עסקת טיעון: הבן של קופמן מתאקלם במציאות הישראלית

מצד שני, חיים של אבא, בטח לא תהיה בתנועת הנוער של הטרור היהודי בשטחים. אלו קשוחים אלו, לא דופקים חסאב לאף אחד. והמדינה פוחדת מהם. אפילו המקורבים לטרור היהודי באו לבית ראש השב"כ בירושלים, כמה מאות, ניקבו צמיגים בניידות משטרה, רק אחד נעצר. בטח הגיע לתחנה, אמרו לו נו־נו־נו ושלחו אותו החוצה כדי שיסייע לחברים לשרוף עוד איזו משפחה, או סתם נער משוטט, או לזרוק מכלי גז לתוך בית. ובחקירות הם לא מדברים, הילדים האלה. איך זה שתמיד מחבלים ערבים מדברים בחקירה ומחבלים יהודים לא? כנראה העינויים של היאהוד לא משהו.
 

"אמא, עונש לגיא", הסביר לי הפעוט בתמימות של מלאך. מה עונש? שמה אותך בחדר לחמש דקות, התחלת לבכות כמו תינוק אפילו שאני חוזר ומסביר לך שגברים לא בוכים, ואחרי חמש דקות כבר היית עם הטאבלט בסלון. אתה מנסה למכור אותי, הא? "אבא, אמא כועסת". בסדר יעבור לה. סבתא כועסת עלי כבר יותר מ־50 שנה, עובר לה. עזוב אותך, בשביל אבא אתה נסיך, בוא תאכל איתי פסטה עם שום, כדי שתהיה גיבור. 
 

"מאמי, זה לא חינוכי שאתה מתייחס בזלזול למה שהוא עשה. אני מאוד מודאגת, אני חושבת להתייעץ עם פסיכולוגית. משהו שהוא עדיין לא מבטא עובר עליו". כיפוש, הילד בן 3 ו־4 חודשים, מתוכן היה כלוא שנתיים וחצי בבית יתומים מס' 4, ולא הורידו לו ימים של שליש על התנהגות טובה. כל ילד רוצה חופש, אל תשכחי שיש לו לפחות עוד 15 שנות מעצר בתנאים מגבילים בארגונים של הרומנים וסרמן וארז. 
 

לשיטתי כל עציר ואסיר רשאים לברוח, חובתה של המערכת (לצערי) למנוע מהם. הילד בריא מאוד. הייתי מודאג אם לא היה שועט אל החופש. זה שאת חשה צורך להתייעץ עם אוכלי הראש האלה, שמצטטים את פרויד, אדלר ויונג הפסיכופתים, זבש"ך. אבל כפרה, דיר באלאק לערב את גיאצ'ו בשטויות האלה. בלי אבחונים ובלי מסקנות. אני עם גונבי הדעת האלה סיימתי מזמן. 
 

בנוסף לכך אל תשכחי שמדובר בילד חכם, אינטליגנטי ומניפולטור מדופלם. הוא יסובב כל טומטום שיאבחן אותו. פראייר הוא לא, זה שורד אמיתי, לא שטותניק כמו אמסלם. נכון שהוא מזייף בכי באוטומט כמו טילטיל שאינו אפוי דיו, אבל הוא עוד קטן, ויתקשח לכשיגדל. בכל מקרה, כיפוש, את לא חושפת את הנסיך שלי לאילן רבינוביץ', זה נו־נו מבחינתי.
 

"אוף מאמי, אכלת לי את הראש בחפירה עכשיו. אני מודאגת, ואתה בא לי עם איזה רבינוביץ', מי זה בכלל?". זה פסיכי־אטר חבר של ג'ודי או של סילבן, או של שניהם. הוא ייבב באיזה שידור שלא נמהר לחרוץ משפט על סילבן. האמת שלא חרצתי, עד ששמעתי את רבינוביץ'. הוא, בשטויות שלו, שכנע אותי שהוא בארדו חי בסרט, אולי דקמרון. תגידי רגע, לא - תביטי בי, לא במסך ב"הישרדות" המפגרת הזאת. 
 

"הנה עצרתי, תראה על מה, על זו שאתה אוהב, לירון". מאמי, זה אמיתי הפרונט שלה? כי אני הייתי שולח אותה לכירופרקט כבר עכשיו, כשהיא עוד ילדה, זה מטען חריג זה. איך שלד במשקל שמונה־תשעה ק"ג סוחב את הבלונים האלה? מהנדס העמסה כבר בחן את זה? "יואו, אתה ממש פדופיל. היא בגיל של הבנות שלך, יא סוטה. אתה דוחה אותי, אני יוצאת לעשן סיגריה".

