק. "זכותם של הגופים המוסדיים להחליט מי ינהל, ומבחינתי אין בעיה של ניגוד עניינים עם הקרן של פנינסולה עם מיטב דש וכהן עם תמיר פישמן. מה שחשוב לי הוא שיהיו קרנות שישקיעו בעסקים".
 

קיוויתי, מנהל הסוכנות, מסכים שאכן קיימת בעיה בהתנהלות גופים מוסדיים שהחליטו לשבת על הגדר. "הם מסבירים לי שמודל הקרנות טוב ומוריד את הסיכון. אבל מאחר שמדובר בשוק חדש הם מעדיפים לחכות, ואם זה יצליח אולי לעלות על הסוס בפעם הבאה".
 

"אני מסכים. יש להם מטרות אחרות שיותר נוח להשקיע בהן, ולא מעניינים אותם האינטרסים של המדינה. המודל שלנו יוריד משמעותית את הסיכון ואפשר יהיה לקבל רווח גבוה יותר. פתרנו את הבעיות של המוסדיים. העובדה שהם לא במשחק תמוהה מבחינתי. הם משקיעים בכלים סחירים ברמת סיכון הרבה יותר גבוהה ואין להם את הביטחונות והתמריצים שנתנו להם", אומר קיוויתי, ומוסיף: "מה שהמוסדיים עושים אינו במקום. המכרז ייסגר בסופו של דבר ואין לנו כוונה לעשות שינויים נוספים או לדחות את מועד הסגירה".
 

המטה הניהולי של קבוצת אלטיס, חברת האם של חברת הכבלים הוט, שוכן כמאה מטרים מאצטדיון הכדורגל סטאד דה פראנס. לא היה אפשר לדמיין ולו לרגע שבאזור יתרחש פיגוע טרור קטלני.
 

המבקרים במטה הניהולי יכולים לקבל מושג מיהם הבעלים העומדים מאחורי חברת הכבלים הוט, מה היקף הפעילות של אלטיס, ומדוע הוט, בניגוד לגולן טלקום, נמצאת כאן כדי להישאר. 
 

השבוע, באמצעות חברת הבת SFR הצרפתית, השיקה אלטיס ממיר דיגיטלי חדשני תחת שם המותג ZIVE. 
 

אלטיס, הנשלטת על ידי פטריק דרי, נחשבת לאחת מחברות התקשורת הגדולות בעולם. היא זוללת חברות בקצב מדהים. אלטיס נוכחת בפורטוגל, בצרפת, ובימים אלה התרחבה לארה"ב. אנליסטים בענף התקשורת מעריכים שהיא ממנפת את עצמה בצורה המגדילה את רמת הסיכון. מישל קומב, מנהל העסקים הראשי של אלטיס, דוחה את הטענות ומבהיר שהיא נמוכה מהממוצע המקובל בחברות תקשורת במערב. כשאני שואל אותו על ההשקעה בהוט, הוא מפתיע בתשובה כי למרות רמת הרווחיות הנוכחית, הוא מרוצה.
 

אם נחזור לאקטואליה ולעסקה המדוברת של רכישת גולן טלקום על ידי סלקום, קומב מסביר כי רמת המחירים בתעשיית הסלולר בישראל אינה נורמלית (ואכן השבוע פורסם שבכוונת הוט ויס לייקר את התעריפים ב־5%). "ישראל היא השוק התחרותי ביותר בעולם. רמת המחירים נמוכה ואינה מצדיקה השקעות. שום משקיע לא יגיע לישראל במצב כזה. לכן גם אין לנו סיבה לרכוש את גולן. אני מצפה שלמשקיעים יהיה תמריץ להשקיע ולא לשקוע", אומר קומב.
 

עם זאת הוא מרגיע ומסביר שהוט מובייל (חברת הסלולר של הקבוצה) אינה מתכוונת להיעלם, ושמדובר בזרוע חיונית באסטרטגיה של הקבוצה. "אני מצפה שעסקת גולן טלקום תאושר וזה צעד ראשון. אם בסין פועלות שלוש חברות סלולר ובאירופה פועלות לכל היותר ארבע חברות, אין סיבה שדווקא בישראל יפעלו חמש. גם יותר מדי תחרות הורגת את התחרות".
 

קומב מתייחס להוט כאל היהלום שבכתר בפעילותה העסקית של קבוצת אלטיס וכמודל לפעילותה בעולם. הוא בוחר לפרגן לטל גרנות, המנכ"לית החדשה, על היוזמה לשיפור ברמת השירות. "ייתכן שנרכוש חלק מהתוכן של הוט ונהפוך אותו לסדרות טלוויזיה בצרפת", הוא מגלה.
 

הוט משקיעה בהפקות מקור כ־170 מיליון שקל לשנה. אחת הסדרות המוצלחות שהזכויות בה נמכרו ל־HBO האמריקאית היא "בטיפול" בכיכובו של אסי דיין המנוח. היקף ההשקעות הכולל בתוכן בהוט נאמד ב־600 מיליון שקל בשנה.
 

גרנות חוששת שהרגולציה תאכוף כעת הגדלה נוספת של היקף ההשקעות בתוכן מעבר לרמה של 9% מהמחזור. "חייבים לבצע אסדרה כוללת של הפעילות ולחייב גם את השחקנים החדשים בהשקעות", אומרת מנכ"לית הוט. היא רואה באלטיס אמצעי לקבל מידע ישיר על הנעשה בשוק התקשורת העולמי, ואפשרות ליצירת גמישות בפעילות שאינה קיימת בחברות ללא עורף מקצועי כזה.
 

