1. הרבה אנשים מדברים על מתווה הגז, הרבה אנשים מדברים על עושק הזקנים, הרבה אנשים מדברים על הטייקונים (הון–שלטון־עולם תחתון), הרבה אנשים מדברים על הסדרה של דורון צברי ואמיר בן־דוד “מגש הכסף", הרבה אנשים מדברים על תוכניתה של מיקי חיימוביץ', “המערכת", שעסקה בביטוח הסיעודי, הרבה אנשים מדברים על רווחי הבנקים, הרבה אנשים מדברים ומדברים ומדברים.
אנשים טובים ואכפתיים קראו לציבור לבוא למחות נגד עוולות חברתיות בכל הנושאים המדוברים או על חלקם. בתל אביב הגיעו כ־10,000 איש, במקומות אחרים בארץ התקבצו עוד כמה מאות או כמה עשרות כדי למחות, לזעוק, לצעוק.
המשטרה כמו המשטרה, עצרה כמה מוחים, הפחידה כמה מהמארגנים, הממשלה לא התייחסה, הכנסת לא דנה, בעיתונים הראו צילום של המפגינים וכתבו כמה עשרות מילים.
פרופ' ירון זליכה חזר לכותרות, הוא רהוט, הוא בקיא בחומר, הוא היה החשב הכללי באוצר, הוא פרופסור. אבל לא הוא ולא חבריו המלומדים ל"מגש הכסף" מהפכנים, אין להם נשמה של מהפכנים, אין להם הדבר הנדרש ממהפכנים - יכולת להלהיב את ההמונים כך שייצאו לרחובות. לא לרחובות המקיפים את כיכר הבימה או את רחבת המוזיאון. לצאת לרחובות זה להבעיר צמיגים, לפרוץ מחסומים, לשבת יומם ולילה מול בתיהם ומשרדיהם של ראשי ההון־שלטון־עולם תחתון, להציף במיילים ובפקסים עד כדי סתימתם את האחראים לעוולות החברתיות, לגרום לבעלי ההון שמינפו את עצמם בעזרת הבנקים עד כדי חנק וקיבלו עכשיו תספורות במיליארדים לרעוד מפחד על הגזל.
מהפכה לא מתרחשת בבתי קפה ובפאבים, מהפכה אמיתית לא מתרחשת על המקלדת או בפייסבוק, מהפכה אמיתית שרוצה להשיג הישגים ממשיים עולה ביוקר. היא עולה בחופש של המהפכנים, במעצרים, לפעמים בידיים וברגליים שבורות ובראשים מפוצצים מאלות השוטרים המגנים על השלטון אבל לא על הצדק.
אני מודה שבעת שפרופ' זליכה היה החשב הכללי באוצר גרמתי לכך שהוא הפך לאישיות מאוימת וכך גם עובדי משרדו. הם פחדו. הסיבה הייתה ה"קודים הרפואיים" שמיועדים לתמיכה בקשישים סיעודיים שבני משפחתם לא יכלו לעמוד בהוצאות האשפוז שלהם במוסדות סיעודיים (14 אלף שקל לחודש). קשישים אלה נשארו בבתיהם, מה שהרס את חיי בני משפחתם. זליכה ביקש להיפגש ונפגשנו במשרדי התחנה, רדיו ללא הפסקה.
נחזור אחורה רגע, מה שהוביל אותי למאבק הזה היה זוג מורים שהרוויח יחד 10,000 שקל בחודש. אביו של הבעל, ניצול אושוויץ, הגיע למצב כמעט סופני ולא היה להם כסף לאשפזו במוסד סיעודי. הפקידים שהיו אמורים לדאוג להם אמרו שנגמר הכסף של הקודים הרפואיים במשרד הבריאות. זוג המורים, הורים לשלושה ילדים, לא יכלו להשאיר את הקשיש לבד אך גם לא יכלו שלא ללכת לעבודה. חייהם נהרסו.
זליכה אמר לי בפגישה שהסכום שיועד ל"קודים הרפואיים" הלך למינויים פוליטיים במשרד הבריאות. הוא נתן לי דוגמאות, הוא השביע אותי שמה שנאמר בין הקירות לא מוקלט ולא יפורסם. כדי לפתור את הבעיה מיידית הוא גרע מתקציב השנה הבאה סכום של כ־50 מיליון שקל להצלת כל אותן משפחות שהגיע להן על פי דין סיוע בעזרת הקוד הרפואי לאשפוז בני משפחתם.
ההליך ארך כמה שבועות. האיומים על זליכה ועובדי משרדו הופסקו, זוג המורים צלצל להודות לי על הסיוע, והם דיווחו לי תוך שהם ממררים בבכי ששבוע לפני שקיבלו את המכתב הגואל, המבשר שאושר להם הקוד הרפואי, האבא שלמענו נאבקו נפטר. השר שהיה ממונה אז על משרד הבריאות והיה אחד מחביבי מרכז הליכוד, הפך בעצמו אחרי שפרש מהפוליטיקה לטייקון לא קטן.
