היו אלה שעות בין ערביים של יום חמישי, כשקרני השמש שיחקו עם עלי עץ התאנה שבגינתי הדלה. הבטתי על פיסת הדשא העלובה שאני מתחזק, עליה מונחים עלים, בונגלוס ושלכת פרחי הבוגנוויליה, או בקיצור, סבלתי משעמום יתר, וחשבתי - דשא סינתטי. כל מה שאני צריך בחיים זה רק דשא סינתטי.
ממילא החיים עצמם כבר לא אמיתיים כמו פעם, אלא פלסטיים ומיובאים מסין, אז מה הטעם שדווקא הדשא יהיה אמיתי? למרות כל הגשמים הוא מסרב להפוך למשטח ירוק בריא ומלא, וממילא אין לי משאבים לתחזק אותו, ואולי, מה שיפתור לי את הבעיות כרגע, או לפחות יסיח את דעתי מבעיות אמיתיות, הוא אותו משטח דשא מלאכותי העשוי פלסטיק, פולימר או סיליקון, תלוי את מי שואלים. בדמיוני חצרי הופכת למגרשי הגולף של קיסריה, שעליה יהיה אפשר לעשות הכל. אולי לא הכל, כי על האש עלול להרוס אותה, לרכוב באופניים עלול למעוך אותה, אבל סתם לשבת בצורה אצילית וסינתטית - ודאי יהיה אפשר. לעומת זאת, לשבת אפשר גם על ספסל.
מרגע שהמוח נתן את ההוראה לדמיין דשא סינתטי, שום איבר אחר בגוף, כולל אשתי, לא יכלו לעצור את המסלול המהיר אל הדשא הירוק־עד. אך כשהיא שמעה את המחיר, היא אמרה שזה לא הזמן המתאים, לא המקום המתאים, ושאני לא הבעל המתאים. את יריית הפתיחה נתן, כרגיל, במקרים האלה, הדשא הסינתטי של השכנים, שתמיד נראה ירוק יותר, וסינתטי פחות. מיד לקחתי את מספר הטלפון של בעל מקצוע ושמו "יריב דשא סינתטי", אדם צעיר למדי, עם זקן ארוך מדי, כאילו הוא היה חוזה הדשא הסינתטי.
הוא הגיע להסתכל על הגינה, ולחשב מטרים כפול משטחים. שני פועליו הישראלים עמדו ובהו בו. היה נדמה שבזמן החישוב זקנו התארך, הפועלים איבדו עניין בחיים ואני פרשתי לפנסיה. החישוב כלל: מאין הדשא מתחיל, איה הוא מסתיים, וכיצד הוא מצליח להתעגל לפי קו הגינה המפותל שבו מספר חלקות עם שיחים ועצים עלובים, שנזכרתי ששכחתי לטפל בהם כבר שנה. אבל, כשיקום פה הדשא הסינתטי, גם הם, כמוני, יקבלו חיים סינתטיים מלאי משמעות.
ביקשתי ממנו לעשות הנחה לסטודנטים, כי יום לפני זה דמיינתי את עצמי לומד לתואר השני, השני שלי. אולם גם דשא וגם תואר לא אוכל לממן, ולכן ויתרתי על הרוח לטובת החומר. בגלל עומס העבודה על יריב, הוא קבע שאינו יודע אם ומתי יוכל להתפנות לפרויקט שכזה. שוב הוא שקע במלאכת החישוב הבלתי נגמרת, כשהוא מסרב לעשות הנחה, כי יש לו המון עבודה. "כולם עכשיו עושים דשא סינתטי...", אמר בהכללה החשודה כגורפת מדי, "רק עכשיו עשיתי אצל משפחה מהרצליה פיתוח, אנשים מולטי־מולטי, זה ההוא שהמציא את השבב הזה שנמכר לחו"ל..", הוא חייך אלי, ואני הבנתי שאם לא אסכים עכשיו לפרויקט, הוא יעשה את מעשה אסתי גינזבורג ויברח לי עם גבר עשיר מהרצליה.
הסכמתי ל"אין הנחה", ולפתע הוא אמר שכבר היום הוא יכול להתחיל. לא הבנתי איך הוא מתפנה מכל העיסוקים שהיו לו עד לפני דקה, והנה עכשיו יומנו כאילו התרוקן, והוא מיד מוריד כרי דשא ירקרקים ובוהקים אצלי בגינה. אני רק צריך לבחור אם להשקיע בסיבים צפופים וארוכים, כדי שהדשא ייראה אמיתי, או להתקמצן ולקחת סיבים קצרים. המטרה בדשא הסינתטי היא שלרגע יחשבו שהוא אמיתי. כמו שגלעד ארדן קורא דף מסרים, כמו הפנים של רנה זלווגר, אבל לא כמו הדיסק החדש של קרן פלס ורמי קלינשטיין, שישר שומעים שהוא סינתטי ואפילו חושבים שזה חומר הגלם עצמו, פולימר צרוף.
בחרתי את ה"בזול" והתמלאתי אושר מוחשי לקראת הדשא שאמור להיות אחד הרכיבים הכי חיים ואמיתיים בחיים שלי. והנה, במקום שבו היה כלום אותנטי עם עלים, לכלוך ושלכת, יעמוד לו כר דשא מהונדס ומלאכותי שעליו אני אשב בנחת רק עם פחות כסף, פחות השכלה, אבל לרגע יטעו לחשוב שזה אמיתי.
בכל שבוע מפרסם נתניהו את רשימת השיק והשוק - את מי מומלץ לשנוא ואת מי לאהוב:
שוק
שרת החוץ השוודית
מזכ"ל האו"ם
ארגוני השמאל
מפלגת בל"ד
בעלי המשתלות
שיק
שרה
שרה
שרה
שרה
ממממ... שרה!