על פי הפרסומים, החיילים שניצלו מלינץ' נכנסו למחנה הפליטים קלנדיה לאחר שהסתמכו על תוכנת הווייז. מה חלקה באחריות של רשת הניווט באירועים מסוג זה? מי שסבר שניתן להתייחס למערכת הניווט הלוויינית כ"אורים ותומים" של המבקשים להתמצא בשטח, נידון לאכזבה. גם המערכות המתוחכמות ביותר נוטות לעשות טעויות.
הטלת אחריות על חברות הניווט יכולה להיעשות בשתי דרכים: מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים ו/או מכוח עילות כלליות אחרות – נזיקיות (כדוגמת רשלנות) וחוזיות (כדוגמת הפרת חוזה). לעניין חוק האחריות למוצרים פגומים: אם יסתבר, כי אכן בשל פגם במכשיר הניווט טעו החיילים, ונקלעו למצב בלתי אפשרי שבו נתלו להם חייהם מנגד, יש לשקול הטלת אחריות על יצרן/יבואן מכשיר הניווט, ולחייבם לפצות את הנפגעים על הנזקים שנגרמו כתוצאה משימוש במוצר פגום. פגם במוצר יכול להיות משלושה סוגים: פגם בתכנון, בייצור או אף בהיעדר אזהרות מתאימות והוראות שימוש ראויות למוצר.
לפי החוק ניתן לתבוע בגין נזקי גוף בלבד, ומדובר בתקרת פיצויים מוגדרת (הגבלה לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני – 50 אלף שקל). על פי חוק זה, כל שצריך להוכיח הוא פגם במוצר אשר גרם לנזק, ואין צורך להוכיח רשלנות או אשם כלשהו מצד היצרן. יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר, ואין להסיק מכך אם היה אשם מצד היצרן. החיסרון בדרך זו הוא שסכום הפיצוי מוגבל לתקרת החוק, וכן שניתן לתבוע רק בגין נזקי גוף (תקופת התיישנות של שלוש שנים בלבד).
לעניין תביעה מכוח פקודת הנזיקין או דיני החוזים הרגילים: כאן אין הגבלה לתקרת הפיצויים הנתבעים, ואף לא לסוג הנזק בגינם הם נתבעים. ברור לכולם שטכנולוגיית הניווט – מתקדמת ככל שתהיה – אינה יכולה ליטול בחשבון את כל הנתונים בתנאי הדרך "בזמן אמת". לכן אין לקבל את הוראות מכשיר הניווט כ"כזה ראה וקדש", ויש להפעיל שיקול דעת בהתאם לתנאי הדרך. עם זאת, ההחלטה בדבר הגשת תביעה ובאיזו עילה – תתקבל בכל מקרה לפי נסיבותיו.