2. פרופ' ירון זליכה מכיר את כל הדאווינים של השלטון, הוא היה חלק מהממסד, הוא מרצה בחסד, דובר רהוט כבר אמרנו. הוא יכול להסביר מצוין את העוול שנעשה לציבור על ידי השלטון, אבל שוב, הוא לא מנהיג מהפכן.
דורון צברי, הרוח החיה של "מגש הכסף" ניחן בתכונות של מהפכן, מה שהוא עשה בוועדות הכנסת ובמסדרונות רשות השידור לא הרבה אנשים מסוגלים לעשות. אבל סרטים, טובים ככל שיהיו, מקסימום יזכו את היוצר בפרס בפסטיבל הדוקו, אבל הם לא יוזילו את מחירי הלחם והירקות, הם לא יורידו את תעריפי התרופות, לא יחסלו את העמלות המופרכות של הבנקים ולא יזיזו שערה באשכיהם של הטייקונים שעבדו ותחמנו את הבנקים שראשיהם נענו ברצון לגחמות שלהם והזרימו להם טונות כסף בלי שהיה להם כיסוי.
ראשי הבנקים, בזמן שידעו על כך שהטייקונים בשלבי קריסה, המשיכו להתמנגל איתם באירועים משפחתיים, לבלות איתם בערבי גאלה, בקונצרטים חגיגיים ובערבי התרמה למחלקות ילדים בבתי חולים. כולם המשיכו את החיים כרגיל בזמן שאזרחים, שכתוצאה מחנק המשכנתה או מחוסר יכולת להתמודד עם יוקר המחיה, נזרקו מבתיהם באמצעות עורכי דין וחברות הוצאה לפועל שהשתמשו בבריונים כדי לגבות חובות של כמה אלפי שקלים. מישהו ראה את אנשי ההוצאה לפועל מעקלים את הרכוש בווילה של דנקנר? זיסר? בן דב? פישמן?
כמה שנים התעלמו שלטונות החוק מכך שממש מתחת לאפם נעשו פשעי בנייה בסדרי גודל מטורפים, ובוצעו עסקאות לא כשרות במיליונים ובמיליארדים. כמה אנשים מבין בעלי ההון, ראשי השלטון, בעלי עיתונים, מנכ"לי בנקים ידעו ושתקו על גלגולי הכספים הלא חוקיים, בסדרי גודל ענקיים שבעזרת עורכי דין מהשורה הראשונה ומומחי מס, רואי חשבון ושאר אנשי שוק ההון עשו לביתם כמויות כסף ורכוש מעל ומעבר, ואיש לא חקר, איש לא דיווח.
מי היה מאמין שברשות המסים ישבו בכירים קרימינלים, מי היה מאמין שראש הממשלה היה נוכל, ששר אוצר יגנוב, שמי שהיה שופט מחוזי יורשע בעבירות שוחד של מיליונים, שבעלי חברות ענק יריצו מניות בבורסה, שקבלנים עתירי הון יוסיפו לזולה שלהם בוכטות של כסף שחור בעסקאות של קבלות פיקטיביות.
הציבור קורא בעיתון וזועם, עולה לתוכניות רדיו ומקלל, צברי עושה סרט מרשים, זליכה נואם בפני 10,000 איש בכיכר הבימה וזוכה למחיאות כפיים, במקביל כל המושחתים, כל האשמים במצב משקיפים מהפנטהאוז שבמרומי הקומה ה־30 על הנוף המרהיב ונהנים מקוקטייל צבעוני, ראשי הבנקים מגחכים כשהם סופרים את הבונוסים של המיליונים שהבנק שבראשו הם עומדים צ'יפר אותם בהם.
אז זליכה נואם, צברי עושה סרט, מתווה הגז יעבור בדיוק כמו שבעלי ההון ושותפיהם בעלי התפקידים בשלטון רצו. הבנקים שוב יודיעו שהרוויחו 880 מיליון שקל (ברבעון!), והמפגינים יעבירו ברשת הודעה שתהיה הפגנה ברחבת הבימה. יופי. בראבו.
אז זליכה נואם, צברי עושה סרט, מתווה הגז יעבור בדיוק כמו שבעלי ההון ושותפיהם בעלי התפקידים בשלטון רצו. הבנקים שוב יודיעו שהרוויחו 880 מיליון שקל (ברבעון!), והמפגינים יעבירו ברשת הודעה שתהיה הפגנה ברחבת הבימה. יופי. בראבו.
