הקפאת הבנייה ביו"ש פוגעת בזכויות אזרחי ישראל ולא משיגה דבר

בפועל הוקפאה הבנייה בירושלים וביו"ש כבר קרוב לשנתיים, אם לא יותר. במקום להודות במדיניותה ולהכריז עליה בריש גלי, כמצופה מממשלה דמוקרטית, דחתה הממשלה פעם אחר פעם את טענות תושבי יו"ש וירושלים כי היא איננה מאשרת את הבנייה.
 

בשנים האחרונות התקיימה בנייה במקומות שבהם כבר אושרו תוכניות ובמקומות שבהם הממשלה נאלצה לאשר את הבנייה או להכשיר סופית מאחזים שכבר נבנו, זאת כפועל יוצא מעתירות לבג"ץ שהגישו ארגוני שמאל כגון יש דין.  
 

על פי דיווח "הארץ", הממשלה פעלה כך מתוך רצון לשכנע את ממשל אובמה שלא לאפשר להחלטות אנטי־ישראליות לעבור במועצת הביטחון של האו"ם.

קשה לא לחוש סלידה כלפי הממשלה על כך. הרי הקפאת תהליכי אישור תוכניות בנייה מהווה הפרה בוטה של זכויות הקניין של אזרחי המדינה. כבר קרוב לשנתיים כל ישראלי יהודי שביקש על פי חוק לבנות בית חדש בשכונות ירושלמיות שנבנו מאז מלחמת ששת הימים, או ביישובים ביו"ש, נתקל בחומה בירוקרטית שלא ניתן לעבור.
 

הממשלה, אשר מודעת לכך שמדיניותה בפועל רומסת את זכויות אזרחיה, לא מסוגלת להצדיק את צעדיה. ועל כן נציגיה מתכחשים להם, זאת מתוך תקווה שממשל אובמה יהיה פחות עוין ויסכים להגן על המדינה באו"ם.
 

אולי אפשר היה להסכים לצעד הזה או לכל הפחות להבין אותו, אילו היה מביא לתוצאות המיוחלות. אם ממשל אובמה היה מתרשם מהצעד הדרמטי ותומך בישראל בכל הכוח באו"ם בפרט ובזירה הבינלאומית בכלל, אז אולי אפשר היה להגיד שהממשלה פעלה בחוכמה. שתמורת ויתור קיצוני היא קיבלה תפנית קיצונית לטובה ביחס הממשל כלפיה.
 

אבל לא כך המצב. לאורך כל השנים האחרונות, בגיבוי פוליטיקאים ממפלגות השמאל, הממשל רק הסלים את המדיניות האנטי־ישראלית שלו. פעם אחר פעם מאשימים בכירי הממשל - לרבות הנשיא ברק אובמה ומזכיר המדינה ג'ון קרי - את ישראל באשמת שווא של טרפוד התהליך המדיני עם הפלסטינים וביישום מדיניות גזענית כלפיהם. 
 

המסקנה ברורה: הממשל בוושינגטון אינו תוקף את הבנייה הישראלית ביו"ש ובירושלים רבתי משום שאובמה מתנגד לבנייה באופן ספציפי. הבנייה היא רק אמצעי להביע עוינות לישראל. בהיעדר בנייה, אין לממשל בעיה להמציא תירוצים אחרים לתקוף אותנו.

את אותו משחק של פראיירים, שנדון מראש לכישלון, הממשלה משחקת גם בכל הקשור להתנהלותה אל מול ארגונים ישראליים אנטי־ציוניים הממומנים על ידי ממשלות זרות ומסיבים נזק אמיתי לישראל בזירה המקומית והבינלאומית. 

 

על פי ארגון NGO Monitor, בין 2012 ל־2014, ממשלות זרות שילמו את הסכום הבלתי נתפס של 169 מיליון שקל ל־27 ארגונים הרשומים ברשם העמותות של ישראל. סכום זה מהווה 65% מסך המימון של אותם ארגונים. 20 מהארגונים הללו מקבלים את מרבית המימון שלהם מממשלות זרות, בין שדרך תרומות ישירות ובין שדרך גופים מתווכים. 
 

היות שארגונים אלה רשומים כעמותות, המימון האדיר שהם מקבלים מממשלות זרות אינו חייב במס. משמעות הדבר הוא שמשלמי המסים בישראל מסבסדים את פעילותן של ממשלות זרות, שנועדה לחתור תחת סמכותה של הממשלה. 
 

