"אשרי האיש". כך נפתח הפרק הראשון של ספר תהלים, מזמור שבו משורטט דיוקנו של הצדיק. ממשיך בעל המזמור וממשיל מעולם הצומח: "והיה כעץ שתול על פלגי מים" (תהלים א, ג).
השתול הוא בעל שורשים עמוקים, להבדיל מעלה הנידף בכל רוח חולפת. השתול במסורת שלנו הוא ההפך ממה שמנסים אנשי אם תרצו לייחס לארגוני זכויות אדם בקמפיין המכוער שהם מנהלים. אנשי ארגונים אלה הם אכן שתולים, במובן המקראי והעמוק של המושג. הם שתולים במסורת הלאומית והדמוקרטית שלנו. בראש ובראשונה, הם מחייבים אותנו להכיר מציאות שנוח להתעלם ממנה.
לא לחינם מופנה עיקר המתקפה כלפי שוברים שתיקה. יוזמיו ופעיליו שתולים עמוק בהוויה הישראלית. הם חיילים שמילאו את חובתם האזרחית בשירות חובה, לרוב ביחידות מבצעיות, ומתייצבים גם לשירות מילואים. הם אינם מוכנים לעבור לסדר היום על התנהגות בלתי ראויה שהיו עדים לה ועל המחיר הכבד של המשך השליטה על אוכלוסייה אזרחית בשטחים. דווקא החיבור האמיץ שלהם למדינה והדאגה הכנה לעתידה מאיימים על אלה שאינם רוצים להתמודד עם הדברים לגופם. מכאן מסע הדה־לגיטימציה, המנסה לצייר תמונה שקרית של הפעלה מרחוק, שכן הארגון שואב את כוחו דווקא מהשורשיות שלו. הייתה לי הזכות להיות בין מייסדי בצלם ב־1989. נחרתה בזיכרוני הפגישה שבה נבחר שם לארגון. הארגון נועד לצלם בעבור הציבור בישראל את המציאות בשטחים, לנוכח ההכרה, השתולה במסורת עתיקת יומין, שכל בן אנוש נברא בצלם אלוהים.
מובן שארגונים אלה אינם חסינים מביקורת. אך המתקפה של אם תרצו איננה ביקורת. היא ניסיון להשתקה. סרטון ההפחדה שהפיקו מסתיים במסר: "חוק השתולים יכול להוציא אותם אל מחוץ לחוק".
הצעת חוק השקיפות של שרת המשפטים שאושרה לפני כחודש בוועדת השרים לחקיקה היא אומנם מתונה יותר, מתייחסת לעמותות שהן על הכוונת של אם תרצו, אך אינה עוסקת בהוצאה אל מחוץ לחוק אלא בסימון ותיוג. קשה להיזכר בהצעת חוק צינית ומיתממת יותר. היא מתיימרת לעסוק בשקיפות, אך גם יוזמיה יודעים שאין דבר שקוף יותר בעולם העמותות מאשר מימון בידי ארגונים מדינתיים זרים. כל תרומה כזו מדווחת לרשם העמותות על בסיס רבעוני, והדיווחים מתפרסמים באינטרנט. זאת בניגוד לעמותות רבות המזוהות עם הימין, שמקור כספיהן הוא ברובו עלום. אפילו דוח של NGO Monitor, גוף שאינו חשוד באהדה לעמותות כמו בצלם ושוברים שתיקה, חושף את התרמית שבטענה שיש צורך בתיקון החוק לשם הבטחת השקיפות. החוק הקיים, לדברי אותו ארגון, "מעניק מסגרת המאפשרת לציבור הישראלי לממש את זכותו לדעת, בתוך פרק זמן סביר, את היקף המעורבות הממשלתית הזרה בחברה האזרחית בישראל. כפי שיושם על ידי משרד המשפטים הישראלי, החוק מהווה מודל בינלאומי לשקיפות". יש בהצעת החוק הזו תיוג וביוש במסווה של שקיפות. רק מי שתלוש מכל ראייה היסטורית יכול להתעלם מהסכנה שבסימון ארגונים ואנשים המזוהים עם צד אחד של השיח הפוליטי. כמה ציניות נדרשת כדי למחות על סימון מוצרים באירופה, ובאותה נשימה לטעון שסימון נציגי הארגונים אינו אלא "שקיפות".
כשם שהמילה "שקיפות" בהקשר של הצעת חוק העמותות נועדה להלבנה, כך המילה "שתולים" בפי אם תרצו נועדה להשחרה. הבחירה הלשונית במושג "שתולים" כשם גנאי מעידה על תלישות מעולם המושגים של עם ישראל, כמו גם תלישות מהמסורת הדמוקרטית הדוגלת בחופש הדעה ובחופש ההתאגדות. מנגד, ראוי להזכיר את דברי חכמינו על בחירתו הלשונית של בעל המזמור בתהלים: "והיה כעץ שתול – נטוע אין כתיב כאן אלא שתול, ללמדך שאפילו כל הרוחות באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו".
רוחות רעות מנשבות בקרבנו. עלינו להבטיח שאת העצים השתולים שהצמיחה הדמוקרטיה הישראלית לא יצליחו רוחות אלו להזיז ממקומם.
הכותב הוא לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (חקיקה)