השבוע בוצעו עשרה ניסיונות פיגוע במהלך יממה אחת. לפני חודש סיימה חטיבת הקומנדו החדשה של צה"ל את האימון החטיבתי הראשון. באותו שבוע, בעוד לוחמיה מתרגלים פזצ"טות אקרובטיות ושימוש באמל"ח בדיוני לקראת מבצעים מסעירים בעורף האויב, עצרה הדר כהן ז"ל בכיכר העיר ובגופה שלושה מחבלים. אין צורך לדקדק בפרטי הכשרתה של הדר (חודשיים טירונות), ברמה של כמה כדורים ירית וכמה פגעת, כדי להסיק שהיכולת הקרבית שלה לא הייתה עוברת את “הסף המבצעי".
ברור שמקומם של חיילי חטיבת הקומנדו בימים האלה הוא בעיקר ברחובות ובכיכר העיר. כמו כן, ברור שהלקח היחיד של ממשלה חסרת אונים הוא יותר. יותר שוטרים וחיילים בצומתי החיכוך, מה שיוביל באורח טבעי ליותר מתח ויותר פיגועים, ושוב עולה השאלה הנצחית למה הם דוקרים, יורים, דורסים ונהרגים.
בינתיים אנחנו מוצפים בכתבות תחקיר, תזות אקדמיות, מחקרים צה"ליים או שב"כיים, והקטע המרגיז מכל הוא הפרצוף השואל. כאילו, מהי בכלל התעלומה הזאת שכולם מדסקסים אותה, מה יש כאן לפענח או לפצח? מצד אחד ילדים שנולדו לתוך ייאוש, ומצד אחר יש להם עיניים ואוזניים. הם רואים ושומעים ממש לידם, רק הושט ידך וגע במציאות אחרת. בעין אחת הם חווים ייאוש מוחלט וסביבה קורסת לתוך עצמה. בעין אחרת הם רואים איך בני גילם, כאן ובעולם, גדלים באורח שבו כל מה שהם רואים ברחוב או בטלוויזיה נמנע מהם. כתבי ערוץ 10 אור הלר וחזי סימן טוב יצאו ללוע הארי או ללב המאפליה, ובדקו סיפור על נערה בת 16 שיצאה בוקר אחד עם סכין כדי להרוג יהודי, ונהרגה בעצמה. שגרה. מסתבר שהנערה גרה באוהל שאין דל ממנו, וממנה עד לאופק השתרעו גלי אשפה. החלום שלי, אמר להם אחד הילדים, הוא לקום בבוקר וללכת לים. אחר אמר שהחלום שלו זה להיות שהיד. הסיכום הבלתי נמנע של המצב הוא שכולם רוצים ללכת לים וכולם רוצים להרוג יהודים, ואין מבחינתם סתירה בין השניים. על הסתירה ממונים המבוגרים.
פרופ’ זהבה סולומון מסבירה כי “הנוער מוקף הסתה וסערות הורמונליות". סערות הורמונליות כהסבר לקמיקזה היומית זה קצת אקדמי מדי. מה שיותר רלוונטי הוא היחסים בין הפיגועים לשליטה שלנו בעם אחר. מדובר בכלים שלובים. ביום שלישי בבוקר בשבוע שעבר הרסו כוחות המינהל האזרחי 23 בתי מגורים ושלושה בתי שימוש בכפרים הפלסטיניים ג’ינבה וחלאווה בדרום־מזרח הגדה. החרימו שם חמישה לוחות סולריים שנתרמו על ידי האיחוד האירופי והותקנו על ידי מתנדבים ישראלים לכפרים שאינם מחוברים לחשמל. גרו שם עשרות תושבים, רובם ילדים. כשמישהו מהם יגיע חס וחלילה עם סכין לשער שכם, הסיבה לא תהיה הורמונים. מי שמתעקש לחפש הסתה, צריך לשאת עיניו אל ההרים, אל הרי ירושלים, לממשלת ישראל.