מאמי, אולי תיקח את הילד להצגה בחנוכה, יש לו חופש יומיים מהגן", שחה לי כיפוש. השמתי עצמי כחירש, אפילו הגברתי את עוצמת הקול בטלוויזיה, כדי להאזין לסדרת כתבות הבריאות בערוץ 10. רק מהאזנה הרגשתי את המחלות משתלטות עלי. לפעמים עדיף לא לדעת כלום.
אבל כיפוש, כמו כל בנות עקיבא שזכו לחינוך ציוני, לא אחת שתוותר על שטח כבוש. אז היא התקרבה וחסמה את המסך. "אני יודעת ששמעת אותי. קח אותו להצגה, אתה הרי לא עושה כלום כל היום חוץ מלקרוא ולשבת בבתי קפה. זה חשוב גם לבונדינג שלך עם גיא".
וואו, בונדינג, מאיפה הבאת את המילה הזאת? אבא שלי בחיים לא לקח אותי להצגות ולפסטיבלים, בשביל זה הייתה אמא שלי. את יודעת שראיתי את עירית ענבי עם אבי טולדנו שרה "למה ככה למה למה"? מאז אני בטראומה. אגב, זה לא פגע בבונדינג ביני לבינו. כי אבא עבד כמו שאני עובד 24/7. אל תבלבלי את המוח עם שטויות, הצגות ופעילויות כאלה, זה תחום של אמא.
בלחימה בשטח בנוי כיפוש יותר יעילה, אולי בגלל שגדלה במושב ואני בעיר. "גיא, בוא חיים שלי. אתה רוצה שאבא ייקח אותך להצגה של מיקי"? והפעוט מיד רץ להביא את השלט הירוק של מיקי מלכת הילדים, הפעיל את הטאבלט כדי למצוא אותה ביו־טיוב במהירות וטיפס לי על האביזרים.
"כן, גיא רוצה מיקי, עם אבא לא אמא".
כיפוש חייכה כי חשבה שזה נוק־אאוט, אבל אני עוד נלחמתי. גיאצ'ו אתה צריך ללכת לישון. אתה עייף ואתה לא חושב צלול, אמא יותר טובה בהצגות, אבא זקן ואלרגי לאנשים. לך לישון ואמא תיקח אותך להצגה.
"לא רוצה אימא, רוצה אבא ומיקי".
טוב בסדר, אני אקח אותך, רק לך לישון עכשיו. שיגעתם אותי אתה ואמא.
"תקשיב, אתה הבטחת לו עכשיו, אל תאכזב אותו".
בסדר, שמעתי אותך, תיפלו לי שניכם מהמשקוף של העין. ובמקביל התחלתי לפתח חרדות מה אעשה כאשר אצטרך להחליף לו חיתול. אני לא טוב בזה.
מיקי (מוכתר) היא חברה שלי. גיא נחשף אליה בבתי קפה וגם אצל אהרל'ה. גם אחד ממנהליה, אריק עורי, הוא חבר. כיפוש עפה כאן על כנפי המניפולציה, בידיעה שגיא מחבר בראש את מיקי ואבא. זה מה שקורה כשאתה לא ערני כל הזמן, אבל אשתך דווקא כן.
אז ביום האחרון של חנוכה סחבק נזרק ממיטתו ב־07:30 זולו־טיים, אף שסיים לשדר פוטבול ארבע שעות לפני. כיפוש, ההצגה מתחילה ב־11:00, מה נסגר איתך?
"אני הולכת לעבודה. קום תראה מה הכנתי לך בתיק, אל תשכח את התיק. הנה יש שלושה חיתולים, בקבוק מים, במבה, בגדים להחלפה. הילד בהתרגשות שיא, הוא קם מוקדם".
כואב לי כל הגוף, אני בקושי זז, תראי הכתף תפוסה לי.
"תחשוב שאישרתי לך לנסוע לאמסטרדם עם החברים שלך, אז תרגיש טוב. קום כבר, אני ממהרת, תדאג שהוא יאכל ארוחת בוקר, הכנתי לו חביתה". אז עברתי לספה ואמרתי לו שאם הוא לא אוכל, אז לא הולכים. "הנה אבא, אני אוכל".
יצאנו לנמל, והפקק בכניסה לשער הראשון הכניס אותי להלם ספטי. בשער השני היה שלט "אין חניה". זה כבר גרם לי להלם אנפילקטי. גיא, כבול למושב שלו ומנסה להשתחרר מהרצועות, החזיק בשלט של מיקי. אם אתה מוריד את הרצועות חוזרים הביתה, אינעל ראבאק. "הנה, אבא, הנה", הוא חזר לכבילה וחייך.