# # #

רגע, רגע, היינו בסילבן. אם אנחנו מתעוררים באיזה בוקר, ואת שומעת על 12 נשים שטוענות שביצעתי בהן מגונ'ס, את נלחמת בשבילי? 

"זה תלוי". 
 

מה תלוי? מה שתלוי מתייבש ונופל. מה זה הדיבור הזה, כיפוש? 
 

"זה תלוי אם אאמין לך ובך. הרי אצלי אתה החשוד המיידי. אתה משקר חופשי, בלי למצמץ בכלל. ותמיד אני תופסת אותך, אבל לא אומרת לך, כי זה לא תמיד חשוב. אם אני אביט בך - ושיהיה לך ברור, מאמי, אני קוראת את שפת הגוף שלך באותיות גדולות עם ניקוד, כמו בספרים של גיא - ואשתכנע שעושים לך עוול, אני אלחם עליך, חיים שלי. אבל אם יש לך מה לספר לי, ספר לי לפני הפרסום בתקשורת, כי אחרת אני אכעס". 
 

תקשיבי, ראיתי יותר קולנוע בחיים. פוליגרף לא מפיל אותי, אז את תצליחי? צ'יל, כפרה, את הקילומטרז' שעשית בחיים שלך סחבק עשה רק בחניונים, סחבק אלוף בליצור מצג של ספק סביר. סחבק גדל ברחוב, לא במושב של הביוקר, שהופכים נעל וכל התנים בהרי ירושלים משתתקים. מה זה האיומים האלה? לא מגיב טוב לאיומים. וחוצמזה, כלל ראשון בחקירה, תבואי קודם כל בטוב, כאשר את מנסה לדובב. ותמיד תזכרי, כיפוש, לא מודים אף פעם, תראי מה קרה לזדורוב. 
 

את יודעת מה אמר סבא צ'לו, אבא של פולו: אל תודה אף פעם, תישבע בי אם צריך. עדיף תמיד לבקש סליחה בסוף, מאשר רשות בהתחלה.

"מאמי, אני מודאגת מהילד, אין לו גבולות, ואתה לא עזרה גדולה. אתה יודע שכשהכנסתי אותו לחדר, הוא רק צרח אבא־רון, אבא־רון. הוא רוצה שאתה תציל אותו". זה כבר טוב, שהוא מזהה שכמו בשביל האחיות שלו, אני אהפוך בשבילו את העולם. ואל תדאגי עם גבולות, יש לו עוד הרבה חרא לאכול בבגרותו. את כל המורים והמורות המתוסכלים והמתוסכלות. אגב, אני מאחל לו שתיפול עליו מורה שתסמס לו בטיול כשיהיה בן 17 "בוא אלי, יש לי חדר לבד". זה שיעור שלמדנו עוד משמוליק קראוס אללה ירחמו, שתמיד שאף להראות למורה מי הילד הכי מפותח בכיתה. 
 

"מאמי, אני לא מאמינה!!! זה מה שאתה מאחל לילד? שמורה תפתה אותו? אתה באמת דפוק לגמרי. אולי נחזיר אותך לאשפוז?". 

למה ככה? בגלל שאני אומר את האמת? לא עדיף שיחווה סקס עם אישה בוגרת ומנוסה? לא חראם על הילדות בגילו? 
 

"חראם עליו שאבא שלו מפגר. אבל אני כאן כדי להזכיר לך, שאתה כבר לא ילד שמחפש ריגושים. זהו, נגמר לך. אני לא מצפה שתתנהג בהתאם לגילך, אבל תעפיל לאזור ה־30, זה ישמח אותי מאוד".
 

תעזבי אותך מהתוכנית המפגרת הזאת. הרי בכל מקרה זה מוקלט. לכשתסתיים, נריץ מהסוף להדחה, זה מה שמעניין. קשה לי עם הבנות האלה, 22 יום בלי מקלחת, בואש מריח טוב לידן. הנה, תראי ידיעה יפה מהבוקר. היועמ"ש מודה שנפגש עם פרקליטה של אשת ראש הממשלה. הוא רק רצה שלא יחקרו אותה באזהרה, זה הכל. לא משהו מיוחד. אנחנו חיים ברפובליקת בננות, כבר הפנמת את זה? 
 

