היום (שלישי), כשייערכו ההצבעות ליו"ר סיעת הליכוד ולהקדמת הפריימריז, משה כחלון לא יהיה בין הנוכחים. קשה להאמין שרק לפני כשנתיים הוא היה חלק מתיאטרון האבסורד. כשהתעורר השבוע ויכוח מביך בין שרי הליכוד על התמיכה במגזר הערבי, פנה כחלון לבנימין נתניהו ואמר: "אתה מבין עכשיו למה עזבתי את הליכוד?". על אף זאת, ואם כי האג'נדה הכלכלית־חברתית שלו עומדת בסתירה מוחלטת לניאו־ליברליזם של נתניהו, כחלון נחשב כיום לאחד ממקורביו. נתניהו מעריך אותו על כך שבניגוד לשרי הממשלה המסרבים להיפרד מהתקרובת השלטונית, כחלון העז לעזוב וחזר כמנצח.
את האמרה "תהיו כחלונים" החליף נתניהו במחמאה עדכנית על כך שהוא השר האפקטיבי ביותר בממשלה. הוא מתפקד כיום כמבוגר האחראי שאינו מהסס להורות לאנשי מפלגתו להסתייג במופגן מחוק התמיכה בעמותות של איילת שקד. אלא שהאפקטיביות הגדולה ביותר היא בצד הכלכלי. כחלון התגבר על המשבר שיצר אריה דרעי בסוגיית ביטול המע"מ על התחבורה הציבורית והמים. הוא זרם עם העצות של הדרג המקצועי ומנע את ביטול המע"מ מחשש ליצירת תקדים.
עם זאת, כשר אוצר חברתי הוא לא יכול היה להתעלם מהדרישה להפחית את התעריפים, מהלך שיסייע לשכבות המוחלשות. וכך התעופפו להם עוד כמיליארד שקלים מתקציב המדינה ואין פוצה פה ומצפצף. אין זו הפעם הראשונה ששר האוצר מנצל בצורה מיטבית את כוחו לקידום סדר היום החברתי־כלכלי שלו, תוך שהוא סוחט מחיאות כפיים אפילו מספסלי האופוזיציה.
הצלחתו למנוע את השביתה הכללית בזכות ההסכמה עם ההסתדרות על הסכם השכר במגזר הציבורי גררה חברי אופוזיציה כמו שלי יחימוביץ' להצטרף בצורה מביכה לעמדת הממשלה. גם תקציב המדינה הפך אמצעי למינוף האג'נדה. הוא העלה את השכר (דמי הקיום) של חיילי החובה ואת קצבאות הבטחת הכנסה לקשישים. את ההישג של החזרת קצבאות הילדים - הצלחה מובהקת של המפלגות החרדיות - הוא הצליח לנכס לעצמו (חלק מהכסף הופנה לחיסכון ארוך טווח לילדים).
אלא שאסור להתבלבל בנחמדותו המקצועית; כשצריך הוא יודע גם לנשוך. אחת ההוכחות היא ביחס הצונן לראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שהעז לבקר את הממשלה. התמיכה לעירייה אומנם ניתנה בסופו של דבר, אבל מעל לראשו של ברקת.
לצד ההישגים ניתן למנות שתי חולשות של שר האוצר: עודף הזהירות בהתנהלותו וחולשתו למילה "רפורמה". הסתבכותו המיותרת בסוגיית מתווה הגז נובעת מעודף הזהירות. כחלון היה חייב להביע את דעתו, שעיקרה לטעמי תמיכה מוצדקת במתווה. בעיה נוספת עם שר האוצר היא סגידתו למונח "רפורמה", עד כדי התמכרות שממנה הוא חייב להיגמל. אז נכון, הרפורמה בסלולר הצליחה מנקודת ראות צרכנית, למרות הפגיעה ארוכת הטווח בתשתית הסלולר.
ועדיין, אסור שמדיניות כחלון לחיזוק המוחלשים תבוא בהכרח על חשבון פגיעה במגזר העסקי. העימות מול נגידת בנק ישראל עושה לו לא טוב. כחלון צריך את קרנית פלוג לצדו אם ברצונו להתרומם מעבר לדרגת סנטה קלאוס פיננסי. לגופו של עניין, הפגיעה בבנקאות באמצעות רפורמה בענף כרטיסי האשראי, שתועלתה בסימן שאלה גדול, היא מוטעית. הדבר המרכזי מבחינת כחלון היא ההתמקדות בהפחתת מחירי הדיור, שם מתרכזת בעיית יוקר המחיה.
בעיית הדיור היא מחולל הפערים החברתיים הגדול ביותר. עדיף שאת עיקר האנרגיות שלו הוא ימקד בנושא זה, ולא בהתנצחויות מול טייקונים וירטואליים שממילא כבר אינם קיימים.