הראיון שערכו יועז הנדל וספי עובדיה בגלי צה"ל עם ח"כ מיקי זוהר ביום חמישי האחרון היה אחד האייטמים הרעים ששמעתי מעודי. ח"כ זוהר מקדם את חוק השבת שלו והנדל ידידי, שאני מעריך אותו על הרבה דברים חוץ מהראיון הזה, ניסה להוציא אותו מטומטם. כדי להוכיח את זה הוא ערך לו מבחן בהלכות שבת. מהי פרשת השבוע, מה זה עירוב תחומין, למה אסור לרכוב על אופניים בשבת ולמה לפי חז"ל מוזכרת השבת בתורה פעמיים. הנדל, שחש אחר כך לא נוח, הודה בהגינותו שהוא נהג בפופוליזם זול, אבל זה היה הרבה יותר מזה. זה היה ראיון מתנשא.
אלמלא היכרותי עם הנדל, הייתי מעז לומר ששמעתי שיחה בין דוקטור, בוגר השייטת, יפה הבלורית והתואר, מול מי שנתפס אצלו כמרוקאי מקריית גת. הנדל, שמהתשובות שהשיב לשאלות של עצמו עלה שגם הוא לא לגמרי בקי בהלכות שבת, לא היה מעז לערוך את המבחן הזה לאף אחד שהוא לא מיקי זוהר. הוא לא היה בוחן את איילת שקד עד כמה היא בקיאה בחוק העונשין לפני שהיא בוחרת יועץ משפטי לממשלה, ולא היה בוחן את הרב יובל שרלו על תופעות הלוואי של אספירין כדי לבדוק אם הוא ראוי לשבת בוועדת סל התרופות.
ההתנשאות והזלזול בזוהר התחילו קודם, כשספי עובדיה הציג אותו כמי שמקדם את חוק השבת רק מטעמי פופוליזם. "הוא עשה את סיבוב חייו הפוליטיים", אמר, "...בוא נאמר את האמת, זה מה שעמד בבסיס העניין", או כמו שהוסיף בדף הפייסבוק שלו: "זו לא הקרבה למסורת או דאגה ל'צביון היהודי' של תל אביב, אלא ניסיון (מוצלח) לצאת מהאלמוניות של ח"כ צעיר שצועד את צעדיו הראשונים בפרלמנט".
מי שטוען, כמו עובדיה, שמיקי זוהר העלה את חוק השבת רק כדי "לצאת מהאלמוניות", מעיד בעיקר על עצמו ועל האופן שבו הוא ממלא את תפקידו העיתונאי. ח"כ זוהר עוסק באדיקות בפרצופה של הפרהסיה השבתית מהיום שבו דרך לראשונה בכנסת. בנאום הבכורה שלו, לפני שמונה חודשים, דיבר על כך ש"הזכות לשמור את השבת צריכה להינתן לכל אדם". הצעת החוק הראשונה שלו ביקשה לאפשר למועדוני ספורט שומרי מצוות שלא להתחרות בשבת.
מול שני המגישים, בלט ח"כ זוהר בצניעותו. הוא היה יכול לברוח מהחידון שעשו לו, אבל בחר שלא. הוא לא התבייש לומר שאינו יודע, וכאן גם הגחיך את מראייניו. כי לו זוהר היה מציג את עצמו כשומר מצוות אדוק, אזי הייתה אולי רלוונטית השאלה אם הוא יודע עירוב תחומין מהו. אבל זוהר לא הציג את עצמו כך. הוא לא איש דתי ואפילו הודה שהוא לא לגמרי שומר שבת. הוא בסך הכל רוצה לדאוג שהפרהסיה במדינת ישראל תיראה כמו של מדינה יהודית. ובשביל להחזיק בתפיסה הזאת לא חייבים לדעת קודם מה נימוקי חז"ל לאיסור רכיבה על אופניים בשבת.
אגב, החוק הזה של זוהר לא היה בא לעולם אם עיתונאים שנהנים ללהג על שלטון החוק היו עושים משהו כדי לשמור עליו, גם במקומות שבהם לא נוח להם. כי במשך שנים שמו עיריית תל אביב והעומד בראשה את החוק לבדיחה. רון חולדאי אפשר לבעלי עסקים לפתוח את חנויותיהם בשבת כשהוא קונס אותם ב־300 שקלים בלבד, בקריצת עין שבית המשפט כינה אותה ישראבלוף, אבל יש עיתונאים שיותר מעניין אותם להריץ דאחקות על ח"כ זוהר מאשר לדרוש מחולדאי לשמור על החוק.
אגב, כדאי לנצל את ההזדמנות החגיגית הזאת כדי להפסיק לשאת את שמו של הסטטוס קוו לשווא. הציבור החילוני נגס בעשורים האחרונים בסטטוס קוו הזה בכל הזדמנות. קחו את מדינת ישראל של היום, השוו אותה לזו של לפני 30 שנה, ותגידו ביושר מתי היו יותר חנויות פתוחות, יותר קניונים פתוחים ויותר בתי קולנוע ומתחמי בילוי פתוחים. מהפרהסיה השבתית של מדינת ישראל, שאת קוויה שירטטו אבות המדינה החילונים, לא נשאר כמעט דבר. אז למה כמעט הצלחנו להשתכנע שהמצב הפוך? בין השאר, בגלל ראיונות כמו זה שערכו יועז הנדל וספי עובדיה עם מיקי זוהר.