טרם שככו הסערות התקשורתיות בעניין סילבן שלום וועדת גרוניס ואביחי מנדלבליט וכבר מתרגשת עלינו סערה חדשה, שלא בטוח שהיא תביא עמה גם גשם.
התקשורת והמרואיינים בה שואלים בתמיהה: “כיצד יכול עורך הדין החצוף ד”ר יעקב וינרוט, עו”ד של גב’ נתניהו, לבקש מהיועץ המשפטי שלא לאפשר למשטרה לחקור אותה?”. זאת לאחר שפורסם כי המשטרה מבקשת לחקור אותה וכי וינשטיין נוטה לאשר את הבקשה. הניחוח העולה מהביקורת הוא כאילו ד”ר וינרוט מבקש סוג של יחס מיוחד ומועדף לגב’ נתניהו.
שמעתי אתמול, באחת מתוכניות הרדיו, ראיון עם ד”ר וינרוט, שבהכירי אותו יש לי נטייה מובנת להאמין לו. בראיון הוא הסביר כי הוא כבר נפגש עם היועץ המשפטי וכי הטיעון שהעלה בפניו היה שונה לחלוטין מזה שתואר בתקשורת. לדבריו, הוא ניסה לשכנע את היועץ המשפטי שאין מקום לחקירה משטרתית, לא מהטעם שמדובר במיוחסת שקוראים לה שרה נתניהו, אלא מהטעם שגם אם כל מה שנאמר ונכתב עליה בתלונות הרבות שהוגשו נגדה ובשמועות האינסופיות שהופצו עליה הוא נכון, גם אז מעשיה אינם מהווים עבירה המגיעה אל הסף הפלילי, ולפיכך אין מקום לחקירת משטרה.
אם אלה אכן הדברים שבהם ניסה ד”ר וינרוט לשכנע את היועץ המשפטי, כי אז מדובר במהלך לגיטימי ושגרתי כמעט. רבים מעורכי הדין הפליליים מנסים לשכנע את גופי האכיפה כי מעשים שמיוחסים לשולחיהם, גם אם הם נכונים, אינם מהווים עבירה פלילית ולכן אין צורך לא בחקירה משטרתית, שלעתים בעצם קיומה מכתימה בדרך שאין להתאושש ממנה, ובטח שלא בכתב אישום פלילי.
אפילו החוק מאפשר לנאשם, גם לאחר שמוגש כתב אישום וגם לאחר שנשמעים דברי התובעים ועדיהם בבית המשפט, לטעון כי כל הדברים שנאמרו בעניינו, גם אם הם נכונים, אינם מהווים עבירה פלילית. בלשון משפטית זה נקרא: NO CASE TO ANSWER (אין להשיב לאשמה).
זו הגנה מקובלת ומוכרת. אז אם ההגנה הזאת מקובלת בבית המשפט, קל וחומר היא צריכה להיות מקובלת גם אצל היועץ המשפטי. גם הליך “השימוע” הידוע כל כך והמתאפשר לכל אזרח נועד לשכנע את התביעה להימנע מכתב אישום, אז מה כל כך רע בשימוע לפני חקירה משטרתית שיכול למנוע אותה ולחסוך עוגמת נפש לנחקר וזמן יקר למשטרה?
אם כך, אין מדובר ביחס מיוחד לגב’ נתניהו, אך מאידך משום היותה אשת ראש הממשלה אין זה נכון לפגוע בזכויותיה היסודיות. ולמרות כל הנאמר, אני מעריך שבנסיבות הזמן והמקום וינשטיין יאשר את בקשת המשטרה.