העולם כמרקחה, האזור מתפוצץ על יושביו – ואצלנו כולם מחפשים מתלוננת שסוף־סוף תסכים להגיש תביעה נגד איבגי (אני מקווה מאוד שלא עשה מה שמיוחס לו) ולקלל את ח”כי בל”ד שנכחו־להרגיז באשכבת סכינאים שהידים (בעיקר חנין המעצבנת, פולנייה־פלסטינית שכמוה, שאם החוק לא יפסוק נגדה, כדאי לסמוטריץ’ ושקד להעבירה גיור כהלכה).
בשאר הזמן נשרדים בחורף עם הישרדות קיצית, אחים לאח הגדול ומסטולים מעצמנו, המזרח התיכון משתגע. סכנות קיומיות, שאפילו המפחידן הפחדן שלנו לא התריע עליהן, מבצבצות מעבר לגבול כמו ראשים של אלפי טילים. והנ”ל, בשיבתו בווילה שלנו בג’ונגל, כרה”מ וכשרֵי החוּצובלי, התקשורת ועוד כמה, בטח מעיין בסקר שבו כמעט מחצית הפלסטינים מתנגדים לאינתיפאדה שלישית, ואומר לממלאי פנכותיו: “אמרתי לכם?! אפשר להמשיך בשומדבר המבורך שאנו עושים – אבל כשאתם מתפארים בזה לתקשורת, תנו קרדיט למי שמונע מכם את הצורך לחשוב”.
שום משבר קיים או מתרגש לבוא לא נמצאים בראש שלו. לא זיהום האוויר בחיפה ובערד או התמשכות אינתיפאדת הילדים והסכינים (שראוי שתיקרא על שמו); לא בעיות יוקר המחיה, הבריאות, העוני המעמיק, משכורות העתק – ובטח לא פעולות הזדון של שרים וחברי כנסת להגדלת הפער בעם.
הוא מניח לשריו (כחלון, איפה איבדת את הדרך, למרות ה”ווֵיְיז”? כצים, איפה איבדתם את הביצים?) לעקור עוד יסוד בדמוקרטיה וברגולציה ששומרת על תקינות מנגנוניה, את הוועדה לאיתור ממלאי תפקידים ציבוריים וסילוק מנהל רשות החברות הממשלתיות, כי מי צריך רגולטורים שיפריעו למשילות של הרגולטור הראשי והבלעדי, ירום הודו?
עכשיו הוא בטח בוחן בארבע עיניים כמה יפריע לו הנרשם החדש לליכוד, ראש עיריית ירושלים החלקלק, ומאיים על אובמה, שנחכה לנשיא הבא שייתן לנו את מה שמגיע לנו בנשק מתקדם.
כי הנה (“אמרתי לכם?!”), מוכיח האובמה בסוריה כל מה שהרפובליקנים טופלים עליו. פוטין, ענק רופס כלכלית אך אכזר, חשדן ועוין (ומקור השראתו, כנראה, של נתניהו), משנה בכוח את מפת סוריה ואת המותר והאסור במהלכים גלובליים – והופך את הלוגיקה המדינאית בעולם. הוא ממשיך לטבוח במורדים הלא נכונים, כנראה, ובעם הסורי האומלל; כביכול, כדי לייצב את מעמדו
וחשיבותו של הנשיא רוצח עמו אסד – ובעצם, כדי לחזור ולבעוט במגפיים רוסיים באזור (בניגוד לתפיסה האמריקאית של נוֹ בּוּטְס אוֹן גְרָאוּנְד. ואובמה מסתפק בהפצצות אוויר זהירות על דאע”ש ומפקיר את כל החזית המערבית, המוסרית, ההומנית והצבאית). ארדואן מורתע מלהתערב, וכך סעודיה ומדינות המפרץ. איראן תחגוג את מפלת הסונים והמערב, עם אסד ונסראללה המקפץ בחדווה אלף אמות מתחת לאדמה.
ונתניהו? אומנם הוא הבטיח לנו שצה”ל ירתיע ואנו לא ניתן – אבל האם הוא מתערב בכלל במתחולל ליד גבולנו? האם הוא מעז להתריע לפוטין נערצו, שצעדיו עלולים לסכן את ביטחוננו ושלא נסכים לכך? האם הוא יודע שעיקר המתקפות הרוסיות אינן על דאע”ש ועל האסלאמיסטים הקיצונים, אלא על מורדים סורים לא קיצונים, כדי למחקם מרשימת הגורמים בסוריה בעתיד? האם הוא, אחרי כישלונותיו הביטחוניים בצוק איתן ובביביפאדת הילדים והסכינים, עושה משהו מול האופציה שההתעצמות הצבאית והמוראלית של אסד וחיזבאללה והסטת דאע”ש לזירות פעולה אחרות – פלסטין, ירדן, מצרים, עזה – יביאו אוטוטו את הגיהינום לגבולותינו?