הבטתי במכוניות. אבות מוכים עם מבט מובס בעיניים וילדים משתוללים במושב האחורי נתנו תמונת רקע לאירועי החג המיותר הזה. השקר הלבן הזה על פח השמן מנהל לנו את החיים, אלפיים שנה אחרי.
טוב, זה לא זמן להתחשב באחרים. מעבר לנתיב הנגדי, אופסי, אנחנו בשער ובתוך הנמל. אלפי הורים וילדים נוהרים להאנגר 11. מאוחר יותר יובהר לי שהשת"פ בין ההפקה לתאגיד של רמי לוי היה השוס של החג. כרטיסים במחיר 19.90 שקל, יוזמה של יפית, סמנכ"לית השיווק בתאגיד ובתו של הבוס, הניבו 52 הצגות, 107 אלף צופים. כן, אריק יודע לזהות מגמות בשוק, ולא סתם הוא ועמית שקד שולטים בתחום.
יש עוד הרבה הצגות לחג, פסטיגל ושטויות אחרות לילדים, אבל נראה שבסוף המפיקים יביאו כסף מהבית, לכסות את ההשקעה. הכול התחיל במודעה בגן של ילדיה של יפית על מופע מסוים, שההורים לא יכלו לממן את רכישת הכרטיסים בגלל העלויות. אז היא החליטה לממן הפקה מדהימה ב־8 מיליון שקל כצעד שיווקי, אף על פי שההכנסה מכרטיסים מכסה בערך שליש מהעלות. פילנטרופיה לשמה, אפילו שכל החברים שלי מחשבים כמה רמי לוי ירוויח מזה בעתיד.
הילד שלי כבר בהיי, הוא ראה את מיקי. כמו שראה אותה בעבר ברחוב, הוא הסמיק ולחש לי "אבא, הנה מיקי". כ־50 שחקנים מופיעים בחמש הצגות ביום, 90 דקות ליחידה, 30 דקות הפסקה בין הצגה להצגה. המאמץ עצום ונדיר.
להפקה יש רופא שמגיע בכל יום לטפל בשחקנים. זריקות למניעת תשישות, חבישות אורתופדיות וכמובן הארגז של אריק. מדובר בחפץ עצום בגודלו, שמכיל את כל התרופות שמופצות בעולם, לכל סוגי התחלואים האפשריים. בית מרקחת נייד, שפועל באמצעות הסלולר. מרשם נצרב ומשוגר, אריק מוכן עם התרופה.
"תבין קוף, אין לי אפשרות ששחקנים ילכו לרופא, הם 12 שעות כאן כל יום. אני משחרר רק אם פרמדיק אומר לי שאנחנו בשלב של מוות קליני. בכל מצב אחר, הם על הבמה".
אני מבחין שעל צווארה של מיקי יש מדבקות אורתופדיות. "אני עם פריצת דיסק, יקירי". אז איך את רוקדת ושרה? "כשאני על הבמה אני לא מרגישה כלום. בהשתחוויה חוזרים הכאבים. אבל אריק רק אומר, תתגברי".
ארבע דקות לאוברטורה, מכריז אריק במכשיר הקשר. עשרות טכנאי קול, תאורה ומסך, רצים לעמדות כמו רובוטים. אריק הוא גם המנהל האמנותי של "גיבורי האור, משימה מהשקמה". כן, זו המשימה של הרשת של רמי לוי, אבל הילדים והוריהם רצים למושבים.
"תכף תתחיל המוזיקה, סבא נתי (נתן נתנזון) יעלה ויפתח, מיקי תעלה לבמה רק אחרי שמונה דקות, כאשר כל הקהל כבר ישוב. אתה בישראל, לא באירופה, כאן אנשים לוקחים את הזמן".
25 שנות ניסיון בניהול הפקות מיושמות בכל רגע. בכל יום הופעות הוא עונה ל־2,000 הודעות בווטסאפ, מרמת סידור חניה ועד ארגון מושבים, סלבריק'ס שרוצים יחס וגם הורים שמכירים אותו מכל ההצגות. בניגוד למפיקים אחרים שיושבים בקופות, הוא בתוך האולם מפתיחת ההצגה ועד סיומה. הוא מראה לי את הסלולר, שקובע בכל יום כמה צעדים עשה בתוך האולם. הממוצע הוא 14 ק"מ.
