הפסטיבל שהרימה הטלוויזיה של חיזבאללה אחרי חיסולו של סמיר קונטאר תפס את ישראל בהפתעה. כאן היו משוכנעים שקונטאר, דרוזי שיצא לדרך הטרור בשירות הפלסטינים בכלל, לא יהיה מישהו שיזכה לכבוד כזה - יומיים של שידורים שהוקדשו רק לו.
בישראל היו משוכנעים שקונטאר הוא אומנם סמל, אבל שחיזבאללה לא יצא מגדרו על חיסולו. הדרוזי שהפך לשיעי והתחתן עם סונית לא הבריק, בלשון המעטה, בשירותו בחיזבאללה. רוב הפרויקטים שהוטלו עליו נחלו כישלון חרוץ, והסתבר שמי שיודע לרוצץ ראש של פעוטה ואפילו סיים תואר בשבתו בכלא לא תמיד יהפוך למנהיג טרור מוצלח.
בשנתיים האחרונות, אחרי שהתברר כי מדובר באדם בעל מגבלות ניכרות, הרחיק חיזבאללה את קונטאר משורותיו והוא עבר לפעול בחסות האיראנים. חסן נסראללה גם לא טען לאחריות למעשיו של קונטאר בנאום שנשא בערב קבורתו. ועדיין, נסראללה סנדל את עצמו במחויבות לתגובה, ועכשיו השאלה היא לא האם, אלא מתי ואיך יגיב הארגון.
סביר להניח שמאז יום ראשון יושבים אנשי חיזבאללה עם הסרגלים כדי לתכנן את עוצמת התגובה: מה תיחשב תגובה ראויה, מכובדת, אבל לא כזאת שתמיט אסון על לבנון? לא מן הנמנע שמעבר לכתפו של נסראללה פוקח עין הגנרל האיראני עיזאדי, מפקד גיס לבנון של משמרות המהפכה, לוודא שבניגוד ל־2006, הפעם חיזבאללה לא יגרור את לבנון למלחמה שאיראן אינה מעוניינת בה. גם אנשי המחנה הסוני־נוצרי המכונים קבוצת "14 במרץ" וגם תושבי דרום לבנון אותתו לנסראללה שאין להם שום עניין בהבאת חורבן על ארצם רק כדי לנקום את דמו של רוצח שכיר דרוזי. לא ברור מדוע במותו של קונטאר חישק נסראללה את עצמו לאדם שלא העריך אותו בחייו.
בהערכות המצב שקיים המטה הכללי אתמול הועלו כל מגוון התרחישים: מפעולה של חיזבאללה, שרק תוציא ידי חובתם, ועד פעולה שתחייב את ישראל להגיב גם היא ובעוצמה. נסראללה עצמו מבין שהארגון שלו לא יכול לפתוח עכשיו חזית חדשה מול ישראל. אדוניו האיראנים כבר נואשו אפילו מסוריה והסיגו את רוב כוחותיהם, כשזנבם מקופל בין הרגליים.
אם לשפוט מאירועים קודמים, חיזבאללה יחפש נקודת תורפה של צה"ל: את איש הצבא שיצא לבדו ברכב לנסיעה על הגדר, את הטכנאי שיטפס על אנטנה כדי לתקן אותה, או את השיירה שתרד באור יום מהר דב. צה"ל מנסה לצמצם את המטרות האלה, אבל הניסיון מלמד שלעולם יהיה רכב מינהלתי שיבצע נסיעה שאיש מהמפקדים בשטח לא מודע לה. את אלה בדיוק מחפש חיזבאללה.
נסראללה מבין שבמאזן הנוכחי יש לישראל יתרון. תנועה לא מחושבת מצדו תביא אסון על לבנון ותעמיד בסימן שאלה את המשך קיומו ככוח פוליטי וצבאי. הוא, שאנשיו נלחמים ונהרגים בלבנון, בסוריה, בעיראק ובתימן, לא ערוך לעוד מערכה.
מי שבעבר התגאה בכך שהוא קורא את החברה הישראלית כאת כף ידו, שהוא מתחיל כל בוקר בקריאת העיתונים הישראליים, יודע שהוא איבד את זה. מאז מלחמת לבנון השנייה יש להניח כי נסראללה לא סומך על עצמו שהוא באמת מבין את החברה ואת ההנהגה של ישראל. הוא כן מבין שמלחמה עם ישראל תמיט אסון על לבנון ועל התשתיות שלה.
