מילון למתקדמים: הגיע הזמן להיפטר ממונחים כמו "עקרת בית" ו"חופשת לידה"

מה עלינו לעשות כדי לדחוף עוד כמה מילים מחוץ לדיבור השגור? שאלה קשה. 
 

כפמניסטית מלידה ולכבוד יום האישה הבינלאומי, הנה ביטויים שבא לי להטיס הרחק מכאן. אני מעדיפה לקרוא הספד כתוב על ידי רוביק רוזנטל למילים הבאות לכשיצאו מן האופנה, ולא לשמוע קרייני חדשות נופלים בהן פעם אחר פעם. 
 

עד מתי "רצח על רקע כבוד המשפחה"? כבר נכתב ונאמר והודגש. רצח הוא רצח. אין בו כבוד, הוא מפלח את המשפחה. אין בגידה משפחתית נוראה ממנו. רק החודש, במהלך דיון בבג"ץ (בנושא אחר) פנה באגביות השופט העליון אליקים רובינשטיין לח״כ חנין זועבי, והתעניין אצלה על המקרים האחרונים של "רצח על רקע כבוד המשפחה". זועבי מיהרה לתקן. רובינשטיין אינו לבד, רבים חושבים שיש סיבה משפחתית לרצח, שיש איזה שהוא צד בסיפור שכבודו נפגע. רבים עוד משתמשים במינוח הבלתי סביר הזה. 
 

״מדוע היא קודמה? האם רק בגלל מה שבין הרגליים שלה?״. העדפה מתקנת היא נושא קשה להבנה. מדוע יש לקדם נשים, אם הגברים טובים ומוכשרים יותר. מי שמתקשה להתמודד עם תיקון חברתי, מתעלם מכך שהתפיסה מאחורי העדפה מתקנת היא קידום נשים מקצועיות, מתאימות, ראויות. המידע הזה נופל על אוזניים אטומות. בהתקיים ויכוח בעניין, תמיד נשלף האנטי־טיעון המוחץ. "האם זה נשמע לך הגיוני שימנו אנשים בגלל איברי הרבייה שלהם?" שואלים. וזה מרגיז. מדוע לרוץ לאזור המפשעה כאשר מדסקסים קריירה, מקצוענות ושוויון בין בני האדם? האם אי אפשר לדבר על מה שיש להן לנשים בין האוזניים. הנה, זה מה שיש להן: מוח, חשיבה, כוח, יכולת, יוזמה ויצירה. בזכות מה שיש להן בין האוזניים, הן זוכות לקידום ומינוי. 
 

ומתי נוכל להיפטר מהמונח האומלל "חופשת לידה". אם בין האוזניים היה שוכן אצלי מוח קונספירטיבי, הייתי כותבת שרק גברים יכלו להמציא צמד מילים בעלי סתירה עמוקה למהות של החודשים הראשונים אחרי שתינוק מצטרף למשפחה. היום ב־2016, כאשר נמצאו כבר כמה גברים, פה ושם, שמחליטים להישאר בבית עם הרך הנולד, האם כבר ידוע וברור שאין שם חופשה? היותו של ביטוי זה עדיין לגיטימי משמשת מחסה לעוולה חברתית נוספת. העבודה בבית, עם ילדים, למי שנשאר איתם, שבוע, חודש או שנה, היא בלתי מתוגמלת (כספית), אף שמדובר באחת המשרות הכי מורכבות ומעייפות. בטח לא חופשה.