השבוע פורסם כי במסגרת מלחמת החורמה המזוהמת בין ראש חטיבת המודיעין, גיא ניר, לבין ראש להב 344, רוני ריטמן, שורבב גם שמו של ראש אגף החקירות והמודיעין (אח"מ), ניצב מני יצחקי. נטען כי יצחקי דרש מפקודו, ניר, להציג בפניו את סקירות המודיעין של כל הפוליטיקאים "המוכרים" למשטרה - רשימה שמטבע הדברים ראש אח"מ רשאי להגיע אליה באמצעות הקוד האישי המוצפן שלו.
ההאשמה הזו פורסמה על ידי כתב המשפט של אחד מערוצי הטלוויזיה, לכאורה מפיו של ניר באמצעות עורכי הדין שלו. אבל מי שמקפיד לצרוך תקשורת בביקורתיות הבחין מיד כי מדובר במתקפת נגד תקשורתית אל מול המגננה ההתקפית שאותה נקטו מאז תחילת הפרשה עורכי הדין של ריטמן באמצעות כתב המשטרה של אחד מאתרי האינטרנט.
תנ"צ גיא ניר, שהבין היטב כי ועדת חקירה פנימית במשטרה חשפה את קשריו עם הבכירה מלשכתו, לרבות הטבות וסמכויות נרחבות שנתן לה, מיהר להקדים את פרסום ממצאי החקירה נגדו. בהשראתו, האישה מלשכתו מסרה את התלונה על החיבוק וניסיון הנשיקה לכאורה נגד ריטמן, שלמיטב הבנתם השתייך לקליקה העומדת מאחורי המכתבים האנונימיים שהובילו לפתיחה בחקירה נגד ניר, קליקה שאליה משתייכים בין היתר, ראש אח"מ, יצחקי והמפכ"ל לשעבר, דנינו.
כך, צמרת המשטרה, במקומות הכי רגישים ומקצועיים שלה, מאבדת את עצמה לדעת על מזבח החרמנות והאינטריגות האישיות. והיכן קולה הרשמי והסמכותי של דוברות משרד המשפטים (מח"ש) בעניין הזה? לאלוהים פתרונים. מלבד הדלפות אינטרסנטיות ואסטרטגיות לכתבים "הבכירים" בלבד, אפילו הם הולכים ומאבדים שליטה לנוכח מפולת הניצבים הנערמת לפתחם.
כתבי המשטרה והמשפט אולי מייחלים בחזונם האוטופי למערכת אכיפת חוק מקצועית והוגנת, אבל במציאות של תחרות רצחנית על בסיס רגעי כמעט הם מעדיפים סקופים עסיסיים, רצוי כאלה המתובלים בהרבה שחיתות וסקס טוב, ולעזאזל העובדות והספק הסביר. התזזיתיות הכפייתית הזו הופכת את המצ'ואים מצמרת המשטרה לכלי ריק ברשותם של חלק מכלי התקשורת, שבעבור אחד מאותם "סיפורים טובים" מוכנים לפרק קריירות של שנים ארוכות ולהרוס משפחות.
פני המשטרה כפני העם
באחד מימיו הראשונים בתפקיד רמז המפכ"ל, רוני אלשיך, על החזון המתגבש מבחינתו למשטרה תחת פיקודו. אלשיך השתמש בביטוי, "למתג את המשטרה מחדש", שזה בערך מה שראשי מגה חולמים לעשות כבר שנה.
עבדכם הנאמן, כמי שעשה עבודת גמר על תהליך השינוי הארגוני בקלאבמרקט, התלהב מאוד אז מהקופירייטינג הנהדר, מהאותיות הצהובות הענקיות - ג'מבו!, מחדוות הפתיחות של הסניפים הגדולים החדשים, מהקמפיין הססגוני בכל הערוצים. היום כולם יודעים מה קרה בסוף עם קלאבמרקט ומותג־העל ג'מבו: שניהם נבלעו על ידי שופרסל, שזה בערך מה שהולך לקרות עם מגה בקרוב. לפי הדיווחים, זה גם מה שצפוי למה שנותר מצמרת המשטרה, שעומדת לעבור תהליך של כיבוש צבאי כמיטב המסורת של חוקרי השב"כ, ואלה אינם חייבים דין וחשבון לאף אחד.