בשנים האחרונות מנסים חברי הכנסת להתמודד עם התופעה החמורה דרך החקיקה. מן הסתם זו הדרך הנכונה להתמודד עם פרצה בחוק העמותות. אולם בכל פעם שהצעת חוק כזו עלתה לדיון ענייני, היא נתקלה באותו קיר שעליו מתנוססת הכתובת: פגיעה בדמוקרטיה. 
 

מדובר בהטפות חסרות שחר, שנשמעות על ידי הממשלות הזרות וסוכניהן בארגונים שהן מממנות, ועל ידי אנשי שמאל ישראלים מהמערכת הפוליטית ומחוצה לה. הרי אין פגיעה חמורה יותר לדמוקרטיה מאשר חתרנות של ממשלות זרות תחת ממשלה שנבחרה כחוק. אבל במקום לקרוא לילד בשמו, מחליטה הממשלה בכל פעם מחדש לרכך את נוסח החקיקה המוצעת.
 

גם הצעת החוק של שרת המשפטים איילת שקד בנושא מותקפת בברוטליות, בבית ובזירה הבינלאומית. האיחוד האירופי שילם עשרות אלפי יורו לבצלם על מנת לנהל קמפיין נגד הצעת החוק; ממשלות אירופה, כמו גם ממשל אובמה והתקשורת האמריקאית משתלחים בהצעת החוק ובשקד השכם והערב; והשמאל בארץ תוקף בהיסטריה את הצעת החוק ואת שקד. לנוכח הסערה אפשר היה לחשוב שמדובר במהלך ישראלי שעומד לסגור את הבסטה של בצלם וחבר מרעיו; אבל האמת שונה לחלוטין.
 

באופן שערורייתי אין בהצעת החוק של שקד מגבלה על הפטור ממסים שארגונים אלו מקבלים. במצב הבלתי נסבל כיום, "שוברים שתיקה", שמקבל את מרבית המימון שלו מממשלות זרות זוכה למעמד זהה לעמותת יתומי מערכות ישראל וצה"ל. תחת הצעת החוק של שקד מצב זה ימשיך להתקיים באין מפריע ודרך הפטור ממס של ארגונים אלה, הציבור למעשה ימשיך לסבסד את פעילותם. 

 

הצעת החוק של שקד מתייחסת רק לארגונים שמקבלים יותר ממחצית מימונם מממשלות זרות. מגבלה זאת איננה הגיונית. בדיוק כפי שארגון יש דין, אשר מקבל 93% ממימון פעילותו מממשלות זרות, גם ארגון מחסום וואטש שממומן ב־47%, עוסק בפעילות המקדמת את המטרות האנטי־ישראליות של אותן ממשלות ולא יפעל באופן שאינו עולה בקנה אחד עם רצונן. 
 

כמו הקפאת הבנייה, גם סירוס מראש של יוזמות חקיקה בעניין הארגונים הללו נועד לפייס את אותן ממשלות זרות המקדמות באמצעותם מדיניות עוינת לישראל. וכפי שקורה בפועל בעניין הקפאת הבנייה, גם סירוס מראש של הצעות חוק בנושא סוכנים זרים המתחזים לעמותות תמימות אינו מרשים אף אחד. ישראל מותקפת בדיוק כפי שהייתה אילו היה מדובר בהצעת חוק שדווקא הייתה מקדמת את האינטרס הלאומי.
 

למרבה הצער מהקפאת הבנייה ומהצעת החוק המסורסת של שקד אנחנו רואים דפוס התנהגות של הממשלה. בניסיונותיה להתמודד עם המתקפות מכיוון המערב, היא פועלת באופן שפוגע בזכויותיה ובזכויות אזרחי המדינה בלי להביא לתמורה כלשהי בזירה הבינלאומית.
 

הגיע הזמן שהממשלה תפסיק עם משחקי השחמט החד־צדדיים הללו. לא משנה מה תעשה ישראל, מדינות אירופה וממשל אובמה ימשיכו לקדם מדיניות עוינת לנו ולכן עדיף שננקוט צעדים שיחזקו את מעמדנו. היות שישראל משלמת את אותו מחיר מדיני גם כשבונים וגם כשלא - בואו נבנה. היות שהממשל נותן את אותו משקל לקרוונים במאחזים ולשכונות ויישובים חדשים - בואו נבנה שכונות ויישובים חדשים. בעצם, בואו ניישם את החוק הישראלי בבקעת הירדן ובגוש עציון.
 

הבנו. ממשל אובמה עוין לישראל. האיחוד האירופי עוין לישראל. ישראל מותקפת משום שהם רוצים לתקוף אותה לא משום שעשינו משהו רע. בחרנו בממשלה כדי שחבריה יקדמו את האינטרסים שלנו וישמרו על זכויותינו ולא כדי שהם ישחקו שחמט עם עצמם.