קדחת גינויים נחתה עלינו. ראש הממשלה דרש השבוע באסרטיביות קשוחה לגנות את הטרור. לגנות בלי יוצא מן הכלל. כולם - מימין ומשמאל, מגנים.
הגינוי הוא מעתה חובה לאומית. עוד מעט יהפוך לחוק יסוד.
כאזרח מודאג אני נרתם למאמץ ומגנה בתוקף. מגנה ומכפיל את הגינוי. מגנה את הטרור. מגנה את שונאינו. מגנה את הרציחות בדיזנגוף. מגנה את 'שוברים שתיקה'. מגנה את הנשק המשתולל במגזר הערבי. מגנה את המסרבים לגנות. מגנה מתלבטי-גינוי. מגנה רפי-גינוי ומגנה את החורגים מנימוסי הגינוי המקובלים.
הבריות הללו מגונות בעיני. הם והוריהם וכל העץ המשפחתי שלהם - מגונים. מגונים בני מגונים. כולי תקווה שבגינוי הזה אבהיר לתומכי הטרור את עוצמתנו. מי יתן והגינוי ימגר ויכריע את אויבינו. חצופים. מצאו להם עם מי להתעסק, הם לא יודעים שאנחנו מקצוענים בתחום הגינוי?
לעזאזל, רק אמרתי אויבינו וכבר מתחשק לי לגנות. חכו רגע, תנו להוציא את זה: "צרור גינויים עליכם עוכרי ישראל !" זהו, שיחררתי. שיט, נראה לי שהתמכרתי. עכשיו אני מרגיש שקשה לשרוד שעה בלי גינוי או שניים. הוורידים שלי בוערים. הראש שלי מסתובב. זה הולך ומחמיר. למישהו יש גינוי להלוות לי? אני חייב להגיע לבאר שבע.
הגינוי מביא לזיכוך. נסו את זה בבית. זה עובד. עכשיו, לדוגמה, אחרי ששיחררתי גינויים למכביר, מכל הסוגים והמינים, שלווה ממלאת אותי. ביטחון מסתורי ננסך בי. הודות לתרופה המופלאה אין בי פחד ממחבל חמוש: צונאמי הגינויים האחרון מנע רצח נוסף. חותם על זה. זו נוסחה בדוקה. כמו 'תהילים נגד טילים', אין דבר שמפחיד מחבלים יותר מגינוי עסיסי. תוריד עליהם כמה כאלה ביום והם הופכים לטבעונים.
שימו לב שאני משתמש במינוח "רצח". 'רצח', ולא חלילה במילה המגונה 'הרג', כשם שעושים חלק מהרשעים. חארות. חסרי רגישות. הרי ידוע שכאשר אדם "נהרג" ולא "נרצח", מותו כואב הרבה פחות. כשאדם "נהרג", אין שיברון לב וצער. מה פתאום. זו בקושי צביטה. זה פחות מעקיצת יתוש. לכן כשחורטים "נהרג" ולא "נרצח" על מסך הטלוויזיה יש כאן עוולה ממדרגה ראשונה. חוטאים לעם ישראל, מבטלים את המוות הנורא ונותנים רוח גבית לטרור. ואת הטרור כמו שאתם יודעים, אני מגנה בכל תוקף.
זה לא נגמר כאן. יש אויבים נוספים, רבים וארורים יותר, וגם הם חייבים בגינוי. אני חושש מעט לומר את השם המפורש, אבל דעו לכם שהמכוניות, אותם כלים שנעים על ארבעה גלגלים בתמימות מטעה, הם יצורים רצחניים. אם לא נדע לטפל באיום הזה כולנו אבודים. גם הטוסטוסים חורשי זדון. אלה רק מחכים לרגע שבו יוכלו לבצע כאן טבח. ואני בכלל הס מלהזכיר את האופניים החשמליים. יימח שמם וזכרם. גמרו עמים שלמים. ומה עם מחלות לב? אסתמה? הסתיידות עורקים? זיהום בקטריאלי וקוטג' שפג תוקפו? אתם יודעים כמה אנשים צרכו גבינה מקולקלת, חטפו מיחושים ומתו? אומות שלמות נמחקו כך.
איפה כל אלה ואיפה הטרור? הם הרבה יותר קטלניים. יאללה, זזתי. חושש לחיי. נהיה מסוכן פה. ולכל מקרה צילומים: מארק ישראל סלם שלא יהיה, אני גם מגנה את זה.