עקרון הרצף: אווירת האלימות הפלסטינית נמצאת כאן כדי להישאר

משטרת ישראל טענה שרצף הפיגועים של יום שלישי ורביעי השבוע קשור לביקור סגן הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן. ספק אם רוב הישראלים ידעו בכלל שהוא מבקר פה. עוד פחות מזה הצעירים הפלסטינים. זה אופיה של תופעת הטרור הנוכחית: אין בה חוקים, ושני הדברים שמניעים אותה הם ויראליות ברשת וחקיינות. כל פיגוע "מוצלח" מדליק רעיון לעוד מחבל פוטנציאלי שמחקה אותו תוך שעות.
 

המחבלים שפעלו השבוע לא היו מתואמים ביניהם ולא הונעו מקריאה כלשהי לפעול במועד מסוים. ההצלחה של המחבל מעיסאווייה לפגוע בשני שוטרים בשער שכם היא שדחפה את שני המחבלים מכפר עקב לנסות ולבצע פיגוע בצומת רמות. האזרח שהגיב וירה לעברם ראוי לציון לשבח. בזכותו נמנע טבח בנוסעי האוטובוס שעבר במקום.
 

מאז אוקטובר יש ירידה מתמדת במספר הפיגועים וניסיונות הפיגוע, אבל אין שום סימן לכך שאווירת האלימות הזאת דועכת. היא כאן והיא תישאר, עם עליות ומורדות, עם ימים טובים יותר וימים טובים פחות. 

 

ממשלת ישראל לא יוזמת שום מהלך אמיתי מולה, לא לשיפור האווירה ולא להרתעת הטרור. היא מסתפקת בהודעות חלולות על צעדים שלא ישנו דבר. השבוע, אחרי חצי שנה של טרור, נזכרה הממשלה שיש פרצות בגדר ההפרדה. עוטף ירושלים פרוץ לחלוטין, והגדר מאזור תרקומיא ועד למיתר הושחתה ואינה אפקטיבית עוד. אבל יש עוד פרצה שאף אחד לא מדבר עליה, באזור גוש עציון. שם לא נבנתה הגדר כלל מטעמים פוליטיים. אולי שומרים את ההחלטה לבנות אותה עד אחרי שיהיו עוד עשרות הרוגים נוספים.
 

גם האכיפה של גדר ההפרדה לא ממש עובדת. מדי יום חוצים אותה כ־50 אלף פלסטינים ונכנסים כשוהים לא חוקיים לישראל. המבצעים המתוקשרים של המשטרה למעצר שב"חים הם טיפה בים. ישראל חייבת לאכוף את ההפרדה בינינו לבין הפלסטינים אם חפצי חיים אנחנו.
 

ירושלים היא עקב אכילס של גל הטרור הנוכחי. 300 אלף בעלי תעודת זהות כחולה שסיפחנו לתוכנו ואין להם שום בעיה להגיע מכפר עקב למערב העיר עם נשק אוטומטי. כל עוד נתבצר בססמאות העיר המאוחדת, נמשיך לפגוש מחבלים מהכפרים שממזרח ומצפון לעיר בתוכנו. כל עוד לא תהיה הפרדה בינינו לבינם - ימשיך הגב שלנו להיות חשוף לסכינים שלהם.

ראינו שני פיגועים חמושים השבוע, אבל זה עוד לא אומר שאנחנו בעיצומה של אינתיפאדה חמושה, להפך - באופן מפתיע הארגונים החמושים בשטחים, ובראשם התנזים, לא לוקחים חלק בתופעה הנוכחית. כמעט כל המחבלים החמושים שראינו עד היום היו בודדים שניצלו גישה שיש להם לנשק בבית. לא בטוח שכך יישאר המצב, אבל לישראל אינטרס ברור להשאיר את הארגונים האלה מחוץ לעימות.
 

לכן טוב עושה הממשלה שהיא מגדילה את מספר הפלסטינים שמורשים לעבוד בישראל ובהתנחלויות. כיום יש כ־120 אלף כאלה, והמספר עומד לגדול. בשלב הראשון בעוד 7,000 ובעוד כמה חודשים יצטרפו אליהם עוד 33 אלף. יחד הם יוצרים מעגל של קרוב למיליון בני אדם שאין להם שום אינטרס להצטרף לטרור. בעשר השנים האחרונות ניצל רק אחד מהם את רישיון העבודה שלו לבצע פיגוע.
 

