הפולמוס סביב תפילת הרפורמים בכותל המערבי איננו חדש, והמחיצה הראשונה ברחבה הוקמה עוד ב־1968. לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים הגיעה לישראל משלחת שכללה עשרות רבנים רפורמים מארה"ב, בראשותו של המנהיג המיתולוגי של התנועה הרב אלכסנדר שינדלר. כשנודע לרבנים ולעסקנים חרדים כי בכוונתם של הרבנים הרפורמים להתפלל ליד הכותל, הם איימו כי לא יאפשרו להם לעשות כך. ראש הממשלה לוי אשכול ביקש למנוע עימות מביך במקום הקדוש, והורה על הקמת המחיצה. בפגישתו עם ראש הממשלה מחה שינדלר על הקמת המחיצה. "אם תביא לכך שחצי מיליון יהודים רפורמים יעלו לישראל, הכותל יהיה שלכם", השיב אשכול.
"אני לא בטוחה אם אכן מתגוררים בישראל כיום חצי מיליון יהודים רפורמים, אבל אנו מתקרבים למספר הזה", טוענת בתו, הרבה ג'ודי שינדלר שמכהנת כמנהיגה הרוחנית של בית הכנסת הרפורמי "בית אל" בעיר צ'רלוט בקרוליינה הצפונית. "בישראל ישנה נוכחות מרשימה של התנועה הרפורמית, ועדיין נזקקנו לפשרה ולחסדים שיאפשרו את הזכות האלמנטרית והטבעית של כל יהודי ויהודייה להתפלל ליד הכותל".
בבית הכנסת של שינדלר חברות 1,100 משפחות. "לא עובר יום בלי פעילות למען ישראל, אם זה איסוף כספים או פעולה פוליטית לעידוד ולתמיכה במדינה, אבל כשאנו רוצים להתפלל בכותל, אומרים לנו שישראל היא לא הבית שלנו", קובלת שינדלר. במקום מושבה היא מטפחת יחסים קרובים עם כל התנועות השונות ביהדות. "מדוע בישראל מצב כזה הוא בלתי אפשרי", היא תוהה, "הרי שנאת חינם החריבה את בית המקדש, והחרדים בישראל מפיצים כיום שנאת חינם".
# # #
זו לא רק זכות התפילה ליד הכותל או שאלת הטבילה במקוואות של מי שהתגיירו שלא בבית הדין האורתודוקסי; מה שחייב להטריד את הממשלה הוא עתיד היחסים בין ישראל למגזר היהודי־דתי הגדול בארה"ב, שלפי הערכות מונה למעלה ממיליון וחצי איש. לזרם הרפורמי נוכחות מורגשת והשפעה חזקה במחנה הליברלים, שהוא הרוב בקהילה. "ישראל זקוקה לתמיכה ולסיוע של הקהילה, יותר מאשר בעבר", אומר הרב ג'ון רוסוב מבית הכנסת "טמפל ישראל" בהוליווד, קליפורניה. זה שנים רוסוב מארגן ביקורים בישראל של קבוצות יהודים רפורמים מבין המתפללים בבית הכנסת שלו. "התפילה ליד הכותל המערבי לפני שבועיים, יחד עם עמיתי הרבנים הרפורמים, הייתה החוויה המרגשת ביותר עבורי. התפללנו לפי הנוסח שלנו והיו עמנו נשים. חרדים לא הפחידו ולא איימו עלינו".
הרבנים המשפיעים בתנועה הרפורמית אינם גאים במיוחד בהסכם הפשרה שבמסגרתו תוקם רחבה נוספת בכותל לזרמים שאינם אורתודוקסיים, ורואים בה הישג מאולץ. הם גם אינם מסתירים את אי חיבתם והסתייגותם מהקואליציה בישראל שאותה הם מגדירים כ"דתית, ימנית, קיצונית", השומרת בקנאות על המונופול ועל השליטה של האורתודוקסים על חיי הדת בישראל. "אני לא אוהד את הקואליציה הנוכחית בישראל, אבל אני לא אזרח ישראל שמצביע בבחירות", אומר הרב רוסוב, המספר בגאווה על קרבתו המשפחתית לנשיא המדינה ריבלין. "אבל הממשלה חתמה על הסכם ואנו מצפים שההסכם יישמר ויקוים".