3. אז פעם היו פנתרים שחורים שעלו על הדשא והרגיזו את ראש הממשלה גולדה מאיר, שאמרה בצדק שהם לא נחמדים. מהפכנים לא צריכים להיות נחמדים, הם גנבו חלב מרחביה והעבירו לדפוקים במוסררה, הם זרקו בקבוקי תבערה, הם החזירו מכות לשוטרים שהכו אותם, הם מיררו את החיים למי שמבחינתם היה אשם במצב.
כשהמפגינים מדברים בכיכר הבימה, שר האוצר (החבר של טייקון הגז) ישן בשקט. כשהם מקלידים פוסטים מהפכניים בפייסבוק, ראש הממשלה שותה שמפניה בווילה בקיסריה וקורא את בני ציפר מתלקק לשרה ומחמיא לה על נשיותה. אין שם קולות רקע של מפגינים זועמים.
והמפגינים יריעו לדובר הרהוט, והדובר הרהוט יסביר באותות ובמופתים ובמספרים מדויקים איך הממשלה מבזבזת טונות כסף בשטחים, איך היא מקפחת את הפריפריה, איך המגזר הערבי דפוק וזה יביא לתסיסה. ואחרי ההפגנה המרשימה המפגינים יילכו לפאבים הסמוכים וישתו במחיר מופקע ערק עם אשכוליות או בירה, ודוברי “המהפכה שלא הייתה" ינתחו מה עוד צריך כדי לעורר את העם.
4. ביום שני הביאה מיקי חיימוביץ' בתוכניתה “המערכת" את סיפורם של כמה מבין אלפי המשפחות האומללות שנקרעות מהעוול שנעשה להן בעניין קרובי משפחתם הסיעודיים.
אני עברתי את כל השלבים שהיא סיפרה־דיווחה עליהם בתוכנית, וכבר אז הגעתי למסקנה שבמדינת ישראל, אם אתה מרגיש ויודע שאתה צודק ומתנהג לפי נורמות חברתיות מקובלות, ימשיכו לדפוק אותך ולהרוס את חייך ואת חיי משפחתך. לצערנו, רק כשאתה הופך למאיים ואלים אתה מצליח להרתיע את הממסד שמולך ולקבל את מה שמגיע לך תוך לקיחת סיכון שתיעצר ותישפט ואולי תיכלא.
בניגוד למקומות אחרים בעולם, ואין כאן שום קריאה לנקוט אלימות, חלילה, אף וילה של טייקון בישראל לא נבזזה על ידי המון זועם, אף מכונית של טייקון לא הוצתה על ידי כאלו שחשבו שבגללו נעשקו, לאף בית של שר לא הגיעו משאיות ופרקו בחצרו זבל, באף בית של מנהל בנק לא נותק באופן מסתורי החשמל וחובלה מערכת המים. שוב, אין בדברים אלו כדי לתת רעיונות ל"מהפכנים" שמחפשים דרכים לגרום לזעזוע אצל האחראים לעוולות של השלטון - אבל בהחלט יש בדברים תמרור אזהרה לקראת מה שעלול לקרות בעתיד: אנשים יחליטו שנשבר להם, יאבדו אמון בסדר הקיים וייקחו סיכון למען שינוי פני החברה.
בישראל 2015 אין עדיין רובספייר, ובכיכר רבין טרם הוצבה גיליוטינה, אבל יש בינתיים כמה פרופסורים שנותנים חומר למחשבה, יש יוצרים שעושים סרטי מהפכה, ואולי עם הזמן יקום גם לנו איזה דניאל בנדיט כהן “האדום", מנהיג מרד הסטודנטים בצרפת, או מקבילו הגרמני רודי דוצ'קה, והם יובילו - סטודנטים, תלמידי תיכון ופועלי צווארון כחול - למהפכת רחוב שתשנה את החברה הישראלית.
בתקופה האחרונה הרבה חבר'ה טובים, צעירים מוכשרים, טוענים שנמאס להם והם עוזבים לארצות הניכר או מתכננים לעזוב, אותי זה מעציב. אני מנסה לשכנע אותם להישאר ולשנות מבפנים אבל הם נחושים. בא לי לבכות ואני נזכר בשיר שבו מופיעה התחושה הזו, שיר שכתב יובל מנדלסון, ושרה להקת שייגעץ, הנה חלק ממילותיו:
אמרתם שאחרי הגשמים,
יהיה יותר טוב, יהיה יותר נעים,
אמרתם שאחרי החגים,
נחזור לשגרה נחזור כמו גדולים
עברנו את הגשמים ואת סוכות,
והכל אותו דבר ואני אותו אידיוט,
שיקרתם כי עכשיו אחרי סוכות,
ואם אתם צדקתם למה בא לי לבכות
העולם הזה מסריח מניו יורק ועד רפיח,
איפה שלא תסתובב, תמיד תמצא לך אויב,
אלו הם חבלי מולדת ואני רוצה לרדת
עם שחורים או לבנים, נמות כולנו גזענים.