בכל שבת נאספים בערי ישראל אלפי אזרחים, בטווח גילים ודעות רחב, ומוחים בזעם ובייאוש נגד מתווה הגז. מאות אלפים אחרים, שנשארים בבית, כבר עייפו ונואשו ממאבקים ממושכים ברשות הכפייתית והמושחתת, אף שגם הם יודעים שכל המתווה הוא סוג של מונופולציה של ראש הממשלה. במקום ללחום במונופול הגז, שינציח את שלטונו על הכלכלה ואת שלטון הביבי על החברה, עושה רה"מ מכל מתנגדי המתווה, כולל ספקנים מקצוענים, מין מונופול שמאלני־בוגדני – ובכך יוצא, כאילו, כדי חובתו ללחום במונופולים.
אני, כרוב הציבור, כותב פרשננו לענייני קומבינות ארוכות טווח, מומחה קטן בהתמצאות בסבך הקוצים והשושנים של שדות הגז הימי. ואף שמתן חודורוב הראה שבהולנד זה אחרת, שהמאגר הענק שם מפוקח על ידי הממשלה והנהנים הראשונים הם האזרחים – אולי יש דברים חיוביים במתווה המעורפל של ראש הממשלה, שהוא נלחם לקבלתו עד השטייניץ האחרון. אך התלות ברצונם הטוב של הטייקונים בקביעת מחירי הגז, בלי השוואה למחירים בעולם, אינה
מתקבלת על הדעת (וראה מה קורה בחברת החשמל, עם עודפי גז בשלושה מיליארד שקל).
לכן, מבקר המדינה ורשויות החוק צריכים, קודם לבחינת המתווה, לבדוק את הדרך הפתלתלה שניהל ראש הממשלה לאישור מהיר ובכל מחיר: כיצד לכאורה תחבל, איים, התחנף, התעלם משאלות קיומיות, עקף, סילק מתנגדים מתפקידיהם, סתם פיות (כל שר בישיבת הממשלה רשאי לדבר דקה אחת בדיוק), סחט, לחץ, שיקר, שם רגליים, התחייב בשמנו, הכריח שרים לשתוק או להתהפך על עצמם והסית ומסית נגד כל המעז להתעטש נגד מהלכיו. בכל הרשתות והפגישות כותבים ומדברים על תוכחת שלושת המומחים ב”מגש הכסף”, הסדרה המשכנעת של דורון צברי ואמיר בן־דוד, ודעותיהם המהפכניות והנחרצות על המתווה, השתלטות ההון על השלטון, המשילות, השחיתות והפגיעה בדמוקרטיה של נתניהו וממשלת פחדניו.
ברשתות החברתיות מנסים לשכנע את גיא רולניק, פרופ’ זליכה ופרופ’ גוטווין להיכנס לפוליטיקה ולהשפיע על מהפכה במישור הסוציו־אקונומי. זה לא יקרה, לצערנו, כי רק המוני המיעוט האכפתי והחושב מבינים דרך “מגש הכסף” את עומק הנפילה – והם לא יצאו כבר לרחוב. המוני הרוב הלא־ממש־אכפתי לנושא, הלא־ממש מחובר למציאות ממשית שאינה ריאליטי טלוויזיוני – הם יצאו בקלות לכל הפגנה, מחאה ולינץ’. הם החלק הקובע בימין. ההמון האלים והצרחני, שבחר לשלטון את נתניהו, שריו וח”כיו, אך שומר עליהם מימין בחשד שיתפשרו עם המציאות. אלה ההזויים, המסיתים, הפלגנים ומעוררי המדון והפרובוקציות. על אלה סומך נתניהו, שיתמכו בכל חוק אנטי־דמוקרטי שיעזור לו בדרכו, ומחוקקים כיריב לוין, חוטובלי, סמוטריץ’, אורי אריאל, בנט או זאב אלקין, למניעת התערבות בג”ץ בפסילת רשימות ומועמדים המתמודדים לכנסת. מישהו יתפלא אם החוק יעבור?
ככה נתקדם, בעזרת הדמוקרטיה, לשלטון יחיד של מנהיג נבחר, טראבלמייקר חסר הישגים ממשיים בכל תחום. כך נגיע למדינה לא דמוקרטית של כל אזרחיה, השווים יותר והשווים פחות – ובסוף, למדינת הלכה יהודית. הדרך ברורה. הסופר־טנקר מותנע. צריך רק ללחוץ על הגז.