ההאויב האמיתי של המגזר הערבי בישראל הוא מפלגת בל"ד. הח"כים שלה, ובראשם חנין זועבי, גורמים נזק רב לערביי ישראל שלא נופל בחומרתו מהנזק של תנועות הימין הקיצוני. פעמים אחדות כתבתי בטור זה ששגה בית המשפט העליון כשלא סמך ידו על החלטת ועדת הבחירות המרכזית לפסילת תנועת בל"ד וחברי הכנסת שלה מלכהן בכנסת, אך כדברי הקלישאה "מוטב מאוחר מאשר אף פעם".
במהלך השערורייתי האחרון, כשביקרו את בני משפחות המחבלים וכינו אותם שהידים, חצו שלושת הח"כים זועבי, ג'מאל זאחלקה ובאסל גטאס כל גבול ציבורי ומשפטי. כעת גם לבית המשפט העליון, כך אני מקווה, לא יהיה בסיס שלא לאשר את פסילת הסיעה הזאת ואת מועמדיה מלהתמודד בבחירות לכנסת הבאה.
חברי המפלגה מוציאים שם רע לכלל ערביי ישראל ומעוררים גלי שנאה נגד מגזר שלם, משום שלציבור הרחב אין כלים לעשות הבחנות בין הקבוצות האידיאולוגית הרבות שבתוך המגזר. לכן כל ח"כ ערבי נתפס בציבוריות הישראלית בדרך כלל כמי שמייצג את הציבור הערבי כולו.
הרוב המובהק של ערביי ישראל הם אזרחים טובים ונורמטיביים ורק מיעוט קטן מקרבם הוא עוכר השמחות העיקרי והמסכסך המתמיד בינם לבין המגזר היהודי. בקצה הפירמידה הזו נמצאת מפלגת בל"ד שהרוויחה ביושר את השנאה והבוז של הציבור הישראלי, וגם של רוב גדול מהציבור הערבי. לא פלא שדווקא בערוגות המפלגה האידיאולוגית הזו צמח העבריין חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, שנחשד בארץ בריגול ובבגידה ובחר לברוח לארצות המפרץ.
עכשיו, כשהשלושה לכודים במלכודת והצליחו ליצור הסכמה רחבה מימין ומשמאל וגם מצד המגזר הערבי נגדם, הם החלו לתרץ תירוצים כאילו פעלו בשליחות ממשלת ישראל לשם הסדרת נושא גופותיהם של המחבלים. נראה כאילו הם חושבים שמגיע להם ציון לשבח מהאומה כולה על שליחותם החשובה וההרואית. אולם גם כשמישהו מנדב עצמו לשליחות שאיש לא ביקש אותה ממנו, הוא לא עומד דום לזכרו של מחבל ובוודאי לא קורא לו שהיד, כינוי שמרמז על מות קדושים.
באופן כללי, שליחות מסוג זה, אם היא נדרשת, ניתן לעשותה במייל, בהודעות טקסט או בשיחות טלפון ואין צורך בפגישות טקסיות. לא בכדי ח"כים אחרים מהמגזר הערבי שהוזמנו למפגש הזה סירבו להגיע אליו.
נראה שהמהלך הזה הוא הקש שישבור את גבו של הגמל. אין ספק שנוצרו התנאים הציבוריים והמשפטיים לכך, וכולי תקווה שהשעה לא תבוזבז ושלא ייסגר חלון ההזדמנויות לטפל אחת ולתמיד בסוגיית ח"כים מסיתים וסוררים, ושבבחירות הבאות הם ומפלגתם ייפסלו, ממש כפי שנפסלו הרב כהנא ומפלגתו בעבר.
הסנקציה המתבקשת לנוכח מעשיהם של חברי בל"ד היא כמובן הרחקתם מכהונה בכנסת, אלא שהאבות המייסדים שחוקקו את חוק יסוד: הכנסת לא העלו על דעתם שיגיע יום שבו יהיה צורך להרחיק ח"כ מכהונתו, מעשה שעומד לכאורה בניגוד למהות הדמוקרטיה.
אז, במועד החקיקה, טרם השתמשו בביטוי "דמוקרטיה מתגוננת", שעל פיה כדי לשמור על הדמוקרטיה במובן הטהור והמובהק שלה עולה לעתים הצורך לבצע מהלכים שנראים לא דמוקרטיים לכאורה.
