הצעה בהקפאה: האם היוזמה ההיסטורית של ממשלת נתניהו תרד לטמיון?

רק שהצמד זאב אלקין את יריב לוין הצליח לסנדל את נתניהו ולהפוך את הכינוס להתייעצות לא מחייבת. השניים הבינו שבהרכב הוועדה הנוכחי - שכולל את נתניהו, משה כחלון, אריה דרעי, יואב גלנט וגילה גמליאל - אין שום סיכוי שיצביעו בעד ההצעה שלהם, להתנות את העברת התקציבים בשורה של צעדים כלפי המגזר הערבי, במיוחד משום שהם אינם חברים בוועדה והוזמנו אליה כאורחים. 
 

אלקין ולוין הבהירו שהם יגישו ערר על כל הצבעה, והעניין יובא כמקובל להצבעה בישיבת הממשלה. נתניהו החליט לוותר על הכותרות והודיע שההצבעה תתקיים רק בממשלה וכך הפכה הישיבה לדיון מקדים.
 

עיקר הדיון עסק בניסיון של לוין ואלקין להציג תנאים לערבים. הם באו עם נוסחה מקורית: הקפאת בנייה. כלומר הקפאת כל הבנייה הלא חוקית בתמורה להקפאת הריסת הבתים הלא חוקיים שנבנו בעבר. לכאורה נוסחה מרוככת שמתכתבת עם ההצעה של איימן עודה. אבל השרים בוועדה אמרו שזו הייתה רק העטיפה, וההקפאה כללה דחייה בשנה של העברת הכסף למגזר הערבי והקפאת התוכנית עד אחרי שיעברו כל תיקוני החקיקה.
 

ההיגיון שהציגו השניים הוא פוליטי: אם הכסף יעבור בלי חקיקה, לא בטוח שהקואליציה המצומצמת תצליח להעביר את חוק האכיפה. השרים האחרים ראו בזאת עוד ניסיון לתקוע מקלות בגלגלים. גמליאל, בטון בוטה ותקיף, קראה להם לעשות שיעורי בית. היא אמרה שההחלטה היא תוצר של דיונים רבים, ושאי אפשר פשוט להכניס אותה למין סד של התניות. השר אריה דרעי היה מנומס יותר, אבל תקיף: מי שבא עם מקלות מחפש עימות. מחפש פיצוץ. הוא התנגד למשל להצעה של לוין להעביר את יחידת אכיפת הבנייה למשטרה. "אם זה עובר למשטרה, כל הריסת בית היא מתכון לעימות לאומני יומיומי", אמר. 

לדרעי הייתה הצעה מקורית: הוא הקשיב לדרישה של נתניהו לבנייה לגובה, אבל הסביר שהיא קשה ליישום. 90% מהאדמות שלהם הן פרטיות, והתושבים הערבים לא יסכימו לבנות עליהן בניינים. דרעי הציע להרחיב את שטח השיפוט של המועצות הערביות, ולחייב אותן לבנות שם בנייה רוויה.
 

ראש הממשלה, שהזמין את לוין ואלקין להציג את ההתניות, בעיקר שאל שאלות ושמר על קו תקיף אך עמום. "אנחנו רוצים לשלב את האוכלוסייה הערבית, אבל כמדינת חוק", אמר. "הבעיה היא שאין אכיפה". 
 

 

כמה שעות אחר כך התקיים שידור חוזר ומשופר בבית הנשיא. ראובן ריבלין הזמין את נציגי הציבור הערבים, מינוס ג'מאל זחאלקה, ושם אפשר היה לשמוע מה חושב הפרוייקטור של נתניהו לביצוע ההחלטה. מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, לא היסס ואחרי ששמע את כחלון וגמליאל מדברים בתקיפות על הצורך להעביר את ההחלטה בלי התניות, אמר "קראו את השפתיים שלי, התוכנית הזאת תבוצע".
 