המאבק בהסתה שהכריזה עליו הממשלה הוא אולי צודק, אבל חסר סיכוי. המחבלים האלה לא מונעים מאמירות בתחנות רדיו וטלוויזיה של הרשות הפלסטינית. הם ניזונים ממדיה ברשת, חלקה מגיע מעזה, חלקה ממדינות האזור, ואת זה אי אפשר לחסום. אווירת האלימות שיוצר דאע"ש כאן, וגם היא תישאר.
 

הרשות הפלסטינית עומדת גם היא חסרת אונים אל מול התופעה הזאת. היו חודשים שהיא נראתה כמי שנהנית ממנה, כתופעה שמשאירה את הנושא הפלסטיני בתודעה הישראלית והעולמית, אבל רצח של קצין אמריקאי במהלך ביקורו של סגן הנשיא בוודאי לא משרת אותה. 
 

הישראלים שאמונים על הקשר עם אנשי הרשות שומעים יותר ויותר תסכול שעולה גם מהם מהמצב הנוכחי. אומנם ההסתה כמעט נעלמה מכלי התקשורת שבשליטת הרשות, אבל גם השבוע אבו מאזן לא מצליח להתאפק מלשלוח מכתב ניחומים למשפחת מחבלת. פה ושם הרשות מצליחה לסכל פיגועים, אבל כמו ישראל, אין לה באמת יכולת לעצור את הבודדים שמקבלים החלטה לעשות מעשה. 

 

חמאס בעזה גם הוא צופה בתופעה הזאת מהצד. מעודד ותומך, אבל לא יוזם שום פעולה מתחומי הרצועה. בחודש פברואר לא נורתה ולו רקטה אחת מעזה לעבר ישראל. דווקא בעזה, אל מול אויב מר כמו חמאס, יכולה ישראל להפגין נכונות לשנות את המציאות. 
 

רעיון הקמת נמל בעזה קיבל השבוע תמיכה מפתיעה דווקא ממי שהיה לוחם חסר פשרות בחמאס: שר השיכון וחבר הקבינט יואב גלנט. מי שהיה אלוף פיקוד הדרום ופיקד על מבצע עופרת יצוקה רואה גם הוא את ההזדמנות לתת לעזה פרויקט שלא תרצה להפסיד אותו במלחמה נוספת, פרויקט שיציל אותה ממשבר הומניטרי וישחרר סוף־סוף את ישראל מהאחריות לדאוג לתזונתם של 1.8 מיליון עזתים. 
 

נדמה שיש יותר ויותר מקרב חברי הממשלה שמזהים את ההזדמנות בפרויקט כזה, אבל הם נבלמים מול התנגדות נחרצת וגורפת של שר הביטחון בוגי יעלון. אף שצה"ל סבור שהוא יכול להקים מנגנון שיצמצם את הסיכונים הביטחוניים שכרוכים בהקמת נמל ימי, יעלון מתנגד בתוקף. האלטרנטיבה להסדרה מול עזה תהיה סיבוב לחימה נוסף בשנה הקרובה, שבו נשלם בחייהם של עוד עשרות לוחמים, ובסופו נחזור בדיוק לאותה נקודה שבה אנחנו נמצאים היום.

ועוד הערה על שר הביטחון בהקשר פרשת תא"ל אופק בוכריס: יעלון הוא ללא ספק עמוד התווך העיקרי של הדמוקרטיה בממשלה הנוכחית. הוא עקבי ונחרץ בעמדותיו על שוויון בין נשים וגברים, על הכרה בזכויותיהם של להט"בים ועל כיבוד שלטון החוק.
 

לפני שלושה שבועות השמיע עמדה חשובה וראויה על הצורך בהגנה על מתלוננות בתיקי הטרדה מינית. כשחזר על אותה אמירה השבוע - הוא נשמע כמי שנוקט עמדה ולוקח צד בחקירה של תא"ל בוכריס. אין לי מושג כיצד תסתיים החקירה הזאת, אבל שר הביטחון צריך לזכור שהוא המפקד של שניהם: הן של המתלוננת והן של החשוד. המתלוננת ראויה לכבוד ולהגנה, וגם לא שמעתי איש שניסה להכפיש אותה, אבל כמוה ראוי גם בוכריס לחזקת חפות, כל עוד לא הוכח אחרת.