ישראל כץ הגיע אתמול לאולפן חדשות 2 במצב רוח קרבי והכריז מלחמה. על מי? לא ברור כרגע. איפה האויב? בכל מקום. איפה מפקדות האויב? בפייסבוק. איך פוגעים במרכזי הכוח של האויב? אולי סוגרים את הפייסבוק? אבל זה לא שלנו בכלל, והשר לביטחון הפנים לא מצליח להגיע אפילו אל האחראי על הפייסבוק כדי לטרוק לו את הפוסט בפרצוף. זו מלחמה נגד אויב נטול פנים, היררכיה, שדרת פיקוד או מרכזי כוח. אויב שמגדיר את עצמו בתנועה, מחליט מה לעשות במנוסה, מאלתר את הפיגוע, את כלי הנשק ואת הקורבנות. מלחמה שאי אפשר לנצח.



לא רק כץ יורה באפלה. כל גורמי הביטחון המפוארים שלנו לא יכולים לטכס פתרון או למצוא את הדרך לפרק את הפצצה ולכבות את השריפה. היחיד שאמר אתמול את האמת למצלמה היה ראש עיריית תל אביב־יפו רון חולדאי, מיד לאחר שהתבשרנו על תגבור כוחות המשטרה: "חברים, כוחות המשטרה והביטחון נמצאים בכוננות מקסימלית לאורך זמן, לא ניתן להגיע למציאות שיש שוטר בכל פינת רחוב. המפגע הבודד יכול בכל רגע להפתיע אותנו, וכך זה קורה. זו המציאות שאנו צריכים לחיות איתה, ומי שצריך להביא תשובות זו ממשלת ישראל וכוחות הביטחון. כשמדברים על תגבורים, זה הכל דיבורים".



הפתרון הנוכחי של כץ וחבריו הוא "חוק הגירוש". זה יפתור את הבעיה. בטח. יצחק רבין גירש בשעתו ללבנון מאות אנשי חמאס. לא את המשפחות שלהם גירש רבין, אותם עצמם. אז מה? הם הורתעו? החמאס התקפל והניח את נשקו? לגמרי לא.



לסיטואציה שבה אנו נמצאים אין תרופת פלא, נוסחה, או תמונת ניצחון. האמת היא שזו אינתיפאדה עממית, ספונטנית, מאולתרת, אזרחית. החוק היחיד שלה הוא שאין חוקים. שום דבר לא באמת מתוכנן. קשה להניח ששלושת המפגעים מאתמול התארגנו לקראת בואו של סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. בהחלט יכול להיות שהראשון בפתח תקווה השפיע על השני בירושלים, שהשפיע על השלישי בתל אביב. זו אינתיפאדה ויראלית, ועדיין לא נולד זה שיודע לעצור תופעה כזו. חוץ, אולי, ממארק צוקרברג.



ג'ו ביידן ישב אתמול עם שמעון פרס כמה מאות מטרים מהמחבל שרץ אחוז אמוק על הטיילת של תל אביב ודקר את כל מי שנקרה בדרכו (כולל שני ערבים, אחד מהם שב"ח). בפעם שעברה שהיה כאן חטף ביידן על הראש את הכרזת הבנייה בירושלים באמצע הביקור, מה שגרם למשבר קשה בין ירושלים לוושינגטון, שנמשך עד היום. הפעם קידם את פניו גל טרור, שלושה פיגועים בתוך שעתיים, בשלושה רחובות שאין סמליים מהם: סלאח א־דין בירושלים, הברון הירש בפתח תקווה ורציף העלייה השנייה ביפו. שלוש פיסות היסטוריה, שלושה מפגעים שלא נדברו ביניהם, אבל יצרו אפקט מרשים.



שום דבר חדש לא קרה אתמול. זה הטרור שאותו אנו מכירים מחצי השנה האחרונה. לא עלינו מדרגה ולא ירדנו קומה. מה שהיה הוא שיהיה, עם או בלי "הערכת המצב" עם השר(!!), שעליה בישר אתמול המפכ"ל בשידור חי. בסוף, צודק חולדאי: זוהי מציאות חיינו. אפשר לנסות לשנות אותה, אבל כרגע אנחנו עוד לא באמת רוצים. התמכרנו לסטטוס־קוו וניגמל ממנו רק כשיהפוך לבלתי נסבל ממש. אנחנו עוד לא שם.