בית המשפט המחוזי מינה אתמול שלושה כונסים שיפעילו בשבועות הקרובים את רשת הקמעונאות מגה עד למציאת קונה. לפי הפרסומים, בעלי מגה ניהלו ממש עד לימים האחרונים מגעים למכירתה ליינות ביתן, אבל העסקה לא יצאה לדרך.
בפרסומים נוספים דובר על אפשרות מכירת הריבוע הכחול נדל”ן (החברה האחות של מגה) תמורת כ־1.5־1.7 מיליארד שקל. התמורה, כך קיוו, תשמש מקור להמשך הפעלתה של מגה, רגע לפני שהגיעה לשולחנו של הכונס.
משבר מגה מוכיח כי הסיכויים לקבלת תמיכה לאורך זמן של רשת שיווק מבעלי שליטה שכבר נמצאים בסבך של אינטרסים צולבים אחרים היא אפסית. כל מהלך של הזרמה כספית למגה נבחן לא רק על סמך השאלה האם יציל את הרשת, אלא האם הוא בא על חשבון בעלי עניין אחרים.
האינטרסנטים הנוספים (בעלי איגרות החוב או הבנקאים של הריבוע הכחול) התנגדו לכל הזרמה שבאה על חשבונם שהייתה בבחינת זריקת כסף טוב אחרי כסף רע.
בעלי האינטרסים בחברות הציבוריות מסתכלים אך ורק על האינטרס הצר שלהם. אם תרצו, “חברים יש רק באגד” או “כל ישראל ערבים זה לזה כל עוד לא מממשים את הערבות” הן ססמאות המתאימות בדיוק לסיטואציה זו.
האינטרסים המנוגדים בקבוצת מגה הריבוע הכחול גרמו לכך שהטיפול במשבר התנהל בעצלתיים והיה כרוך בסחבת. מתברר ש”הכיס העמוק” של הבעלים לא היה כך כל עמוק, גם אם רצו להאמין בכך.
אם כך, אפשרות הצלחתה של פירמידה עסקית לסייע לחברת נכדה או נינה הנמצאת בתחתית סולם המזון היא אפסית עד בלתי אפשרית. חוקי ניירות הערך וחוק החברות מקשים על עסקאות בעלי עניין, גם אם תכליתם זריקת גלגל הצלה לחברה העומדת על סף פיטורי אלפי עובדים.
קריסת מגה היא אבן דרך נוספת המסמלת את סוף עידן רשתות הענק וצמיחתן של רשתות נישה הקולעות לצורכי הלקוח הסופי. ענק הקמעונאות היחיד הפועל כיום לפי שיטת מגה הוא חברת שופרסל.
שופרסל, הנשלטת על ידי דיסקונט השקעות, היא חלק מפירמידת אידיבי. אם חלילה תיקלע הרשת לקשיים, לא ברור באיזו דרך תהיה מסוגלת דסק”ש, שאף היא נמצאת בהסדרי חוב כאלה ואחרים, להזרים כסף לחברה.
אלא ששופרסל, בניגוד למגה, זיהתה כבר לפני שנתיים את השינוי בטעמי הציבור שבעקבות המחאה החברתית. ניהול חכם של מנהלה איציק אברכהן בגיבוי יו”ר הדירקטוריון רפי ביסקר אפשר לה לקרוא את המפה ולהסיק מסקנות.
שופרסל השכילה לשנות את האסטרטגיה העסקית (לא רווחיות חזירית) ולהתאים עצמה לרוחות יוקר המחיה והמחאה החברתית באמצעות מהלכים כמו המותג הפרטי. אבל מדובר במקרה יוצא דופן שאינו מעיד על הכלל. לרמי לוי, הבעלים של רשת שיווק השקמה, אסור להתרחב מעבר להיקפו הנוכחי. גידול נוסף יהפוך אותו למסורבל ולאיבוד יתרונו היחסי כרשת קטנה וזריזה המגיבה למצבי שוק משתנים והקולעת לטעמו של הצרכן.
לוי לא יהיה מסוגל לשלוט ברשת המונה מאות רבות של סניפים באותן שיטות שנויות במחלוקת שהתאימו לחנות מכולת. רשתות הקמעונאות העתידיות יפעלו במודל ניהולי צר שבו למנכ”ל או לבעלים יש השפעה מיידית ושליטה שוטפת בנעשה בחברה.אותה הרשת תצליח, אם תשכיל לנצל את מצבי השוק המשתנים, לבדל את עצמה ולקלוע בדיוק לטעמו של הצרכן.