לא צריך להיות מינה צמח כדי לקבוע שחג החנוכה נמצא במקום גבוה במיוחד במדד הפופולריות והאהדה הציבורית. ובינינו, די בצדק. מה כבר יכול להיות נחמד יותר מלהדליק נר, לאכול סופגנייה ולעמוד שעתיים בפקק בדרך לפסטיגל?
 
מה שיפה במיוחד בחג החנוכה הוא קצב ההשתדרגות המהיר של כל אותם "עזרי" החג ומנהגיו.
 
זו כבר לא סתם "לביבה חמה ומתוקה" ואפילו לא סופגנייה עם ריבה, אלא "סופגניית בוטיק", יצירת פאר קונדיטורית במילוי מחית חצילים. זה כבר לא סתם "סביבון מעופרת יצוקה", אלא גאדג'ט אלקטרוני שיודע להסתובב, לשיר ולהקרין אורות בו זמנית.
 

חבל רק שבעוד החג ומנהגיו (ובעיקר מופעיו) הולכים ומתפתחים משנה לשנה, דווקא אחד ממנהגי החג החשובים ביותר נדחק הצדה, ועד כמה שאני יכול לשפוט, לא רק שהוא אינו הולך ומתרחב, אלא שלצערי הוא הולך ונעלם (ובבקשה תקנו אותי אם אני טועה). הכוונה היא כמובן למנהג "דמי החנוכה", אותם מספר שקלים שההורים מעניקים לילדיהם בכל יום מימות החנוכה.
 
דמי חנוכה הוא מנהג כל כך יפה לא רק בגלל כל אותם סיבות וטעמים שנכתבו למקורו של המנהג, ויש הרבה כאלה (אם היה לי שקל על כל הסבר למנהג, הייתי יכול להכפיל את דמי החנוכה שאני נותן לילדי). וגם לא משום שהוא כה משמח ילדים ומפתח את חוש המסחר המתהווה שלהם באמצעות כל אותן עסקאות מפוקפקות שנעשות בין האחים הצעירים בסגנון: "תן לי שני כסף מנייר (שטרות של 50 שקל) ואני אתן לך כסף אחד אמיתי (מטבע של עשר אגורות”).
 
זהו בעיקר מנהג כל כך חשוב ויפה משום שהוא כל כך מתאים לתוכנו העיקרי של חג החנוכה - חג החינוך.
 
וכפי שניסח זאת הרבי מליובאוויטש במכתבו המבאר מדוע אנו נוהגים להעניק לילדים דווקא כסף, ולא – כמנהג שאר העולם – סתם מתנות. הנה הדברים בעיבוד חופשי:
 
"מהי הכוונה בנתינת מעות חנוכה בילדים? לקשר את המסר של חג החנוכה בדבר שניתן ללמוד מכסף, אפילו בהתבוננות קלה. מצד אחד לכסף יש כוח גדול. מי שיש לו הרבה כסף נחשב לעשיר, ואפילו עשיר גדול, ומי שאין לו נחשב לעני ורש.
 
"מצד שני, הכסף כשלעצמו הוא לא אחד מצורכי האדם – כמו האוכל, הבגדים והבית שבו האדם מתגורר – אלא רק אמצעי שמאפשר את רכישת צורכי האדם; ויתרה מכך, ניתן לקיים על ידו את מצוות הצדקה וגמילות חסדים ועוד כמה מצוות, אך הוא מביא תועלת רק אם משתמשים בו ולא אם מניחים אותו בקופסה ללא כל שימוש.
 
"גם בחינוך הילדים, אחת הנקודות העיקריות היא להעביר להם את המסר שהם ידעו ויזכרו תמיד שה' יתברך נתן להם 'הון תעצומות', פוטנציאל אדיר של כוחות כבירים – הן בשכל, במידות שבלב וביכולת העשייה שלהם, אבל עליהם לנצל את הפוטנציאל האלוקי במלואו. את השכל עליהם לנצל ללימוד התורה, את המידות לאהבת ה', אהבת התורה, אהבת ישראל וכל דבר שראוי לאהוב, וכן לירא ולברוח מכל הדברים שיש לברוח מהם.
 
"כאשר מסבירים את כל זה לילד באותיות המתאימות ובדברים היוצאים מן הלב, ועוד ועיקר מראים לו דוגמה חיה, אז גם הנותן מעות חנוכה וגם המקבל אותן מוסיפים והולכים בנר מצווה ותורה אור”.
 
אז שיהיה לכולנו חג חנוכה שמח ומחנך, עם הרבה דמי חנוכה. וילדים, שימו לב! שלא יעבדו עליכם! מטבעות משוקולד לא נחשבים.
 
הכותב הוא שליח חב"ד לשכונות הצפון החדש של תל אביב ורב בית הכנסת