עכשיו תגידי לי, בתור חוקרת מדופלמת שמחפשת אותי בפח"מים, מדוע עו"ד וינרוט הגיע לעו"ד וינשטיין? בשביל שרה, שתחיה, או בשביל ביבי המלך? הרי אחרי ה"באזהרה" של האישה, הם יבואו למלך ללשכה, וישאלו אותו "תגיד, כל החשבוניות האלה, שעזרא סיידוף אישר לתשלום, זה באמת היה על חומרי ניקוי, או שזה פיקטיבי (לכאורה) וקניתם בזה קצת דברים אחרים?", ואז הוא לא יכול להפיל את התיק על איזה שר או ח"כ מאגם הדרעק, הוא יכול להפיל רק על האישה. את הבנת את זה, כיפוש? 
 

"מה שאני מבינה זה שאני רוצה לנקות את הראש. זה סוף שנה ויש לי יעדים בעבודה, ואתה מנג'ס לי עם שטויות. תעזוב כבר את ביבי, את כל הבעיות שלך פתרת? בוא נדבר על גיא, ביבי לא מעניין אותי". 
 

כפרה, את העם, אני סוקר אותך במדגם שלי, כדי לדעת מה העם חושב. 

"העם חושב שאתה חופר, אפשר לחזור לתוכנית?".

רגע, תני לי רגע. ובר רפאלי? זה בסדר לך שהיא חיה כבר שנים בחו"ל, אבל באותן שנים גרה במגדלים בבגדד הקטנה ברמת גן, ולא בא לה לשלם מס, זה בסדר זה? 
 

"אם היא עברה עבירה, שיענישו אותה. אני יכולה לחזור לתוכנית?". 

# # #

התייאשתי, אז הלכתי לשחק הולד'ם במחשב. היה לי מסך רק עם ערבים ודגלי המדינות שלהם. פתאום הפכתי לפטריוט ובכל חלוקה הלכתי אול־אין. זה קל עם רצף של שלושה זוגות: מלך, נסיך ואסים. בתוך שלוש דקות היו לי שלושה מיליון דולר, חבל שזה וירטואלי. נהיה מצ'עמם לאללה. 
 

כיפוש נרדמה, נזכרתי שיש לי חצי מפרק הסיום של "הומלנד", מוקלט. בדיוק נפלתי על קרי חוזרת הביתה, ליונאס. נכנסת למיטה, יונאס מגיע, ישר היא מסתערת עליו בלי לצחצח שיניים ומקלחת, אחרי שחודשיים רדפה אחרי מחבלים. קצת דוחה, לא? טוב נו, היא הרי נוירוטית ברמות וגם על הרבה תרופות פסיכוטיות. ויונאס הוא ג'ינג'י, אז פתאום בא לי דז'ה וו על וינרוט, רק בגלל שהוא ג'ינג'י, ממש לא בגלל משהו אחר. הא, ויונאס הוא גם עורך דין. אם אני ביבי, ואני שר התקשורת, אני אוסר לשדר את הסצינה הזאת. האסוציאציות עלולות לגרום לעם המטומטם שלנו לחשוב, ואסור שהעם יקיץ מהקומה. חס וחלילה שיתחילו לחשוב כאן כמה עולה לנו הזוג המלכותי, עוד עלולים להגיע למקבילית המוחות עם אולמרט. אוי־וויי.
 

שוב נמאס לי. בחדשות הייתה היסטריה של לפני שביתה. איזה כיף, הילד בגן פרטי. אז הציבור ייתקע בבית עם הילדים, מה קרה? כיפוש אומרת שבונדינג זה חשוב. רק שלא תצאנה לכבישים. מיליון אמהות בכביש, זה מתכון לתאונה, או דום לב לגבר, תבחרו אתם. למה נשים לא מנצלות את אפשרות הנסיעה במוניות? אני מבין שבאוטובוס מסריח נורא, וברכבת יש בעיה של סימום יתר של הצוות, טוב, לפחות בתחנת הרצליה. אבל במונית קל ונוח, ובעיקר פחות מסוכן בכביש.
 

לפני שנרדמתי קראתי בעיתון על איזה דייר מאגם הדרעק, מכלוף זוהר, שרוצה להחזיר אותנו לימי המקרא, שבהם העם היהודי שמר שבת. בשאר הימים גנבו, עשקו, זנו, רצחו, אבל בשבת די, עכשיו נחים. ולפי האג'נדה שלו, אסור שמרכזי קניות יהיו פתוחים בשבת. המשחטות שמוכרות לנו במרכזי קניות רק עופות נגועים באלף מגיפות - אבל בשחיטה כשרה - לא מעניינות אותו. זה שאני רוצה בית קפה בשקט בשבת עם העיתונים, זה מדיר שינה מהפרימיטיב הזה. נו טוב, זה מה בחר העם. 
 