הרבנים עושים מאמץ להימנע מלהתייחס במוצהר למצב שבו הממשלה תיסוג מהסכם הפשרה בעקבות לחץ של המפלגות החרדיות והרבנות הראשית. "אני נותן לראש הממשלה קרדיט על שנקט עמדה לא נוחה במצבו הפוליטי", אומר נשיא התנועה הרפורמית הרב ריק ג'ייקובס. "ראש הממשלה ושר החינוך נפתלי בנט מבינים את הכוח של התנועה הרפורמית בארה"ב, ומודעים לחשיבות האסטרטגית של תמיכת יהודי אמריקה בישראל".
ג'ייקובס מקפיד להפגין איפוק בהתייחסותו להכפשות שהשמיעו חברי כנסת חרדיים נגד הרפורמים. "הסגנון שלהם מכוער", הוא אומר. "אני מתבייש שהם מדברים כך. אנחנו לא נשחק את המשחק שלהם. הם חייבים להשלים עם המציאות המשתנה בעולם היהודי, ולהבין שהשינוי הוא לטובת המדינה והעם".
מי שאינו מתרגש מדברי החרדים הוא נשיא התנועה הרפורמית לשעבר, הרב אריק יופה. "ההתנהגות שלהם מוכיחה שהם לא רק מתייחסים לתנועה הרפורמית ברצינות, אלא שהם גם התחילו לחשוש מהנוכחות הגוברת שלנו בישראל", הוא מבהיר. "המסר של התנועה הרפורמית, שילוב בין המסורת למודרניות, מפחיד אותם". לדעתו, המתקפה שהם מובילים מעידה על שחיקה בהשפעת הרבנים והעסקנים החרדים בישראל. "לא רק תפילת הרפורמים בכותל מדאיגה אותם, מה שמטריד ומפחיד אותם זה הגידול בקרב הצעירים החרדים שיוצאים לשוק העבודה, והנשים החרדיות שלומדות להשתמש במחשבים. העולם החרדי קורס מבפנים, ולכן רבנים חרדים מחפשים אויב ומתנפלים על התנועה הרפורמית".
יופה, שידוע כיריב ותיק של מחנה הימין בקהילה, אינו מהסס להשמיע אזהרה לראש הממשלה במקרה שהסכם הפשרה בנוגע לתפילת הרפורמים בכותל לא יצא לפועל. "אם נתניהו לא יקיים את הבטחותיו, ייווצר מצב חמור מבחינתנו. התנועה הרפורמית לא תקבל ולא תשלים נסיגה מההסכם, ונתניהו ימצא עצמו בבעיה קשה מול יהודי התפוצה".
הרב עמי הירש, שעומד בראש בית הכנסת הרפורמי הגדול במנהטן "סטפן וויז", מתייחס לעימות בין החרדים לרפורמים בישראל מנקודת מבט שונה לחלוטין. טענותיו מופנות דווקא נגד הנהגת התנועה הרפורמית, שלדעתו לא השקיעה עד היום את המשאבים הפיננסיים הדרושים לבניית תנועה חזקה בישראל. "הושקעו משאבים ומאמצים עצומים לבנייה ולהתרחבות בארה"ב, ואכן לזרם הרפורמי עוצמה משמעותית באמריקה עם מאות בתי כנסת, קהילות, ארגונים ומוסדות פעילים", הוא מונה. "אבל לא עשינו די להפנות ולתעל את העוצמה הזאת להשגת תוצאות דומות בישראל. עד שלא נעשה זאת ועד שלא נפנה תקציבים משמעותיים לביסוס התנועה ולהתרחבותה בישראל, השוויון לא יושג ולא ימומש".