לפני לא מעט שנים שאלה אותי ידידה אם אהיה מוכנה לסייע לה בליווי תקשורתי אם תחליט להתלונן על הטרדה מינית שעברה במקום עבודתה. השבתי לה בחיוב, אבל יעצתי לה לשקול שוב את החלטתה. באותה תקופה היא ניגשה למכרז לתפקיד בכיר בארגון אחר, וסברתי שאם דבר תלונתה ייחשף למעסיקים החדשים, הסיכוי שלה לקבל את התפקיד יפחת משמעותית. שום מנכ"ל הרי לא רוצה להעסיק "טראבל מייקרית". היא קיבלה את עצתי. ברמה הציבורית אולי הפסדנו בדק בית בארגון גדול, אבל אישית היא אכן זכתה בתפקיד ובקריירה מתגמלת ויוקרתית.
 
יותר מעשור חלף מאז, והיחס לנשים המעזות להתלונן נגד גברים מטרידים רק הולך ומידרדר, בעיקר בזירה התקשורתית וברשתות החברתיות. הקריאות הצדקניות של אנשי תקשורת ופוליטיקאים הפונים לנשים להתלונן הן תמימות במקרה הטוב וציניות במקרה הרע. המחיר האישי שמשלמות מעט הנשים שכבר מוכנות להיחשף הוא בדרך כלל גבוה מדי, ולא מדובר רק בגלל ההפקרות של הדלפות המשטרה מחדרי החקירות.
 
כאשר אישה מעזה להתלונן נגד אישיות בכירה, היא מיד תואשם בנקמנות אישית ובמניעים פוליטיים, ובתוך דקות מרגע חשיפת שמה, היא תעלה בפייסבוק על אש המוקד. חברויות וקשרים שלה מהעבר הרחוק, התבטאויות פוליטיות, פוסטים ותמונות – כולם יישלפו נגדה על ידי "המקורבים" למבצע העבירה. בני משפחתה, מעסיקים פוטנציאליים, מכרים וקולגות ייחשפו לפרטים לא רלוונטיים מעברה הרחוק, והלחישות מאחורי גבה לא ייפסקו שנים אחרי. ניסיון העבר מלמד שגם נשים אמיצות, שהעזו ללכת עם האמת שלהן ולהתלונן, נפגעו בטווח הרחוק אישית ומקצועית, ועוד לא דיברנו על הפגיעה בילדיהן ובבני זוגן.
 

בספרה החשוב "חדר משלך" כתבה וירג'יניה וולף ב־1929(!) כי אישה יכולה לממש את הפמיניזם שלה רק אם עומדים לרשותה שני תנאים בסיסיים: חדר משלה ו־500 לירות בחודש. במונחים של היום, כמאה שנים אחרי, אפשר להעריך שהיא הייתה כותבת שאישה יכולה להרשות לעצמה ללכת עם האמת שלה רק אם היא מחזיקה בדירה (בלי שכירות או משכנתה) ובהכנסה קבועה. בלי יציבות כלכלית חבל בכלל לטרוח להתלונן כי הפגיעה בפרנסה בוא תבוא. בוודאות. תשאלו את א' הראשונה וא' השנייה ומ' ול'. 
 
וכך, באופן אבסורדי, נשים שמתלוננות עלולות להינזק לא פחות מהגבר המטריד. אילו רשויות החוק היו עוצרות לחקירה שוטרים שהדליפו פרטים מחדרי החקירות, מסיתים ברשת (ולא רק כלפי נשים) או מקורבים לגברים שעושים עבורם את "העבודה המלוכלכת", ייתכן שהיה יכול לחול שינוי בדרך ההתנהלות של נשים שחוו הטרדה. אבל כל עוד אותן נשים יופקרו להתלהמות בטוקבקים ובתקשורת, בלי שאלו ייענשו באופן מרתיע ומשמעותי -  אין שום סיבה לצפות מנשים להיחשף ולהתבזות.
 
הכותבת היא מנהלת משרד לייעוץ תקשורתי