למה שלא ילמדו גם אצלנו מהסכמת ראשי 195 מדינות, ובהן סין וארצות הברית, המזהמות הגדולות ביותר, שחתמו בפריז על ההסכם ההיסטורי (אם יקוים כלשונו) לצמצום ההתחממות הגלובלית? שתי מעלות פחות במשך עשור יצילו את העולם, האם הולך העולם לעידן אובמי של שיחות, הסכמות ופשרות, שיורידו את גזי החממה האמיתיים והמטפוריים שלו בשתי מעלות? גם הסכם הקפאת הגרעין עם איראן עתיד לתת לעולם עשור של רגיעה, בתנאי שהפיקוח עליה יהיה מדויק ולא מתעלם. כל זה לא כולל את צונמי־דאע”ש, שאיראן ורוסיה לא מצליחות לבלום אותו. אבל יש מגמה ללא סכינאות. אז איך זה שאנחנו לא בדיוק שם?
למה באמת שלא ילמדו גם אצלנו, במשטר הביביוקרטי שמתגבש, איך להירגע, להתנתק מיועצי רע ומתככנים, מסיתים וקלי הֶדֶק אצלנו – ולכנס בעלי אינטרסים משותפים, גם יריבים: את מדינות האזור הערביות המתונות, כולל הרשות הפלסטינית, שכולן חוששות לא פחות מאיתנו מעתיד דאע”שי ו/או איראני? למה שלא יצננו בשתי מעלות גם את הרתיחות, השנאות וההסתות בסביבתנו ויגיעו להסכם להרגעת האזור (לא כולל סוריה ועיראק, שכבר הופכות לאפר), לשיתופי פעולה ולוויתורים ופשרות הדדיים?
למה בכל פעם שהח"כים מעלים לעצמם את משכורתם, תגמול על מלאכת הח"כּוּת המעולה שלהם, אין הם נדרשים להעלות באותו יחס את הקצבאות לנכי הגוף ונפש ולעניי עמם? או, לחלופין, למה בכל פעם, כשהדחף הקולקטיבי של הח"כמים ירצה שוב העלאת שכר, לא יתעשת יו"ר הכנסת מגן הצדק המעוך וידרוש מנבחרי העם שיורידו לעצמם את השכר לרמת שכר המינימום במשק, כהזדהות עם האומללים, כהתנסות במאבק ההישרדות וכהפגנת נאמנותם, ללא תמורה, לשליחותם הלאומית? והכי נכון: למה שהאוצר, בכל פעם שהוא מוחק או מסרס כלכלית מוסדות, קרנות והקצבות הקשורים לעוני, חולי, נכות ואומללות, לא יַתנה זאת בהורדה מקבילה של שכר הח"כים, המנהלים וסגניהם במשק?
לפני שכל האינטרסנטים ימהרו לחקוק חוק הקובע שבמציאותנו הכלכלית אין ניגוד אינטרסים במצב של ניגוד אינטרסים, למה שלא יחייבו את המח”כקים הנ”ל להקדים ולחוקק חוק צינון לעצמם ולזולתם בשירות הציבורי. ואז שום נבחר ציבור ו/או עובד מדינה, הקשור בתפקידו במישרין או בעקיפין בחברות הדלק והגז, בתקשורת, בבנקים, בעסקי האוליגרכים/טייקונים ו/או בחברות הביטוח, לא יוכל אחרי שלוש שנים לקבל תפקיד בכיר או שכר כלשהו מהחברה שהוא מכין עצמו לשרת בה? מדוע רק אלופים ורמטכ"לים נאלצים להמתין בסבלנות עד שיוכלו להיכנס לפוליטיקה?
ואם ביטוח, אז למה הפעילו חברות הביטוח את הסעיף הדרקוני בהסכמי הסיעוד הקולקטיביים, סעיף המתבסס על בורות ועדי העובדים בנושא; סעיף שהמפקח על הביטוח היה אמור לבטלו והוועדים היו צריכים להתנגד לו בכל כוחם מול חברות הביטוח, החוששות לחוסנן הכספי? מישהו יזכיר להן שרמת רווחיהן בשנים האחרונות גדולה משיעור מפולת מבוטחיהן אלה? ומי ייחלץ עכשיו להגן על עשרות אלפי הנפגעים? לקחיהו? ההסתדרות וניסנקורן? מישהו?
כן. לשורת המחליטים עלינו, על מעט ממוננו ועל המשך חיינו – הנתניהו'ס, תשובה, שטייניץ, העופר'ס, שלדון, האוצר (תתחשבו שלכחלון יש בעניין ניגוד אינטרסים. הוא בא ממשפחה ענייה), הבנטים, המתנחלים, החרדים, הסהרורים, הבנקים, חברת החשמל – נוספו גם חברות הביטוח. יש למישהו ביטוח משתלם נגד חברות הביטוח?