ההסדר החדש שגובש לגבי התפילה ברחבת הכותל מעורר תגובות סותרות, ועדיין לא ברור אם יש בו ברכה, קללה או שהוא סתם הערת שוליים. מה שכן ברור הוא שאם בכותל ניתן לשנות סדרי עולם, אז בהחלט אפשר לחדש בתחומים רבים אחרים של הדת והמדינה. שהרי הסדרי התפילה בכותל המערבי הם רק קצה קרחון של מציאות רחבת היקף, שדורשת מחשבה רעננה מצד כולנו.
מצד אחד טיפול שורש בקלישות לימודי התנ"ך והיהדות בבתי הספר הממלכתיים, ומצד אחר הפקעת המונופול שניתן לממסד הרבני, הנשלט בידי החרדים, לקביעת תחומים רבים בחיינו. מחד, מערכה נגד הבורות החילונית בכל הנוגע ליהדות, ומאידך שימת קץ לכפייה דתית.
החלטת הממשלה לגבי הסדר הכותל זימנה קשת של התייחסויות. צהלות הפונקציונרים הרפורמים והקונסרבטיבים התמזגו בחמיצות המאופקת של העסקנים החרדים, שהגיבו כאילו נאלצו לבלוע גלולה מרה. אבל התגובות המעניינות היו דווקא מפמיניסטיות אורתודוקסיות ומרבני צהר, שביכו את מה שמסתמן כהפרדה ופירוד במקום הגמשה ואיחוד. במקום שהכותל יהיה מקום מאחד וסובלני, הוא מקים אנדרטה לפירוד.
ואכן, סכנה גדולה טמונה בדרך של יצירת יהדויות שונות, שיכולות להתרחב הרבה מעבר לשלוש הקטגוריות - אורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים. רק בתוך הדתיים הלאומיים עלולות לצוץ עשרות חצרות, סגנונות וגוונים שכל אחד יעשה שבת לעצמו. שלא לדבר על הסיכון הטמון בפתיחת דלת החוק לחתונות וגיורים בשלל צבעי הקשת. אם יהיו גיורים מזנים שונים, הם יגרמו לכך שרבים, כולל דתיים־לאומיים וסתם מסורתיים, ייאלצו להכין ספרי יוחסין ולא יקבלו הוכחות בדבר יהדות או נישואים של מי שלא מופיע בספרים הללו. זהו מתכון ליצירת כמה עמים יהודיים במקום אחדות העם.
עם זאת, הנוקשות וההכתבה של החרדים וגם של חלק מרבני הציונות הדתית הן מתכון להדרה ופיצוץ. חמור מזה, הן יוצרות ניכור והתרחקות של חלק מהותי מהעם, מהיהדות, מהתנ"ך ומכל מה שקשור אליהם, כולל הזיקה לארץ ישראל. במקום שהיהדות תהיה מאחדת ומכילה את העם היהודי, היא מהווה מקור מתמיד לעימות והרחקה.
לכן על משרד החינוך להעצים ולהרחיב את לימודי התנ"ך, כי בלי הכרת התנ"ך אין לנו שפה, זהות ועומק תרבותי. גם האוצר הרוחני שנערם במה שמכונה ארון הספרים היהודי חייב להיות מונגש לכל. בראש ובראשונה לזרם החינוך הממלכתי, שמתקשה לקבל אותו מחוץ לבתי הספר.
אבל מוסדות המדינה והממסד הרבני חייבים לספק גישה סובלנית בהרבה בנקודות המפגש של הציבור הרחב בדת וביטויה. הגיור המחייב במדינה חייב להיעשות בגמישות רבה ובמאור פנים, קודם כל כדי לשים קץ לתופעה שבה מאות אלפי בני עולים מברית המועצות לשעבר, אנשים שהם בשר מבשרנו, אינם מוגדרים כיהודים. התפילה - גברים ונשים יחדיו או בנפרד אבל בשוויוניות -חייבת לקבל מעמד מועדף. תפילת נשים ועלייה לתורה של בנות מצווה, לא כל שכן. לא מזמן עלתה בתי אבישג לתורה בטקס נפלא שערך רב רפורמי. הלימוד המקדים והמעמד עצמו קירבו אותה ואת סביבתה ליהדות יותר ממיליון ציוויים אורתודוקסיים מחמירים.
יש מקום לבחון מחדש הכל, כולל הסדרי התחבורה הציבורית בשבת, כולל שלילת המעמד המונופוליסטי של הרבנות בשוק המזון, הבשר והמסעדות. בכל אלו נדרש סדר לאומי חדש.