מתווה הגז נמצא כרגע באור הזרקורים התקשורתיים בצדק, אלא שבצל שהמחלוקת על מתווה הגז מייצרת, מתרחשים עוד דברים שהחושך טוב להם. אחד מהם הוא אישור המדינה את כריית הפוספטים בשדה בריר שבקרבת ערד, כסייפה ואל־פורעה.
מעבר לעובדה שמעורבותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ניכרת בשניהם, מעבר לעובדה שמי שיוצא נשכר משניהם הם טייקונים, מעבר לעובדה שמשאבים ציבוריים עוברים לידי תאגידים, מעבר לעובדה שהאינטרס הציבורי זוכה להתעלמות – הנה עוד סימפטום משותף לא פחות חמור: רמיסת הליך תקני ושחיקת הדרג המקצועי.
מי שדיבר נגד מתווה הגז הושתק והועף מהדרך. סיפורם של הממונה על ההגבלים העסקיים פרופ’ דיויד גילה שפרש מתפקידו ושל יו”ר רשות החשמל אורית פרקש שהודחה אינו חדש. בשדה בריר, חוות הדעת המקצועית של משרד הבריאות, האמון על בריאות הציבור, נופנפה. לו יכול היה נתניהו להעיף את ליצמן, אולי גם הוא היה מפוטר. אך נתניהו כבול.
דפוסי העבודה בשדה בריר ובמתווה הגז הם לא תקדימיים – הממשלה בישראל פועלת כמו שנוח לה ומה שעומד בדרכו של מר “אני רוצה, אני משיג” מוזז מהדרך ולא אחר כבוד. הסיפור בשדה בריר מטריד מהמון סיבות ומעיד על עוד פירוק של ממשל תקין. דמיינו מערכת צינורות ושסתומים – אם בכל פעם שיוצר צינור, במקום לדאוג לפתיחת החסימה או לסטנט (תומכן), יוצא החלק הבעייתי, בסופו של דבר המערכת תקרוס. כמות הקיצורים והמעקפים מוגבלת.
כאשר החסימות האלה הם אנשי הדרג המקצועי האחראי לייעוץ ולפיקוח על התהליכים עצמם, הרי שצריכה להידלק לנו נורה אדומה. מאז ומעולם הדרג המקצועי היה מוטה אידיאולוגית ופוליטית, אבל במשחק הזה היו גבולות. שלוש הקדנציות של נתניהו פורצות גם את הגבולות האלה. המחיר הוא גבוה יותר מ”רק” בריאותם של תושבי ערד וסביבותיה. המחיר הוא מחיר הפגיעה במינהל תקין ובגידה באחריות הציבורית.
על המאזניים ניצבים שני דברים: בריאותם של תושבי ערד וסביבתה, שאם תחל הוצאת הפוספטים בשדה בריר, הסכנה לבריאותם עלולה לעלות פי 660 לאדם יותר מאשר התקן האירופי המקובל היום. בנוסף ישנם האינטרסים של חברת רותם אלפרט, שבהיותה אחראית למשרות רבות באזור ערד, היא מאיימת בכל רגע נתון שאחוז רווחיה השערורייתי עלול להיפגע.
אפשר להטות את הנתונים המצמררים אשר לבריאותם של אנשי ערד והסביבה כך שאביגדור יצחקי יגיד שזה מוות של אדם אחד בערד, אחת לתשע שנים, אך זו דרך עקומה להתייחס לנתונים כדי שהם יישמעו פחות נורא. האמת העגומה היא שהכרייה בשדה בריר משמעותה העלאת הסיכון הבריאותי של התושבים והשוהים באזור מעבר לכל היגיון בריא. וזה בלי להתייחס לכך שבהצגת הנתונים תושבי כסייפה ואל־פורעה בכלל לא נספרים.
בנוסף שדה בריר אינו המקור היחיד לפוספטים בארץ, פשוט שם הפוספט נוח להוצאה, עתודות הפוספט הן הגדולות והאיכותיות ביותר, הוא קרוב למפעלים הקיימים ונוח יותר לשינוע – כלומר הוא רווחי הרבה יותר עבור כי”ל. בעוד תושבי האזור עלולים לשלם את המחיר – רותם אמפרט, סליחה כי”ל, סליחה עידן עופר יוכל לספור את הרווחים. ד