אגב, מאז 17 במרץ אני מסרב לכל העמותות שמתקשרות אלי לנדבות בנימוק של צדקה. תלכו לחיים כץ, חולירות, גרוש לא תראו ממני, טינופות. בחרתם ביבי, נכון? לכו אליו, אני איתכם גמרתי. אני כמו בר רפאלי, איני גר כאן יותר, אני רק משלם מסים כחוק, 38% מהלירה הסורית הדפוקה הראשונה שאני מרוויח בחודש. כי אני לא בר, לא הולך להשקות, גם לא מזמינים אותי, לא מקבל מתנות, כי לא מציעים לי. החיים שלי שגרתיים, אני רק מחפש עם מי להתווכח. אז גם החברים שלי אלרגיים אלי, ומתגעגעים לימים בגהה על הדשא, שהייתי דפוק על 40 מ"ג ואליום ביום.

# # #

גיא העיר אותי בשמונה. כיפוש חיפשה אותו, כי היא מיהרה לעבודה. הוא נכנס איתי מתחת לשמיכה, מצץ את אגודלו, והשים עצמו ישן. אני מאוהב בו, איזה נוכל. גם אני עצמתי עיניים, ושמעתי את האישה קוראת "גיא, איפה אתה, אני נורא ממהרת". 
 

רציתי לצחוק, אבל אני לויאלי לשורד הקטן שלחש לי באוזן "אבא, לא רוצה גן". חיבקתי אותו חזק, ואמרתי לו שאין ברירה, שזה לא נכון שחיים פעם אחת, אלא חיים כל יום. ואחרי שיסיים תיכון, צבא ודוקטורט בננו־טכנולוגיה, הוא יהיה חופשי לומר בכל יום מה הוא לא רוצה. 

כיפוש, הוא איתי, בואי קחי אותו. 

"גיא, אמא כועסת, אני נורא ממהרת". 

הוא הביט בי בעיניו התכולות, במבע של "איך אתה עושה לי את זה". 
 

לך לגן, נסיך של אבא, אני אאסוף אותך בארבע, אמרתי אבל הרגשתי חרא על פעולת ההסגרה, ממש כמו עד מדינה. שמעתי אותו בדלת "רגע, אמא, חכי לי, עיתון של אבא". הוא חזר והשליך את העיתון על המיטה. הוא בטח יזכור את ההלשנה הזאת כל חייו ויספר את זה לאיזה אוכל ראשים כמו אילן רבינוביץ' או ההיא מיכל דליות, שמפחידה אותי נורא. איך שאני שומע אותה צועקת ברדיו אני מעביר ל־99FM. 
 

פתחתי את העיתון וראיתי שזכויות השידור בכדורגל נמכרו בחצי מיליארד שקל לארבע שנים. זה פרצופה של המדינה, ככל שהמוצר ירוד ובזוי יותר, הוא מתייקר פי שלושה, בגלל יוזמה של שחקן עסקי חדש. 
 

פתחתי טלוויזיה ועברתי לערוצי הרדיו. גבי גזית טחן דק איזה איש אחד, שהוא שר בשישה משרדים וגם ראש הממשלה, שמנהל את העייסק כמו מחראה ציבורית של פליטים בגבול טורקיה־סוריה. פרסומות ונחזור, הוא הבטיח. ושוב שמעתי את מיכל דליות צורחת בתשדיר פרומו: "מה זה???הילד צריך גבולות!!!!".
 

חזרתי למיטה, שמיכה על הראש, התעוררתי בשלוש. בסלולרי הודיעו לי על 93 שיחות שלא נענו, שבע מהן היו מכיפוש. כחכחתי בגרון וטלפנתי אליה. הא, אהבת חיי, מה קורה? 
 

"מה שקורה זה שאני מודאגת מגיא, שאין לו גבולות. עכשיו קמת? אתה לא מתבייש? הלך חצי יום". 
 

מה פתאום, נשמה, קמתי בתשע, פשוט גלשתי וכתבתי, והטלפון היה על שקט אז לא ראיתי שהתקשרת. הייתי שקוע. 

"אתה רואה שאתה שקרן פתולוגי? לקחתי את הילד לבדיקת דם, וחזרתי לקחת את משקפי השמש, אתה כבר נחרת. ובדקתי בוואטסאפ מתי נכנסת, זה קרה לפני עשר דקות. אבל אני מפרגנת, חיים שלי, אני יודעת ששינה בשבילך זה ריסטארט". 

כיפוש, את יודעת מה? אין לך גבולות.