למרות הרצון הטוב והגישה החיובית, גרונר צריך לזכור שני דברים: נתניהו באמת רוצה, אבל תלוי מתי ובאיזה יום. ויותר מזה, כל מי שאמר את המשפט המקולל הזה, "ריד מיי ליפס", מג'ורג' בוש האבא ועד יוסי שריד ז"ל נאלץ לחזור בו. בתקווה של מגזר שלם שהפעם זה יסתיים אחרת.

בתוך כל המהומה הצליח יואב גלנט, שר הבינוי והשיכון, להשחיל הצעה מקורית. גלעד ארדן השר לביטחון הפנים כבר החל להוביל מהלך להטלת קנסות כבדים על מחזיקי נשק לא חוקי, אבל גלנט בא עם ה"מלשינון". זה היה החידוש. ארדן וגלנט שוחחו וסיכמו לקדם את ההצעה, בעידוד נתניהו, וארדן יבקש מהמשטרה לבחון אותה.
 

על פי ההצעה יוטל קנס בסך 50 אלף שקל על מחזיקי נשק לא חוקי. אחרי שלושה חודשים שבהם יוכלו האזרחים למסור את הנשק בלי קנס, תחל האכיפה, וכל אזרח שיציג מידע על נשק לא חוקי, כלומר ילשין, יקבל 25 אלף שקל. כלומר חצי־חצי, הוא והמדינה. זה תמריץ לא רע, כמעט כמו התמריץ של איראן למשפחות המחבלים, רק להפך.
 

אגב, ההצעה תקפה לא רק למגזר הערבי. כאשר מנסים לדמיין אותה במגזר היהודי, פתאום התמריץ נראה לנו קצת פחות קורץ. הרי מי שמחזיק נשק לא חוקי קשור בדרך כלל לארגוני הפשיעה. זה מחיר די נמוך לפחד מאיזה חייל של משפחת פשע, שיגלה פתאום שאת הטיול לתאילנד עשית על חשבון הסגרת האקדח שהוא מחזיק בלי רישיון.

בזמן שהנשיא ריבלין אירח את חבורת השרים שרוצה לקדם את המגזר הערבי, פגש נתניהו את ראשי הרשויות בעוטף עזה. הוא סיפר מה קורה בעזה ומה עושים עם המנהרות. מחפשים אותן, מחפשים פתרון וחופרים. הוא סיפק את המשפט הסבוך הבא "אין אף מדינה שמצאה פתרון למנהרות, אבל יש אחת שאולי מוצאת פתרון לאיתור מנהרות". התושבים דיברו איתו על המצב. יש דאגה, אבל גם סיפוק. הם ביקשו הארכת תוקף ההטבות שמגיעות להם מאז צוק איתן וכולם התבשמו מהזמן השקט ברובו.
 

אם כבר היו להם טענות, זה היה בנוגע לוויכוחים הפומביים בין הפוליטיקאים. תמיר עידן, ראש המועצה שדות נגב, אמר שהשקט הופר רק משום הפוליטיקאים שעשו סיבוב על גבם. הוא ואחרים דיברו גם על הפריחה. לא של הכלניות, אלא של האנשים שבאים לראות את הפריחה ונשארים. אלון דוידי, ראש עיריית שדרות, אמר שהיה ביקוש של למעלה מאלף דירות מאז צוק איתן. אחרים סיפרו על הרחבות ביישובים ועל גל של תושבים חדשים, ממש דרום ורוד, לא אדום. 
 

במסגרת הזאת הם חזרו לדבר על העומס בכביש 232, שמגיע לחוות שקמים. מקור הבעיה הוא בשיקום של עזה. אומנם אף אחד לא משקם באמת את עזה, אבל ישראל הגדילה באופן משמעותי את מספר המשאיות הנכנסות לרצועה, והן מגבירות את הפקקים. מישהו הציע שהמשאיות ייסעו בלילה. כלומר, יהודים ביום וערבים בלילה. ארגוני החרם כבר ידברו על אפרטהייד בכביש, אבל אם כבר הפרדה, אז באמת אחת כזאת.