במקרה זה ראוי לאמץ את עקרונות החוקה האמריקאית, המאפשרים לחברי הקונגרס, בית הנבחרים והסנאט להרחיק חבר נבחר מתוכם על רקע של התנהגות שאינה ראויה לנבחר, ולאו דווקא מטעם פלילי. אין ספק שאילו סנאטור אמריקאי היה עומד דקת דומייה לזכרו של אוסמה בן־לאדן ומכנה אותו שהיד, הוא היה מורחק מהסנאט.
כיום החוק מאפשר הרחקת ח"כ רק על רקע של הרשעה פלילית, וגם זאת לא תמיד. יש לפיכך לתמוך ביוזמה הפרלמנטרית החדשה שמוביל ראש הממשלה לשנות את חוק יסוד: הכנסת, ולאפשר לרוב של 90 ח"כים להשעות חבר כנסת מכהונתו לתקופת זמן מוגבלת או לכל הקדנציה. השעיה שתהיה כפופה לביקורת בג"ץ, כמובן.
נטורי קרתא של הדמוקרטיה אינם צריכים לחשוש שאם יושעה ח"כ מהרשימה הערבית ייכנס תחתיו ח"כ אחר מהרשימה הערבית. התיקון לחוק לא ישנה את בחירת הבוחר, אלא רק את זהות חבר הכנסת. זה תיקון מתבקש שהגיעה שעתו, והוא עשוי לתת פתרונות לכלל חברי הכנסת הסוררים - יהודים וערבים - שמקומם אינו במשכן ואין כיום כלים להתמודד איתם.
הרעיון הנואל של החרדים, לצמצם את כלליות התיקון לחוק שמציע ראש הממשלה, כך שהוא יופעל רק נגד ח"כים ערבים, הוא מעוות וספק רב אם יעמוד במבחן בג"ץ. החשש של החרדים שהתיקון לחוק יופעל נגדם, משום שבכנסת יש רבים שסבורים שהם אינם נחמדים דיים, הוא חשש שווא ומוטב שיסתלקו מכוונתם.
הואיל והתיקון לחוק, ככל שיתקבל, יחול רק מעת חקיקתו, הוא כמובן לא ייתן פתרון לבעיה הנוכחית: כיצד לנהוג בח"כים של בל"ד. לכן לדעתי יש להפעיל נגדם לעת הזו את הסנקציה שעומדת לרשות הכנסת: הרחקתם באמצעות ועדת האתיקה מפעילות במשכן לחצי שנה - שזה משך הזמן המקסימלי המותר בחוק - להוציא הצבעות במליאה, אך לרבות שלילת שכרם. מצער שוועדת האתיקה הקלה עמם והסתפקה בהרחקתם לתקופה קצרה יותר.
יתרה מכך, אני מקווה שבבחירות הבאות - ככל שמפלגת בל"ד לא תשנה את מצעה ולא תחליף את הח"כים הסוררים שלה - בית המשפט העליון לא יפסול את החלטת ועדת הבחירות המרכזית למנוע מהרשימה ומהח"כים הנוכחיים להתמודד לכנסת בהתבסס על חוק יסוד: הכנסת.
חוק זה הקובע במפורש (סעיף 7 א'): "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד לבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות; תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל". בל"ד וחבריה הנוכחיים עונים על כל המבחנים הנדרשים לפסילתם, ובעניין זה אין צורך בשינוי חקיקה אלא בהפנמת הצורך על ידי שופטי בג"ץ.
הגיע הזמן שבית המשפט העליון לא רק ידבר על דמוקרטיה מתגוננת אלא גם יבצע את חובתו, ויעשה את הנדרש ממנו בנסיבות הזמן. בל"ד וחבריה הנוכחיים אינם ראויים לכהן בכנסת.
ועצה ראשונה ליועץ המשפטי לממשלה: אינני חושב שיהיה נבון להפעיל את הזרוע הפלילית במקרה זה, לא משום שאין בכך צדק אלא משום שהיא תעורר ביקורת קשה בעולם, שבסופו של דבר תתהפך על מדינת ישראל, ובמקום לעסוק בעיקר תוסח הדעת אל הטפל.