"אנחנו סוג של מעבדת חדשנות עבור אלטיס. המידע הסטטיסטי שזורם מאיתנו מאפשר להם לקבל מושג על הרגלי הצפייה ונתונים נוספים. חברת האם מקבלת מאיתנו ערך מוסף מעבר להשקעה הישירה", אומרת מנכ"לית הוט.
 

"אנחנו מפתחים כעת אפליקציה ללקוחות הוט מובייל שתכלול חלק מהתכנים של הוט. אני מעריכה שנגבה תשלום סמלי על השירות. אנחנו כבר מפעילים אפליקציה דומה עם אתר הספורט ONE. תוכנית העבודה שלנו גם כוללת כניסה לתחום 'הבית החכם' בשונה מהמודל הקיים של חברת בזק. ויש לנו הפתעות נוספות. בכל שלושה חודשים בכוונתו להשיק משהו חדש".

5. שמולי כמשל 

הוא בסך הכל חבר ועדת העבודה והרווחה בכנסת, אבל ח"כ איציק שמולי מייצר כרגיל הרבה מאוד כותרות. "התקציב הזה יותר טוב בהשוואה לתקציב הגזירות של לפיד. אין שום ספק שהורדת המע"מ עוזרת לשכבות החלשות", הוא מודה מיד בתחילת דבריו, אך מוסיף: "השאלה היא אם לא ניתן היה להשתמש ב־5.8 מיליארד שקל לדברים מועילים אחרים שיסייעו בהפחתת העוני. לדעתי לא נעשתה כאן חשיבה רצינית". 
 

"לגבי הקורנפלקס, נכון שלא ניתן להתעלם מהעובדה שהשינוי מייצר תחרות במקטע הייבוא, והיבואנים המקבילים יגדילו את התחרות. ועדיין לאוצר לא היו

תשובות על השאלה איך מוודאים שהמחירים המוזלים יגיעו לכיס הצרכן.

"הרשתות החזקות כמו ויקטורי ורמי לוי יוכלו לקנות בזול יותר, אבל אף אחד לא מבטיח מחיר מוזל. זאת בדיוק הבעיה. באוצר פחדו לטפל במקטע הקמעונאי. אני חושב שלא יהיה לזה ביטוי, ולכן יוקר המחיה לא ירד".
 

"יש בהחלט דברים שנעשו, כמו שכר החיילים, קצבאות זקנה, הפרדת רפואה פרטית וציבורית ועוד. אלה מהלכים טובים ואין ספק שביחס לתקציב לפיד הם מצוינים. השאלה היא איפה עומד כחלון ביחס לאתגרי הכלכלה. האם יטפל דרמטית בשיעורי העוני? לא. המלצות אלאלוף תוקצבו חלקית. נכון שישראל צריכה לעודד משקיעים זרים, אבל זה עולה 7.5 מיליארד שקל לשנה ואין מספיק פיקוח".

איציק שמולי. צילום: אורי לנז
 

"חבל שסיפור הגז, שמקורו הוא דבר בהחלט טוב, הפך להיות נושא פוליטי, ואני מאשים בכך את ביבי ואת הצעדים התמוהים שמבצעת הממשלה. הוא לא מאפשר דיון אמיתי, מעיף מתנגדים כמו אורית פרקש מרשות החשמל, ומתעלם מהרגולציה. במתווה הנוכחי אני לא מרגיש בנוח. כל ההתנהלות מראש לא עניינית. יש תחושה שהמטרה סומנה עוד לפני שהחץ נורה. ברור שצריך להוציא את הגז כמה שיותר מהר, אבל במצב הנוכחי אין טיפול מספק בישות המונופוליסטית".
 

"תפסת אותי בזמן טוב, כי השבוע עלינו להתקפה בנושא. ניסיתי אבל לצערי לא הצלחתי לגייס שום ח"כ בקואליציה לטובת פתרון הבעיה. אני יכול לומר לך שכחלון קשוב, ועובדה שהוא לא חתם עד היום על התקנות. המפקחת באוצר פרסמה את המתווה לפני כמה חודשים, ובחדרים סגורים היא מודה שיש חורים. המתווה מטפל רק בחלק מהנפגעים, וקבלת הכסף נעשית רק לאחר תשעה חודשי המתנה. כחלון הבטיח לסייע אחרי העברת התקציב בפתרון הבעיה".
 

"אני מסכים שבתקציב הנוכחי אין הרבה גזירות. ועדיין הייתי מצפה שהוא יהפוך שולחן באוצר ויביא יוזמות חדשות ולא את כל מה שכבר היה לנו. הציפיות שלי ממנו היו יותר גדולות. אני מחכה שהוא יחזור להיות כחלון של הסלולר".
 

"אני לא רואה סיבה מדוע להיענות לקריאה, למרות שאני מודה שבניגוד לאחרים לא התאהבתי באופוזיציה. ועדיין צריך לשאול ביושר מה ניתן לממש בממשלה הזו. האם לבני הצליחה לקדם את תהליך השלום כשהייתה בקואליציה? האם העבודה הצליחה בזמנו להוריד את יוקר המחיה? בממשלת נתניהו, התוקפת את בית המשפט העליון וממשיכה לזגזג בעניין המדיני, כבר עדיף בלית ברירה להישאר באופוזיציה ולהילחם משם".