מציאות חלופית: המצב של הדמוקרטיה שלנו יציב מזה שמתארים

בעיני האיש, המרכיב היהודי בזהותה של ישראל בא בתקופת בנימין נתניהו – שמפיץ שנאת זרים בכלל וערבים בפרט – על חשבון המרכיב הדמוקרטי. מדובר במהפכה לכיוון משטר לא דמוקרטי, לאומני וגזעני, שמנותק ממגילת העצמאות וצועד לעבר זהות דו־לאומית חדשה במדינת אפרטהייד.
 

אותו איש שמאל מתבונן על מדינה שבה שופטים חוששים מתגובות ההמון, שבה אמנים נרדפים ומיעוטים חוששים לגורלם. לכן הוא ירא שמא המדינה נמצאת בדרך להתאבדות הדמוקרטיה. הוא יודע שהקולוניאליזם פס מהעולם. לכן טוען שכשם שווייטנאם ואלג'יר סילקו מעליהן את הקולוניאליזם הצרפתי, כך תקום מדינה פלסטינית. 
 

איש השמאל מביט מסביב ורואה את חבריו מיואשים מהמציאות, מציאות שהיא חלום בלהות לכל אדם ליברלי, דמוקרטי ושוחר שלום. אבל הוא נשאר אופטימי, כי לתפיסתו סופם של הכוחות הליברליים במדינה לנצח את הכוחות הלאומניים והאנטי־דמוקרטיים. אבל הוא יודע שעד שיגיע הניצחון, נהיה צפויים להמשך שלטון המשלב אלמנטים של דיקטטורה ותיאוקרטיה. כל אלו יהפכו את החיים כאן לבלתי נסבלים.
 

אל מול תמונת הבלהות ניצבת מציאות רגועה ומאוזנת יותר, שאינה מבוססת על תחושות והערכות אלא על מחקרים וסקרים.
 

למשל דוח מדד הדמוקרטיה בישראל לשנת 2015, שפורסם בנובמבר על ידי המכון לדמוקרטיה, שאיש לא יחלוק על כך שהוא ליברלי ודמוקרטי. החל מעמוד 136 של הדוח עורכים מחבריו השוואה בין ישראל לבין מדינות בעולם בנושא הדמוקרטיה, כשהקריטריונים הם חופש, חופש עיתונות, תפקוד הממשל, זכויות אזרחיות, השתתפות פוליטית, שביעות רצון מהחיים במדינה ושחיתות. 
 

המסקנה העולה מההשוואה היא כי בין המדינות הדמוקרטיות ישראל נמצאת במקום טוב באמצע. במה שנוגע לשביעות רצון מהחיים במדינה, ישראל תופסת את המקום השלישי ואת המקום השני בקריטריון של השתתפות פוליטית. בחופש העיתונות ישראל מגיעה למקום בינוני עד גבוה ובתפקוד הממשל היא במקום בינוני. בשחיתות מקומה של ישראל כלל לא מזהיר, ובצדק. 
 

גם דוח ה־OECD, שהוגש בימים אלו, מציין כי 80% מאזרחי ישראל מדווחים על שביעות רצון מחייהם לעומת כ־69% בשאר מדינות הארגון. אותו דוח מצייר תמונה כלכלית וחברתית מאוזנת, מדיניות כלכלית וכספית שקולה ובו בזמן שיעור עוני גבוה ומחירי דירות מעיקים.
 

תמונת המציאות של איש השמאל משתנה כשבוחנים את העלייה לישראל, שנמצאת בעלייה. כמחצית מ־31 אלף העולים ב־2015, רובם המכריע משפחות וצעירים, הגיעו ממדינות מערב ליברליות. כלומר, הם לא קונים את התחזית השחורה שלפיה עדי קמעה ישרור בישראל משטר דיקטטורי תיאוקרטי. גם אני לא. איני יכול לקבל הפרזות פרועות, הכללות חסרות בסיס וראייה חד־צדדית של המציאות, המסייעות לכל אלה הפועלים לקרב את סופה של המדינה היהודית.