האיומים על נשיא המדינה הם רק סימפטום לטשטוש הגבולות המוסריים שלנו

זה המצב בחצי האי סיני, למשל. גן העדן האולטימטיבי של צעירי ישראל, גבול השלום הרגוע, הפך לגבולה של "המדינה האסלאמית". מעבר לקו מתבסס כוח אסלאמי קיצוני שנשען על אותם בדואים שהיו מארחים ישראלים בעבר והפכו למבריחי סמים, אחר כך למבריחי נשים ופליטים ועכשיו הם מספקים נשק לדאעש. 

הגבול בין ישראל לסוריה, שהיה שקט מאוד ב־30 השנים האחרונות, הפך לגבול עם קבוצות של אל־קאעידה וא־נוסרה. הכל התערבב. מי אויב ומי ידיד, מי מהווה איום ומי שותף? התקרית באתר הבנייה במודיעין, שבה אחד הפועלים תקף את מנהל העבודה ופצע עובד נוסף, היא עוד לבנה בחומה של המזרח התיכון המשתנה. הגבולות מיטשטשים לא רק במעטפת החיצונית אלא גם בזו הפנימית. הגבולות זזים גם אצלנו פנימה. כל מה שהיה פעם מקובל או מובן מאליו - נתון לשינוי.

נשיא המדינה, למשל. האזרח מספר 1, הסמל של ישראל. אדם שעיקר עיסוקו הוא בייצוג מכובד של ישראל ולא בקבלת החלטות. במרוצת השנים היו נשיאי ישראל נתונים לסדרה של תקריות מול ראשי ממשלה. עזר ויצמן עם יצחק רבין או שמעון פרס עם בנימין נתניהו. אבל מעולם לא הגענו  לכזו רמה של אלימות. ראובן ריבלין הוא הנשיא הכי ימני שהיה כאן. הוא ימין־ימין, יותר ימני מנתניהו.
 

לעומת ראש הממשלה שמדבר בפומבי על שתי מדינות ועל הפרדה, ריבלין מעולם לא דיבר על מדינה פלסטינית אלא הבהיר שהוא מתנגד להקמתה. לפני שהפך ממלכתי הוא ייצג בקול ברור את הדעה הרווחת בקרב הימין האידיאולוגי ההגון - בין אורי אליצור ז"ל לציפי חוטובלי - שלפיה אי הקמת מדינה פלסטינית וסיפוח השטח למדינת ישראל מחייבים מתן אזרחות לתושבים הפלסטינים, גם במחיר שינוי מסוים במאזן הדמוגרפי. 
 

ריבלין מייצג את השכונה שהייתה כאן פעם, בעידן הפרה־היסטורי של ההדר הבית"רי. אז נתניהו לא רצה שהוא יהיה נשיא; אז נשיא ארה"ב ברק אובמה עשה לו קצת יותר מדי כבוד; אז הוא מדבר על אי שוויון לערבים; אז הוא לא תוכי שמהדהד כל שטות של הליכוד; על מה כל המהומה הימנית האלימה? על זה שהשתתף בוועידת "הארץ" שאירחה גם את ארגון שוברים שתיקה? האם זה הופך אותו לתומך של הארגון? אולי מעתה הוא יהיה חתום על כל דבר איוולת שייצא ממקלדתו של רוגל אלפר, אולי הוא גם אחראי לקריקטורות החדות של עמוס בידרמן? זה פשוט הזוי. אין גבול.
 

מטרתו של שוברים שתיקה היא לעורר סערה. הוא מביא עדויות של חיילים על מעשיהם בשטחים. עכשיו, אם הם משקרים או מרמים, עומדות בפני אנשי הימין - מראש הממשלה ועד אחרון הפעילים - האפשרויות לתבוע אותם, לחשוף את שקריהם ולגלות את קלונם. השפעתו של שוברים שתיקה שולית ומזערית. מאז החל לפעול לא ירד מספר המתגייסים לצה"ל אפילו לא באחוז אחד. כמות הסרבנים לשרת בשטחים, ששם מתבצעים המעשים שהארגון שובר את השתיקה לגביהם, לא עלתה. 

 נכון, מעשיהם מעצבנים, לפעמים אפילו מרתיחים. אבל האם זו הבעיה הכי גדולה של ישראל? זה מה שמונע מהמדינה להתמודד עם איום הטרור? לזה ראש הממשלה צריך להתייחס בכנסת? נתניהו נחשב מומחה לתקשורת. הוא בוודאי מבין שהפוקוס שהוא מפנה לארגון הקטן הזה - וכמוהו גם שר החינוך נפתלי בנט שאסר על פעולות הארגון בבתי ספר ותנועת אם תרצו שפרסמה סרטון שהאשים את הארגון בסיוע למחבלים - יוצר גל פרסום חסר תקדים. זה נהנה וזה לא חסר. 
 

אפילו הליגה נגד השמצה, העוסקת בדרך כלל בגזענות ובגילויי שנאה של זרים, יצאה נגד הסרטון של אם תרצו. ברור כי כל אויביו של נתניהו בעולם, ולא חסרים כאלה, רק יחפשו איך לסייע לארגון שכל כך מרגיז את ראש הממשלה. איזו סערה מיותרת. פשוט אין גבול.
 

כל הדיון הפך פרוע. אסור להטיל ספק במי שיורה במחבלת עם מספריים, אחרי שהיא כבר שוכבת על הרצפה; אסור להגיד שצריך לתת טיפול רפואי למחבלים; אסור לדבר על הוראות פתיחה באש; אסור לדבר על הייאוש שאולי מניע מחבלים לרצוח. כל אמירה שיש בה הטלת ספק או העלאת סימן שאלה הופכת לאמירה בוגדנית ושמאלנית הראויה לגינוי. 

ולסיום - עניין הגז. גם במקרה זה, אחרי הדיון הציבורי הנרחב והדיונים הארוכים והמפורטים של ועדת הכלכלה, עשה בנימין נתניהו את מה שתכנן מלכתחילה: דרס את החוק והשתמש בסעיף 52 לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים. במקום לנצל את ההזדמנות לדיון משתף, שבו נותנים מקום גם למתנגדים, נתניהו הלך על הז'אנר שבו הוא טוב במיוחד: מלחמה. זה הוא נגד כולם. הוא לא ממצמץ ולא מהרהר. הוא מסתער ומוציא במו ידיו את הגז מהאדמה בטקס מתוכנן ברמת חובב.
 

כי נתניהו טוב בדיוק בזה: לקיחת משימה אחת והפיכתה לכל עולמו. כך היה גם עם המאבק בנשיא אובמה על איראן גרעינית. שאר הדברים שממתינים על שולחנו הם תהליכיים, אין להם תוצאות מיידיות. הוא אוהב לייצר שריפות ואז לכבותן. פוליטית זה עובד לו מצוין, גם תקשורתית. בסוף מול שודדי הגז, ירון זליכה וגיא רולניק, הציבור יזכור שנתניהו הוציא את הגז מהאדמה עם יצחק תשובה ובלעדיו. בסוף יגידו שהוא שוב ניצח בגדול. עם גבול או בלי גבול, מה זה כבר חשוב.