דוח של משרד החינוך חשף לאחרונה כי רבע מבני הנוער מודים כי השתכרו ועשירית מודים שהם שותים משקאות אלכוהוליים כבר בכיתה ז', כלומר בגיל 13-12. כאשר קראתי זאת באחד העיתונים, הזדעזעתי. הדברים קיבלו ביטוי בתקשורת ובסקרים גם בעבר, אך הפעם, בגלל היחשפותי לגילים האלה במשפחתי, הפכתי לרגיש יותר לנושא ומצאתי לנכון לכתוב את הדברים הבאים.



ההתפתות של ילדים לאלכוהול ולסמים היא תופעה עמוקה וקשה לביעור. התופעה מביאה להיחלשות החברה הישראלית בכל התחומים וגורמת לפגיעה בביטחון המדינה. חלקה נובע מהתנהגות ההורים או מהתנהגות קרובי משפחה וחברים בוגרים יותר. חלקה נובע מסרטים ותכניות טלוויזיה בלתי ראויים, שלהם נחשפים הילדים בעת הזאת. להערכתי, לתופעה יש גם סיבה נוספת וחשובה – והיא הדוגמה האישית השלילית שמהווים חלק מגיבורי התרבות. מאז ומעולם נהגה התקשורת בקלות ראש ובסלחנות נוכח גילויי שתיינות ונטילת סמים אצל "גיבורי תרבות". אינני רוצה להזכיר שמות, אבל אומר כי אחד מגדולי הזמרים בישראל נטל סמים עד מוות, והוא הפך לגיבור שכזה. עוד אוסיף כי בשנים האחרונות התפרסמו בטלוויזיה שתי סדרות בלתי ראויות לטעמי: האחת עסקה בגיבור תרבות שהתמכר לסמים ואף חינך את בנו לצרוך סם קשה. השנייה עסקה בגיבור תרבות אחר ששתה לשוכרה לאורך זמן, עד כדי אובדן דרך.



בעולם הספורט, אצן שקבע שיא עולם ונודע בדיעבד כי נטל סמים, שיאו מבוטל וכן כל חוזי הפרסום שלו. לעומתו, גיבור תרבות שכתב, ביים או שר תחת השפעת סמים ואלכוהול, יזכה לתהילה. והרי בשני המקרים, זה של הספורטאי וזה של גיבור התרבות, מדובר בנטילת חומרים שמשפיעים על הישג שגורם הנאה לצופים ולשומעים. מדוע אין סולחים לספורטאים וסולחים לאמנים? מדוע אמן הופך לגיבור תרבות חרף השתיינות שלו וספורטאי מאבד את עולמו?



כאשר ילד בן 12 רואה את שתי סדרות הטלוויזיה שעליהן דיברתי, אין ביכולתו לעלות לממדי תחכום עד כדי הבנה כי המוצג בטלוויזיה אינו מודל לחיקוי. הילדים, כמו מבוגרים רבים, חושבים בפשטות. אחד ועוד אחד הם שניים. משמע, אם אמן פלוני שותה לשוכרה ונוטל סמים, ואף מחנך את בנו ליטול סמים, הרי שגם לילד הצופה בתוכנית מותר לעשות כן ובמקרה הגרוע, אם אסור הדבר, אז ייסלח לו. לדעתי זוהי שערורייה שאינה פחותה מהטרדה מינית ולפעמים אף גורמת לה. אך משום מה התקשורת סלחנית ולמען הרייטינג מציגה דברים שיפה להם הצנזורה. אישית, הייתי מצפה שלא ייחשפו לשיריהם, סרטיהם, מחזותיהם, ספריהם וסיפורי חייהם של נוטלי סמים ושתיינים, ושה"שיאים" האמנותיים יילקחו מהם, כמו בספורט. אם מוכרחים, יש להציג את סיפור חייהם כמודל שלילי ולציין את המחיר שהם שילמו, הכולל הענשה בדמות הדרת התוצרים שלהם.



ילדים בני 12 הם נכס יקר ואהוב עלינו, כמו גם נערים ונערות בגילים אחרים, הנמצאים בשלב עיצוב האופי והערכים שלהם. אל תיתנו להם ללכת לאיבוד. עשו ככל שניתן על מנת שלפחות ההיחשפות ל"גיבורי תרבות" מהסוג שציינתי תקטן לכדי מינימום. 



הכותב הוא מחבר הספר "ללכת עם אנשים", חבר המועצה לביטחון ישראל