עוד טרם פורסם פסק הדין של בית המשפט העליון, חזיתי, כמעט בדייקנות מושלמת, כיצד יראה פסק הדין. לא משום שאני נביא או חוזה, אלא משום שהכרעת הדין של השופט דוד רוזן, בבית המשפט המחוזי בת"א, בעניין פרשת השוחד הכרוכה באחיו של אהוד אולמרט, יוסי , הייתה כל כך לא מבוססת, שלעליון לא נותרה ברירה, אלא, לזכות אותו מאישום זה.
אין ספק שבית המשפט העליון העמיק ודקדק בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולא פלא שפסק הדין משתרע על למעלה מ-900 עמודים, ויש גם לזכור שבהרכב בית המשפט נכללו חמישה שופטים ולא שלושה כמקובל, ובצדק וזאת, לעומת שופט דן יחיד במחוזי. ישנה האפשרות כי אם במחוזי היו שלושה שופטים פסק הדין היה שונה בתכלית.
האמת היא שלאהוד אולמרט כמעט ולא היה סיכוי מלכתחילה, משום ש"כיכר העיר" חרצה את גורלו ללא משפט, ללא עדים, וללא ראיות, וכל כמה שבית המשפט ינסה להתרחק מ"כיכר העיר", הדיו יחדרו מעבר לקירות העבים של אולם בית המשפט. בעצם כמעט מהיום הראשון בו החל אהוד אולמרט את כהונתו, החלו חקירות המשטרה האינסופיות ובדיקות מבקר המדינה, להתנהל בעניינים שונים הכרוכים בו. לעיתים עניינים הזויים ושוליים, והחלה מתקפת תקשורת דורסנית וחסרת מעצורים שכאמור לא נתנה לו סיכוי. בהתאמה, היה גם פסק הדין של בית המשפט המחוזי שהשתלח בו בדרך מיותרת, מעליבה וללא סיבה, ואף הגדיר אותו כ"בוגד". סביר להניח שהכוונה לבוגד באמון הציבור ולא לבוגד במדינה ובאזרחיה.
בית המשפט העליון אמר את דברו, ואני מניח שבימים הקרובים פסק הדין ינותח מלגו ומלבר, וימוצה עד תום. כשלעצמי, ובעיניי, בין הדברים החשובים ביותר שנאמרו בפסק הדין, הם דווקא הדברים אותם כתב השופט יצחק עמית בעניין משפט, תקשורת וכיכר העיר. מושגים שלמרבה הצער אינם קשורים זה בזה, ואף הפוכים זה לזה, אך בשנים האחרונות הם חיים בכפיפה, ובנוחות, ומשפעים זה על זה. כך הם פוגמים בהליך המשפטי התקין, בעניין זה אומר כב' השופט יצחק עמית: "יכול שהציבור או חלקו... 'מאוכזב' או 'מופתע' מזיכויו של אולמרט מהאישום העיקרי , אך אמון הציבור בבית המשפט נובע דווקא מהידיעה שבית המשפט פוסק מהדין ומהראיות, ולא בשל חשש מתגובת הציבור... דומה כי התיק שבפנינו מדגים היטב את הפער בין משפט לבין, משפט על ידי התקשורת או הציבור... בית המשפט לא פוסק על פי תדמיות, לא על פי שמועות, לא על פי 'אבל כולם יודעים ש...' ולא מחשש פן הציבור יתאכזב. גם אם מסביב ייהום הסער התקשורתי והציבורי...אנו עושים כמיטב יכולתנו לחסום את הקולות ולבודד עצמנו מרעשים חיצוניים". לדברים הללו של השופט עמית , יש חשיבות יוצאת דופן, ואני מקווה שהם יועברו, ייטמעו ויופנמו על ידי כל שופטי ישראל. לצערי ברבים מפסקי הדין הציבוריים, שניתנו בשני העשורים האחרונים, ניכרים היטב טביעות האצבעות של כיכר העיר.
אשר לאפשרויות העומדות בפני מר אולמרט, יש כמובן אפשרות לדיון נוסף שאיננה נראית סבירה בנסיבות העניין, ויש אפשרות נוספת, והיא באמצעות קיצור העונש או ביטולו שיינתן על ידי הנשיא במסגרת סמכותו להעניק חנינות. אך ספק אם נשיא המדינה יעשה זאת, אלא אם תהיה תנועה ציבורית גדולה ורחבה וגם הצדקה, מטעמי ביטחון, שתתמוך בבקשה לקיצור עונשו של מר אולמרט.
גילוי נאות: אהוד אולמרט הוא חבר אישי של כותב הטור.