תשומת הלב שלנו נתונה בחודשים האחרונים לטרור דקירות הסכין של הפלסטינים. אבל במקביל לו מתקיימות כמעט כל הזמן הפגנות אלימות ביהודה, שומרון, מרחב ירושלים ומול הגדר ברצועת עזה. במהלך ההפגנות הללו הושלכו בקבוקי תבערה ויודו אבנים לעבר כוחותינו, הובערו צמיגים ובפעמים בודדות אף בוצע ירי מנשק חם. לפחות שליש מההרוגים הפלסטינים מאז החל טרור הסכינים לפני כשלושה חודשים, הם של מפגינים שהיו בקדמת ההפגנות.
 
מה מאפיין את ההפגנות האלימות הללו, ומה מאפיין את ההרוגים הפלסטינים במהלכן? "מרכז המידע למודיעין וטרור" של המרכז למורשת המודיעין פרסם בימים אלו מחקר בנושא, עם תוצאות מעניינות. ראשית לגבי ההרוגים. יש דמיון רב בינם לבין ההרוגים בפיגועי הסכין. רובם צעירים, בני 18־27, רווקים, כמה מהם היו סטודנטים או תלמידי תיכון. רבים מהם תושבי חברון, ירושלים או רמאללה. השוני בינם לבין הדוקרים? בעוד שהאחרונים פעלו באופן אישי לחלוטין, ללא קשר לארגוני טרור (למעט מקרה בודד), הרי שהרוגי ההפגנות  מזוהים ברמות שונות של קשר עם הארגונים: ביהודה ושומרון עם הפת"ח, ומול הגדר ברצועת עזה עם חמאס והג'יהאד האסלאמי. זאת ועוד, בולט מספרם הגדול יחסית של "מפגינים מקצועיים", שהשתתפו בעבר בהפגנות אלימות והיו כלואים אצלנו.

וזה מביא אותנו לאפיון ההפגנות. הן לא ספונטניות (כמו טרור הסכינים), אלא מאורגנות וממוסדות. המארגן הבולט ביהודה ושומרון ומרחב ירושלים הוא הפת"ח בראשות אבו מאזן. מארגנים נוספים הם ארגוני סטודנטים, איגודים מקצועיים וכמובן, חמאס ברצועת עזה. בתקשורת הפלסטינית יוצאות קריאות לציבור לבוא ולהפגין, כאשר ימי שלישי ושישי הם ימים קבועים להפגנות. רובן מתקיימות בחברון ובסביבותיה, לאחריה במרחב ירושלים, ברמאללה ובבית לחם.
והנה הנקודה המרכזית: ההפגנות אינן 
 

המוניות. הפגנה שגרתית כוללת כמה עשרות עד כמה מאות. אין לנו בשלב זה הפגנות ענק כמו באינתיפאדה הראשונה וגם השנייה. מדוע? סיבה אחת נעוצה ככל הנראה ברשות הפלסטינית ובארגון פת"ח, החוששים שההפגנות ייצאו משליטה, מה שלמעשה עלול להביא לקריסת הרשות הפלסטינית. הסיבה השנייה, המהותית יותר, היא שמרבית הציבור הפלסטיני אינו נענה לקריאה לצאת להפגנות. הן משום שהוא טרוד בענייני היום־יום, והן משום שרובו עדין שרוט וצרוב קשות מהאסון שהמיטה עליו האינתיפאדה השנייה. אז נכון שעל פי סקרים חלק גדול ממנו מצדד באינתיפאדה חדשה, אבל  כנראה שלפי שעה, האזרח הפלסטיני משאיר את המלאכה לשכנו. כמו החמאס בעזה: קורא ומסית כל הזמן לאינתיפאדה ביהודה ושומרון, ודואג לשמור אצלו על שקט.
 
אלה פני הדברים, כפי שהם עכשיו. האם כך יהיה גם בהמשך? רק אוויל משריש ישיב על כך. אבל, אוסיף כאן דבר עקרוני: צריך לפעול בכל המישורים, כולל המדיני, על מנת למנוע אינתיפאדה המונית ואלימה. ואם היא תפרוץ אנחנו אומנם נעבור תקופה לא קלה, אבל עבור הפלסטינים זה יהיה ממש אסון, עוד שגיאה בצרור השגיאות ההיסטוריות שלהם. אז שיפסיקו לאיים עלינו חדשות לבקרים באינתיפאדה.