העם עם נתניהו: הבדידות של ראש הממשלה בצמרת מדאיגה

לנתניהו יש גם סדר יום ועמדות בנושאים שונים. נדמה שרוב הציבור הישראלי מעדיף את סדר היום שלו על פני סדר היום של יריביו; שאם לא כן, נתניהו לא היה נבחר פעם אחר פעם. ראשי האופוזיציה יכולים להמשיך ליילל או להתבדח על שלטון היחיד של נתניהו במפלגתו, ובאמצעותה בסדר היום השלטוני של ישראל - יללות ובדיחות הן נשקם של החלשים.
 

צריך להודות: יש משהו מבדח בבדידותו המזהרת של נתניהו בצמרת. אבל יותר מזה, יש בבדידותו בצמרת גם משהו מדאיג. מנהיגים נשחקים בתפקידיהם. מנהיגים נסחפים בשיכרון כוחם. מנהיגים מאבדים אנרגיה יצירתית. הם מתעייפים, הם מעייפים. בארצות הברית, באמצע המאה הקודמת, תוקנה החוקה כך שאף נשיא לא יוכל לכהן יותר משתי קדנציות. זה נעשה לאחר שפרנקלין רוזוולט נבחר בפעם הרביעית ואז מת, ואז הוחלף על ידי סגנו הארי טרומן. זה היה תיקון ראוי ומוצלח. 
 

מי שראה את הנשיא ברק אובמה בנאומו לאומה השבוע יכול היה לזהות את העייפות המצטברת ואת תחושת המיצוי. אובמה מוכרח ללכת הביתה בעוד שנה. אמריקה תתברך – יש לקוות – בנשיא חדש או בנשיאה חדשה. וכמה שבועות לאחר שתתברך בו, או בה, יבוא לביקור מכר ותיק: ראש ממשלת ישראל.
 

קשה לקבוע בישראל חוק שיכפה פרישה על ראש ממשלה. שיטת הבחירות המפלגתית-קואליציונית שלנו אינה מתאימה לזה, ועל כן נתניהו יוחלף רק כאשר יודח בבחירות, פנימיות או כלליות, או חלילה יתעייף. מי יבוא במקומו? אין זה סוד שישראל סובלת ממחסור במועמדים לתפקיד ראש הממשלה. כבר שנים רבות שהאופוזיציה לא מציבה מול נתניהו אישים שיכולים לנצח אותו. 
 

לפני 15 שנה הציבה האופוזיציה את עמרם מצנע מול אריאל שרון. לא כוחות. לפני חמש שנים היא הציבה את שלי יחימוביץ' מול נתניהו. לא כוחות. בבחירות האחרונות ניסה יצחק הרצוג את כוחו. קואליציה ריאלית בלי נתניהו לא הייתה לו, אפילו לא לרגע אחד במהלך הקמפיין. 
 

כנראה שלאופוזיציה יהיה קשה לנצח את נתניהו, אולי חסר לה המועמד הנכון. אבל סביר יותר שחסרה לה תפיסת העולם הנכונה. נתניהו מנצח, בין השאר, משום שהציבור מסכים איתו – מוזר ככל שזה יישמע לכמה מיריביו. לכן היעדרם של מועמדים חזקים מקרב האופוזיציה היכולים להחליף את נתניהו הוא לא הסיפור המעניין על מצבה של המנהיגות הישראלית; הסיפור המעניין נוגע להיעדרה של אופציה ריאלית מתוך הקואליציה. אם היא תמשיך להאמין במה שהיא מאמינה היום, ישראל לא תבחר בבוא היום להחליף את נתניהו באנטי־נתניהו, היא תבחר להחליף את נתניהו בניו־נתניהו. נתניהו מדגם חדש. 
 

מדינה שאין לה מנהיגות חלופית היא מדינה בבעיה. מדינה שאיננה מנפקת מנהיגים צעירים, מנוסים, רעבים לשלטון, מיומנים ואחראים היא מדינה בבעיה. גם מי שתומך בעמדותיו של נתניהו, גם מי שסבור שהוא ראש ממשלה סביר או אפילו מוצלח צריך לזהות את הבעיה הזאת. גם בוחרי הליכוד ותומכיו צריכים לזהות אותה. גם בוחרי הימין והמאמינים בדרכו צריכים לחפש דרכים לפתור אותה. נתניהו לא אשם בכך שלא נמצאו לו מתחרים ראויים ולא צריך לצפות ממנו שיימצא לעצמו יורש ראוי. זו משימה שגם מנהיגים דגולים ממנו נכשלים בה.