שקר החן: המניפולציה הנשית של רותי שטרית היא פופוליסטית

המשפט “אם הייתי פחות יפה, אף אחד לא היה מצייץ" הוא מניפולציה נשית לא מכובדת, שממש מזמינה חבטת נגד – אז הנה זה בא: ראשית, את באמת נראית מצוין (אני זוכרת אותך בתחילת דרכך, לפני 35 שנה. היום את נראית אפילו יותר טוב, וכל אישה שמבינה יודעת לזהות למה – ואגב, גם זה עולה כסף, והרבה), אבל היי, בואי לא נגזים – גם אם היית בטי המכוערת, עדיין שכר של 300 אלף שקל לחודש הוא מטורף בכל קנה מידה בענף שלך (ובעצם בכל ענף). גם אם עשית קסמים, עדיין מדובר בשכר חסר כל פרופורציה, ועוד בחברה שהולכת וקורסת. 
 

נכון, את לא היחידה שקיבלה מחברה ציבורית סכומים מטורפים ללא הצדקה; גם אביגדור קפלן ורביב ברוקמאייר קיבלו מיליונים, וגם על שכרם מתרעם הציבור – ראו זה פלא, בלי קשר ליופיים (ובואו נסכים שקפלן וברוקמאייר הם לא ליאונרדו דקפריו). 
 

ניר גלעד, שקיבל מהחברה לישראל 43 מיליון שקלים ב־2014 הוא אחד האנשים השנואים במשק, וחבילת התגמול של גיל שרון בדסק"ש (71 מיליון שקל בחמש שנים) טורפד בעקבות מחאה ציבורית – ולמה? פשוט, כי מדובר בחזירות לא מידתית, ולא צריך להיות כלכלן־על כדי להבין את זה. במקרה של מגה, גם מדובר בחברה קורסת, שאלפי עובדיה אינם יודעים מה יהיה על לחמם מחר.
 

השימוש בטיעון היופי הנשי בהקשר הזה אינו מכבד לא אותך, לא את הציבור וודאי לא את הנשים, יפות ולא יפות. הוא נשמע פמיניסטי כביכול, אבל בעצם הוא חותר תחת כל מה שנשים התאמצו להשיג משך שנים – התייחסות עניינית ומקצועית לעבודתן, ללא קשר למראן החיצוני (ראית את “סופרג’יסטיות"?). האם שמעת פעם את עפרה שטראוס, רקפת רוסק עמינח או מריסה מאייר, מנכ"לית יאהו, נשים נאות לכל הדעות, כמעט כמוך – מתגוננות בטיעון כזה כשבאו אליהן בטענות מקצועיות?
 

עצם השימוש בטיעון היופי מסיט את הדיון מהמקום הענייני למחוזות אחרים, באופן מניפולטיבי ופופוליסטי, בדיוק כמו הטיעון “אני מעדות המזרח, ולכן התלבשו עלי", ששמענו לא פעם מפי עבריינים שהורשעו (ע"ע בניזרי ושות’).
 

זה לא שייך לעדה, לגיל או ליופי, יקירתי – זה שייך למוסר אישי, לתאבת בצע ולשיבוש מצפנים בעקבות קרבה גדולה מדי לכסף גדול. והמבין יבין, ומי שלא מבין – בסופו של דבר המציאות, במוקדם או במאוחר, תעזור לו להבין.