נכון להיום, שום יועץ תקשורת לא יוכל לשפר את תדמית המשטרה, וגם אגף הדוברות האמון על תדמית הארגון אינו ערוך להתמודד עם מתקפת התככים והליבידו המשתולל של הניצבים והאחרים. ב־15 השנים האחרונות היו אין ספור ניסיונות להצניח מבחוץ דוברים. בעיקר אהבו המפכ"לים את יועצי התקשורת, אשר גובים שכר טרחה בהיקפים של מאות אלפי שקלים לקמפיין, רק משום שהם לכאורה יודעים ללחוש על אוזניהם של מנהלי ועורכי המהדורות והעיתונים הנחשבים. המפכ"לים, בוגרי החוגים למינהל ציבורי, השקיעו בייעוץ תקשורתי משום שלמדו באוניברסיטה על ההשפעה העצומה של התקשורת על מה שנקרא "סקרי אמון הציבור", הטרנד האקדמי הכי לוהט בעשור האחרון אשר בוחן את הישגיהם לכאורה ומכתיב את כותרות העיתונים.
מעבר לכך שמוסדות אקדמיים שונים למדו לספק למשטרה (ולמערכת בתי המשפט, ולפרקליטות, ולמשרדי הממשלה ולעוד ארגונים) סקרי אמון ציבור "נוחים" שונים, יועצי התקשורת לא הצליחו לשלוט במשתנה המשפיע מכולם על תפיסת אמון הציבור - הדרמטיזציה המוגזמת של הסיקור הטלוויזיוני בעיקר.
אולי לא שמתם לב, אבל לפי נתונים רשמיים, 80% מהסיקור החדשותי בישראל עוסק בעבודת המשטרה. תספרו לבד - פוליטיקאים מושחתים, ניצבים סוררים, ארגוני פשע לוהטים, עברייני מין ועברייני צווארון לבן, הפרעות סדר בהפגנות ובמגרשי כדורגל, אירועי דקירה, תכנון ובנייה, איכות הסביבה, ועוד ועוד. היחידים שמשפיעים לחיוב על הסיקור הם דווקא 32 הדוברים של המשטרה במחוזות ובמרחבים השונים, יחד עם עוד 50 תומכי דוברות - הפקה, צילום, עריכת תוכן והפצת ניו מדיה. הם אמורים לשלוט בטירוף המערכות היומיומי הזה, אך למרבה האבסורד, דווקא הם נתונים תחת מתקפה.
מצד אחד, הציבור הרחב צורך משטרה בעיקר דרך התקשורת, ושם האירועים תמיד דרמטיים ומקוממים. מצד שני, יש פער עצום בין האופן שבו הקצונה תופסת את הדוברות לבין עבודת הדוברות בפועל. את שיפור התדמית עקב גל הטרור, הקצינים זוקפים לזכותם, אבל את התדמית הגרועה עקב שערוריות הניצבים הם זוקפים לחובת הדוברות, שאינה מצליחה למכור את ה"מוצר".
דווקא על הרקע הזה יש חשיבות עצומה לדוברות מקצועית ומעורבת, ומי שאינו מבין זאת אינו מבין מהי משטרה אזרחית ומהי תקשורת פוסט־מודרנית. באגף הדוברות, כמו בשאר אגפי המשטרה, יודעים להתנהל במקצועיות סבירה פלוס, ולעתים לא מעטות גם בהצטיינות. זו רק המנטליות הערכית של העם היושב בציון, במרכז הליכוד כמו גם בישראל ביתנו, אשר מקרינה על השוטרים, ופני המשטרה כפני העם.
אז לפני חתימת חזון המיתוג - מילה כל כך תל אביבית - מוטב לו למפכ"ל החדש לכלול במהפכת המשטרה שלו פרקים מחזון ארץ ישראל הישנה והטובה, שעל פניו הוא אמור להכיר היטב - יושרה, הגינות, אדיבות ונימוס ברחובות הערים ובחדרי החקירות.
מטבעות לשון כאלה בונים משטרה שירותית שאינה סותרת את האג'נדה הדיגיטלית ואפילו את זו הטלוויזיונית המתלהמת. משטרה שירותית שכזו תבטא טרנד אקדמי עכשווי לוהט לא פחות מטרנד אמון הציבור מוטה הרייטינג, ומשטרה שירותית בעלת יכולות מקצועיות תהיה מותג לוהט, משום שהיא גם תחדור ללבבות.
במסגרת אותם פרקי חזון של המפכ"ל מהשבוע הוא דיבר גם על הצורך לקרב את הציבור למשטרה באמצעות העצמת התחנות המקומיות והפחתה במספר הדוחות לאזרח. המפכ"ל, אומרים שומעיו, מבקש ללמוד דרך הציבור את צורכי הציבור, והוא כבר מדבר על משטרה שונה לכל עיר בהתאמה, שזה סוג של חזרה למשטרה הקהילתית באמצעות משטרה שירותית יותר. לך תדע, אולי המשטרה השירותית עוד תשנה פעם את פני העם, ומפכ"ל המשטרה החביב והחייכן עוד יהיה ראש ממשלה אהוב.
רשימות נוספות של אמיר זוהר ב־POSTA.CO.IL