חיזבאללה כיום הוא האיום הצבאי המשמעותי ביותר על ישראל. יש סביבנו ובתוכנו טרור, אבל אין שום כוח צבאי אחר שמאיים עלינו. חזון ה"רקטות שיחלידו" של מי שהיה אז הרמטכ"ל וכיום הוא שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, עשוי להתממש עכשיו. העולם הערבי כולו שוקע במלחמות הפנימיות שלו, ובתוכן, חיזבאללה בעצמו שקוע עד צוואר.
סדר ערבי חדש
היום כבר אפשר להכריז על סופן של 99 שנות דומיננטיות ערבית במזרח התיכון. סעודיה ומצרים, שהובילו אותו מאז מלחמת העולם הראשונה, איבדו את כוחן, ואת מקומן תפסו שתי המדינות הלא־ערביות: איראן וטורקיה, הן שנותנות את הטון ומכתיבות את סדר היום האזורי.
הדיווחים על פיוס ישראל־טורקי היו מוקדמים מדי. ישראל כבר הסכימה בעבר להתנצל ולפצות את משפחות נפגעי המרמרה, הטורקים הסכימו להימנע מתביעות נגד הלוחמים שהשתתפו בפעולה, אבל אבן הנגף נותרה הדרישה הטורקית להסיר את הסגר מעל עזה.
טורקיה היא מעצמה אזורית ואין לזלזל בה, אבל גם אין סיבה להתרפס מולה. בכלל לא בטוח שאפשר לשקם באמת את היחסים עם אנקרה כל עוד שולט בה רג'פ טאיפ ארדואן. כשיתפנה ראש ממשלת ישראל מעיסוק בחשבוניות שהגיש ומאיתור המקומות שבהם אוחסנו המתנות שקיבל, כדאי שיחשב מסלול מחדש בכל הנוגע לטורקים.
מדרום לטורקיה ולאורך צפון סוריה, עיראק ואיראן, שוכנת אומה לא־ערבית של יותר מ־30 מיליון בני אדם. כבר 50 שנה שהכורדים מפגינים נאמנות למדינת ישראל. 90 ק"מ מפרידים בין הכורדים של סוריה לאלה של עיראק כדי ליצור רצף טריטוריאלי שיאפשר הקמת מדינה כורדית. ישראל צריכה להיות שם, על אפם ועל חמתם של הטורקים, והפרס יהיה בעלת ברית שגובלת באיראן, בטורקיה, במה שהיה פעם עיראק ובסוריה לשעבר.
הם אומה מודרנית, שוויונית, ואף שהם סובלים כבר שנים מפיצול בהנהגה, הם בעלי הברית הטבעיים שלנו במזרח התיכון החדש. הכורדים הם הכוח הקרקעי היחיד שעמד מול דאע"ש - וניצח. מנהיגות ישראלית אמיצה יותר כבר הייתה בונה להם מדינה. ישראל נוהגת כמי שלא מבינה את עוצמתה האמיתית באזור. לא נותרו כאן הרבה כוחות משמעותיים, ואם רק נדע להתרומם מעל העיסוק בדקירה היומית, נגלה מזרח תיכון מפורר, שישראל יכולה לקחת מקום מרכזי בהרכבתו מחדש. את הביטחון העצמי שמייחסים לנו בחיסולים ובתקיפות בסוריה ראוי היה להקרין גם מעבר לאינטרס הביטחוני המיידי שלנו.
כדי להפגין את החוסן הזה צריך קודם כל לבער את הרע מקרבנו, ונדמה שהתחלנו השבוע בתהליך הנדרש. התיעוד החשוב של אנשי חמאס היהודים שהביא רועי שרון בערוץ 10 נטרל במידה רבה את הקמפיין למען "הבנים הטהורים" שנמצאים בחקירת השב"כ. כשהאחים דומים יותר לדאע"ש מאשר ליהודים קשה להמשיך ולומר: "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק". חקירת הפיגוע בדומא מתקדמת, ותוביל לכתבי אישום וכנראה גם להרשעות.
אם נדע לבנות את חוסננו הפנימי ולנטרל את האיומים מבפנים, נוכל גם להפוך לכוח שישפיע ויעצב את האזור. זו לא שכונה סימפתית והיא גם לא תהיה כזאת, אבל אנחנו חייבים לשמר את העליונות המוסרית שלנו והיא שתיתן לנו כוח להתמודד גם עם השכונה.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10