את סדרת "גיבורי האור" בישלו יחד אריק ועמית לפני חמש שנים. אז הופיעו גם יובל המבולבל והדוד חיים. בשנה הרביעית הופיעה גם אסתי גינצבורג. השנה לוהקה לינור אברג'יל. זה סיפור הצלחה. היא למדה עם מיקי בבית צבי, אבל לא שיחקה שבע שנים מאז חזרה בתשובה. בגללה ההפקה לא פועלת בשבת. הצוות אומר שהיא מדהימה, מדויקת וחברותית.
ובדיוק בזמן, הכוכבת מיקי עולה לבמה, רכובה על הטרקטורון שלה, והקהל מריע מהתרגשות. בגדיה עוצבו ונתפרו בידי יובל כספין, כאשר התנאי היחיד של מיקי היה צניעות. לא חצאיות מיני לקרוץ לאבות, אלא אוברול שלא חושף את גזרתה. מופיעים גם פיקו, קופיקו ורוני נדלר.
גיא שלי עם עיניים נוצצות. הילדים פורצים מהמושבים למעברים. הפעם האחרונה שאני ראיתי מראות כאלה זה הייתה בהופעה של U2 בלוס אנג'לס. גם גיא כבר ליד הבמה, ואני מרגיש שמתבשל אצלי התקף חרדה כשהפעוט רוקד בטירוף. ניקי גולדשטיין מספר לנו שאומנם כרטיס עולה 19.90, אבל החניה תעלה 90 שקל. הוא טעה רק במעט, זה יעלה 71 שקל.
זהו, נגמר. איך היה גיאצ'ו, נהנית?
"עוד פעם אבא", הוא ענה בעיניים נוצצות.
יאללה בוא כבר, אני לא מאמין שבהצגה הראשונה בחיים שלך משכת שעה וחצי. אין עוד פעם, בוא הביתה נלך לישון. אבא עייף, ממוטט. יצאנו החוצה כדי שאעשן סיגריה, ופתאום הילד כורע ועושה את צרכיו. הידיים התחילו לרעוד לי, הסיגריה נפלה. מה נסגר איתך? לא יכולת לחכות שנגיע לאמא? ואז בפעם השנייה בחיים שלי נאלצתי להחליף חיתול. הנפתי אותו כמו דג כדי לנקות אותו עם מגבון לח, וניסיתי להלביש לו את החיתול, עם המדבקות, כפי שכיפוש הראתה לי. לה זה היה מהיר ופשוט, אבל אני לא מצאתי את המדבקה.
"אבא לא יודע כלום", צחק הילד כאשר ניסיתי להצמיד בכוח את המדבקה שלא נפתחה, וכמעט גמרתי לו את הלבלב. היה קר בחוץ, אבל הזעתי בטירוף. עוברת אורח עם שלושה ילדים קטנים הבחינה במצוקתי. "העיקר שאתה יודע לצעוק", היא אמרה בחיוך וארגנה את החיתול בשנייה.
"בוא אבא, רוצה למיקי", צווח הפעוט. היא לא יכולה עכשיו חיים של אבא, היא נחה כי יש לה עוד הצגה, בפעם אחרת. אז הוא התחיל להריץ אותי ברחבי הנמל, מתפוצץ מצחוק על אביו המגושם עם התיק, שרק שואג "בוא הנה, קרצייה". הלכנו לאכול שניצלונים וצ'יפס. כל חתול וכלב שעוברים בשכונה, הוא חייב ללטף ולדבר אליהם. זה כאשר הוא לא מפעיל את מכונות המשחק בשקלים. הילד היפר־אקטיבי, אולי בעוד כמה שנים ריטלין יאזן אותו. ואם לא, תמיד יש סמים אחרים. בזה אני מבין.
יומיים אחרי נפגשתי עם מיקי ואריק. הם עוד לא עיכלו את הנתון המדהים מיו־טיוב, עם 2.5 מיליון צפיות, הכמות הגדולה בישראל. האמת גם אני לא, אבל רק הבן שלי צפה בה מאה פעמים לפחות. מסתבר שהשקעה של שבע שנות לימוד פסנתר ו־12 שנות לימוד ריקוד (כולל על במות, במופעים של מיכל ינאי מגיל 14), הניבה תשואה באמצעות הכרה ביכולותיה.
את בית צבי היא סיימה בהצטיינות, בין השאר קיבלה מלגה בהמלצת טוביה צפיר כסבא טוביה. גרי בילו צפה לה עתיד ורוד בתפקידים דרמטיים. אבל היא רצתה רק הצגות ילדים, מין צוואה של אחיה הקטן תום ז"ל, שנפטר כשהיה בן שש וחצי מפיצוץ עורק בגזע המוח. לפני שמת אמר לה: "אף פעם אל תפסיקי להצחיק אותי". היא התחילה כליצנית של ימי הולדת, אחרי שוויתרה על להקה צבאית כדי להיות פקידה פלוגתית בגבעתי. היא לא מצטערת לרגע על הוויתור. "לא בחרתי בבמה, הבמה בחרה בי, כבר מגיל שש". היא הייתה בובנית של כל חיה אפשרית על הבמה, אבל כל הכוכבים רצו שתעשה סטנד־אפ.
