אי אפשר שלא להרהר בקווי הדמיון. אי אפשר שלא לחפש מקבילה מקומית. שהרי בסוף, יש מועמדים, ויש בלוריות, וקרחות, ופה ושם כרס, וחליפות, ושרוולים מופשלים, ובדיחות מתוכננות, וכריזמה מיומנת, ובוחרים הנוהרים לקלפיות, ועונת בחירות קצרה, סוערת. ומי שלא צועק, נעלם. ומי שלא מבטיח, מפסיד.
ביום שני בערב שוב ראיתי את ברני סנדרס מבטיח אוניברסיטה חינם לכל. מאיפה הכסף? מהעשירים כמובן. מהמושחתים. ממי שהשיטה משרתת אותם. אבל ברני יביא מהפכה – הוא והסטודנטים החמודים השותים בצמא את נאומו המתורגל. ביום שני בבוקר ראיתי את טד קרוז מבטיח להעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים. אם דינן של הבטחות כאלה היה להתקיים, כבר היו לאמריקה שתיים־שלוש שגרירויות בירושלים. להבטיח – עולה מעט. לקיים – לא חובה. אם לא תהיה שגרירות, אמריקה תיתן משהו אחר בתמורה. או שלא תיתן. עם כל הכבוד, ישראל לא ממש יכולה לבוא בתביעות. בטח שלא לנשיא אוהד מראש כמו טד קרוז. בטח לא בעניין קטן כמו שגרירות במקום כזה או אחר.
השיטה אחרת, מזג האוויר אחר, אבל פוליטיקאים הם פוליטיקאים. אצלנו יש מי שיודע איך לפתור את בעיית המנהרות, או את כל בעיית עזה, בכמה ימים – אצלם יש מי שיודע לפתור את בעיית דאע"ש בכמה דקות. אצלנו יש מי שיודע להוריד את מחירי הדיור, בשנה או בשנתיים, אצלם יש מי שיודע איך ״לבטל ולהחליף״ את חוק ביטוח הבריאות של אובמה – פרטים בהמשך – או מישהו אחר שיודע כיצד להעביר חוק טוב יותר, מקיף יותר מזה שאובמה בקושי הצליח – פרטים בהמשך.
התקשורת היא אויבתו של הימין, שם כמו גם כאן. מה פתאום, התקשורת הממוסדת, על שלל האינטרסים המאפיינים אותה, היא אויבתה של מהפכת השמאל, כאן כמו גם שם. אם רק תירדמו לרגע, יבואו אנשי הדת הפונדמנטליסטים וייקחו מכם את חירותכם – באמריקה ובישראל. לא נכון, אם לא שמתם לב, דווקא הדת היא שנמצאת תחת מתקפה, וכוחות אפלים של ליברליות חילונית מפרקים לכם את המדינה מערכים – בישראל ובאמריקה. האויב מבין רק שפה אחת. מה פתאום, האויב רק רוצה שלום. צריך להתחיל לחפש דרכים פחות כוחניות. מה פתאום, צריך להיות חזקים יותר. מוכרחים להשתמש במשאבים כדי לסייע למעמד הביניים. לא נכון, מוכרחים להשקיע משאבים בתקציב הביטחון.
הנה המועמד שרוצה לדבר רק על כלכלה – כאילו אין בעיות של ביטחון בעולם. הנה המועמד שרוצה לדבר רק על מדיניות חוץ – כאילו אין עוד מה לפתור באמריקה פנימה. הנה המועמד שמבטיח ש״הוא לא פוליטיקאי״ – כאילו היינו נותנים למישהו ש״הוא לא רופא״ לטפל בבריאותנו, או למישהו ש״הוא לא מכונאי רכב״ לזחול לנו מתחת למכונית. הנה המועמד שכל חייו נושם ועושה פוליטיקה – כאילו אין עולם מחוץ למסדרונות הכוח ששווה לזכור אותו כשבאים לשרת את הציבור. הנה המועמד שיש לו פה גדול – כאילו היכולת להעליב את יריביך הכרחית בדרך לשלטון תקין. הנה המועמד שיש לו קופה גדולה – כאילו מי שיש לו יותר כסף יודע להתוות מדיניות נכונה יותר לתועלת הכלל.
מסע הבחירות האמריקאי, בעיקר בשלביו המוקדמים, בעיקר במדינות הקטנות שהצביעו בשבועיים האחרונים, מזמן מפגשים רבים, גדולים וקטנים. מסע הבחירות האמריקאי, בעיקר בשלביו המוקדמים, בעיקר במדינות הקטנות שהצביעו בשבועיים האחרונים, נותן הזדמנות להביט מקרוב במי שאמורים להוביל את אמריקה בשנים הבאות.
יש משהו מפחיד ומוזר, במבט מקרוב על האנשים והנשים הללו. מאלה יצמחו המנהיג או המנהיגה של העולם החופשי? יש גם משהו מעודד במבט מקרוב על האנשים והנשים הללו. הם לא בהכרח, ולא תמיד, טובים בהרבה ממה שיש לנו בבית.