ואז הגיעה ההצגה קופיקו, שביים נתן דטנר, שוב סבא טוביה המליץ ואמר: לבחורה הזאת אין רק בייגלה על הראש, יש לה שקית בייגלה. לא היה לה גרוש, לאודישן היא הגיעה בהליכה מפתח תקווה לרמת גן, נוטפת זיעה. היא ניגשה לאריק וביקשה מקדמה של כמה לירות כדי שתוכל לחזור הביתה באוטובוס. הוא התקשר למשרד שלו וביקש להעביר לה 5,000 שקל לחשבון הבנק. ומאותו רגע משגב־עורי (שמוליק משגב ואריק עורי) וחברים הפקות (עמית שקד ומוטי רז) מנהלים לה את הקריירה.
ב"גיבורי האור במשימת השקמה", היא מעורבת בכתיבת ההצגה ובכתיבת השירים עם נתן נתנזון. אבי דור ביים, אבל אריק מנהל את העסק, הכל עליו. "שמע, אני אוהב את זה, אם לא הייתי אוהב לא הייתי משקיע בזה את החיים שלי".
תגידי מיקי, מפרגנים לך? אני מתכוון לקולגות שלך. "איזה מפרגנים", קופץ אריק, "לשואה לא מפרגנים בתחום שלנו. שמע, היא נדירה באיכותה כי היא עשתה את הדרך מלמטה. מגמת תיאטרון, בית צבי, היא אמנית, אתה מבין אותי? הבעיה שלה הייתה פריחה מאוחרת, היא פרצה סולו רק בגיל 29. אבל בתחום שלנו הצביעות חוגגת".
על הצביעות היא למדה ב־2012. צרידות וכאבי גרון בישרו שיש לה גידול ממאיר בבלוטת התריס. שמונה ימים אחרי הניתוח היא חזרה לבמות, כי זו התרופה שלה. "הייתי על הגבות. לא יכולתי לבשר להורים שלי, אריק סיפר להם, ומיד ניהל את האירוע כמו הפקה. הוא לא נתן לי לחשוב, ארגן ניתוח, ואני לעולם לא אשכח איך הוא וצוותי המשרדים טיפלו בי. אני בסדר, רק בדיקות דם כל שלושה חודשים למעקב, אבל אני בסדר גמור. לא נזקקתי לכימו, תפסו את זה בזמן".
היא עובדת המון, מאות הצגות בשנה, הם אפילו לא יודעים כמה בשליפה. להצגה הנוכחית התארגנו חצי שנה, שלושה חודשי חזרות, חודש אחרון סגורים בהאנגר, בתנאי מעצר עם הארגז של אריק.
השוק הזה של הצגות ילדים הוא ג'ונגל, אבל רמת הפופולריות נקבעת רק כאשר פותחים קופות. עורי ושקד הוא השת"פ הגדול בארץ בתחום, שמריץ את רוב הצגות הילדים, המידע הרלוונטי על כרטיסים הוא בדוק ברמת מכירה. מיקי שולטת והשבוע היא פותחת בסבב הפריפריה של ההצגה עם שש בבאר שבע, שש בירושלים ושמונה בחיפה. בסיום היא תנוח יומיים, ותתחיל להתארגן על מופע חדש, כי היא לא יודעת להיות בחופש. עם ישראל הרי מצפה לחידושים ולריגושים לפני שהוא נפרד מכספו.
גם גיא שלי שואל כל יום מתי אני לוקח אותו לראות הצגה של מיקי. אני עונה לו שאמא תיקח אותו, כי אבא נורא עייף, ואמא צעירה ואנרגטית. "לא רוצה אמא, רוצה אבא". שמע ילד, בוא אסביר לך משהו. בניגוד למה שאמא אומרת, אבא עובד קשה, הוא לא רק קורא את העיתון שאתה מביא לו בבוקר. אני אקח אותך פעם בשנה, בחנוכה הבא. הבנת את זה? ואל תציק לי, תרבות זה אמא. אבא ייקח אותך לג'ודו, כדי שתהיה אלוף גיבור.
"לא רוצה גיבור, רוצה מיקי".
טוב, לך לישון. אתה עייף ולא חושב צלול. כשתתעורר תדע שאמא זה יותר טוב. יאללה 'תראות, לילה טוב.